רפלקס פליטת העובר

זו מחשבה שלקח לי זמן לרדת לעומקה, אבל בלידה הרחם שלנו - שגידלה את העובר בתוכה, למעשה פולטת אותו בהתכווצויות חזקות. הצירים והצורך ללחוץ את העובר החוצה - הם למעשה תהליך טבעי שיקרה גם במינימום הפעלת מאמץ שלנו כיולדות. למעשה אם לא נתאמץ כל כך קשה, לגוף שלנו יהיה קל יותר להשלים את הפעולה. מה אם - כל מה שהיית צריכה לעשות הוא להרפות ?

בלידות טבעיות בהן היולדת מרגישה בטוחה לגמרי מתרחש "רפלקס פליטת העובר".

למעשה מדובר בסדרת התכווצויות מאוד חזקות ותכופות של הרחם הגורמות לפליטת העובר מגוף האישה, **ללא כל פעולה מצידה** ובלי "ללחוץ".  הרפלקס תואר לראשונה בשנות ה-60 של המאה הקודמת על ידי חוקרת בשם ניילס פרגוסון שחקרה לידות בעכברי מעבדה. פרגוסון הבחינה שבמצב של איום או פגיעה בפרטיות, רמות הורמוני הסטרס בגופם של העכברים עלו והלידה פסקה - כאשר מדובר בשלביה המוקדמים.  לעומת זאת, אם הלידה הייתה בשלב מתקדם אירע בדיוק ההיפך והעובר היה נפלט במהרה מגוף האם.

מדובר סביר להניח באינסטינקט הישרדותי, שאמור להגן על האם והעובר. כאשר האם חשה סכנה הלידה מזורזת במטרה לאפשר לה להגן על עצמה ועל התינוק שלה. צריך להגיד שלעכברים פעילות מוחית שונה בהרבה משלנו והם מונעים מאינסטינקטים. בדומה לכך, בלידה של אישה הפעילות של הנאוקורטקס (החלק "החושב" במוחנו) יורדת משמעותית ומאפשרת לאינסטינקטים להשתלט ולאפשר לידה מהירה וטובה. זו הסיבה שאחד הכלים לזהות אישה בלידה פעילה זה מצבה התודעתי והיכולת שלה להפעיל את ה"מוח החושב".

מישל אודנט, רופא צרפתי עשה שימוש במונח זה בהקשר של לידות נשים החל משנות ה-80.

לדבריו, רפלקס פליטה אמיתי יכול להתרחש רק בלידה ללא כל התערבות והפרעה, בכלל זה נוכחות רופא או אפילו בן זוג. לידה כזו היא הלידה הנכונה ביותר לגוף, מהירה ובריאה ולמעשה לא דורשת מהאישה כל מאמץ בשלב הסופי. במחקרים שלו גם נאמר שנדיר בלידות כאלה שיהיו קרעים רציניים היות ותנוחת הלידה הייתה כה נכונה ליולדת ולגוף שלה שגרמה מינימום נזק פיזיולוגי.

התיאור של רפלקס הפליטה הוא מעניין ומזכיר את שלב המעבר. אם בשלב הראשון של הלידה אנחנו רוצות אוקסיטוצין - הרפיה, רוגע, בטחון, אז לקראת סופה מגיע פרץ אדיר של אדרנלין. בתחושה של האישה הוא מלווה בהתעוררות חושים, פחד עד פחד מוות - וזה גורם להתכווצויות חזקות מאוד של הרחם ופליטת העובר - בלי לחץ מצד האישה!

זה כמו התעטשות, מרגע שהתחילה לא ניתן לעצור אותה ;)

אודנט מתאר גם מצב שבו הרפלקס מופעל מעצם תחושת הבטחון של האישה, ולא רק מתחושה גדולה של פחד. בדומה לחיה היולדת לבד בפינה חשוכה או כל מקום שמשרה עליה בטחון. תחושת הבטחון חייבת להיות **מוחלטת** על מנת לאפשר לגוף לעשות את שלו. מילה לא במקום, אור, מגע - כולם יכולים לקטוע את התהליך.

כשהיולדת חווה את שלב המעבר / הפחד ("פחד מוות") למלווים יש נטייה להרגיע אותה. לדברי אוטדנט, זה הדבר הלא נכון לעשות.

פניה לוגית / שכלית ליולדת מגרה את פעילות הנאוקורטקס שלה וקוטעת את המצב ה"חייתי" בו היא נמצאת.

שלב הפחד הוא שלב שיש לתת לאישה להיות בו ולקבל אותו, הוא נמשך זמן קצר מאוד, הוא הכרחי, ומשמעותו שהלידה קרבה.

עוד סיבה לכך שהלידה מסתיימת בפרץ אדרנלין היא הצורך של האם לקבל את תינוקה. זוכרות את העירנות המופלאה אחרי הלידה? כולם מצפים שתלכו לנוח אבל גופכן וגוף התינוק מוצף אדרנלין ואוקסיטוצין - הכל כדי שתהיו עירניות ותתחברו לתינוק החדש שלכן.

רפלקס פליטת עובר לא קורה בלידות בית חולים (אלא אולי במקרים נדירים) בגלל ההפרעות הרבות ליולדת, פרטיותה והסביבה בה היא נמצאת. המצב שמאפשר את הרפלקס הוא כל כך עדין שגם אור חזק מדי או אדם זר שנוכח לא יאפשר אותו.

למרות ששמענו את זה כנראה מאז היותנו קטנות, בלידה לא אמורים בהכרח ללחוץ.  זהו תוצר של החברה בה אנו חיות ואבדן החיבור שלנו למקום הפרימיטיבי / חייתי שנדרש בלידה.  לידה היא לא תהליך מחשבתי אלא פיזי טהור, מי שמצליחה לייצר סביבה בטוחה וניתוק מהשכל - חווה אותה כמו שהטבע תכנן, פשוט בפליטה עצמית של הרחם את העובר לאוויר העולם!

אם הלידה היא לידה עם אלחוש (אפידורל) או התערבויות, עדיין כדאי לעבור לפניה אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן שתנחה אתכן לעבוד עם נשימה והרפיה, כדי שהעבודה שלכן בשלב הלחיצות תהיה אפקטיבית ומודעת יותר - ללידה קצרה יותר ועם פחות נזקים.