לידה בתנוחה זקופה

עדויות מהתרבות האנושית הקדומה לאורך מרבית ההיסטוריה מלמדות אותנו שנשים היו יולדות בתנוחות זקופות.

כריעה, עמידה, ישיבה, על הברכיים – בווריאציות שונות ורבות – וכמעט אף פעם לא בשכיבה!

מתחילת המאה השנייה לספירה ועד אמצע המאה ה-18 היה נפוץ מאוד השימוש בכיסא או שרפרף לידה והוא היה ציוד חובה בכל בית. שרפרף הלידה היה כמובן מיועד ללידה בתנוחות כריעה / ישיבה כולל בשלב השני של הלידה – עם יציאת התינוק. 

השינוי החל למעשה אי שם במאה ה-17 עם המצאת המלקחיים (שהשימוש בהם בלידה היה נח כאשר האישה שוכבת על גבה) יחד עם חיבתו של המלך לואי ה-14 לצפות בלידת נשותיו, ולשם כך היו נדרשות לשכב על הגב.

בהמשך החלה האצולה של צרפת לקבל שיכוך כאבים בלידה (מתן כלורופורם) מה שדרש שכיבה של האישה היות והייתה מטושטשת.

ככל שהלידות עברו מהבתים והמיילדות, לבתי החולים ולרופאים– השתרשו עוד יותר הלידות על הגב היות ותנוחה זו אפשרה לצוות הרפואי את הנוחות המרבית, והנשים החלו מחויבות ללדת אך ורק על הגב.

כבר שנים רבות ידוע כי אין ללידה על הגב שום הגיון פיזיולוגי או יתרון לאם או לתינוק (חוץ מהנוחות של הצוות והידע – שלאורך שנים עבר לקבלת לידות על הגב בלבד). יתרה מכך מחקרים רבים לאורך השנים הוכיחו את היתרונות המובהקים של לידה בתנוחה זקופה , והמגמה היום (בזכות הנשים!) מתהפכת לאט לאט.

אז מה היתרונות בלידה זקופה? או לידה שאינה על הגב

באופן כללי, ללידה בתנוחה זקופה נמצא קשר לשיפור בכל היבט בתוצאות הלידה במחקרים על פני שנים. פחות קרעים, חתכים, לידות מכשירניות, ניתוחים, מצוקות אמהיות ועובריות, שימוש באלחוש בלידה, לידות קצרות יותר ובדגש על השלב השני של הלידה ועוד ועוד.

למה זה קורה?

 כח הכבידה – שימוש בכח הכבידה הטבעי של כדור הארץ, מסייע למאמצים של הרחם והיולדת, בדחיפת התינוק כלפי מטה. בשכיבה לעומת זאת הרחם והאישה צריכים להתמודד עם התנגדות (אין כוח נוסף שמושך למטה, העובר נדרש "לטפס" כנגד זוית הנרתיק ו"לזנק בעליה" מתעלת הלידה –מה שמביא איתו סיכוי גדול יותר ללידה מכשירנית (ואקום או מלקחיים) קרעים וחתכים ומאריך את משך הלידה.

שריר הרחם מתאמצים פחות – הרחם נוטה קדימה בעת התכווצות. כשהאישה היולדת נוטה אף היא קדימה בעת ציר, היא מסייעת לו לפעול בלי התנגדות. בשכיבה לעומת זאת – הרחם עובדת קשה יותר, כי כח הכבידה מושך אותה למטה בעת התכווצות ונסיון לנוע קדימה. שריר הפועל נגד כח הכבידה נוטה להתייעף ולכאוב יותר, כאשר השענות קדימה בתנוחה זקופה היא מקלה – גם על המאמץ וגם על הכאב!

כניסת ראש התינוק לאגן טובה יותר – האגן פונה קדימה, בקו אחד עם ציר הרחם, מוצא האגן (הפתח לכיוון רצפת האגן) פונה כלפי מטה ומאפשר לראש ירידה בזויות נוחה ונכונה יותר לכיוון תעלת הלידה, תוך הסתייעות בכוח הכבידה.

 בתנוחה זקופה ראש העובר מייצר לחץ רציף על צוואר הרחם – מה שמסייע לפתיחה יעילה ומהירה יותר של הצוואר.

אספקת החמצן לעובר טובה יותר – השיליה המספקת את החמצן לתינוק, מקבלת אספקת דם בצורה טובה יותר כאשר האם זקופה ואין לחץ על כלי הדם המרכזיים שעוברים תחת הרחם הכבדה. לעומת זאת, שכיבה על הגב מפעילה לחץ על כלי הדם (זוכרות שבהריון אומרים להעדיף לשכב על הצד מסיבה זו?) ויכולה לפגוע באספקת הדם לשיליה – וכתוצאה מכך גם לעובר, ולירידה בלחץ הדם של האם ושל דופק העובר. בשכיבה ממושכת זה יכול להתבטא במצוקה אמהית ועוברית וכתוצאה מכך לידה מכשירנית / ניתוח.

תנוחה זקופה מפחיתה את עוצמת הכאב! לאור מיקום העצבים באגן, כאשר היולדת זקופה לא מופעל לחץ ישיר על העצבים ולכן היא חשה פחות כאב. לעומת זאת, שכיבה על הגב והפעלת לחץ על האגן (בעיקר עצם העצה – הסקרום, דרכו עוברים העצבים מחוט השדרה) עם כובד משקלו של הרחם, מגבירה את עוצמת הכאב.

תנוחה זקופה מאפשרת פתיחה מקסימלית של האגן. במהלך הלידה לאגן יכולת להתרחב עד 30% יותר על מנת לאפשר את מעבר העובר. תנוחות זקופות מאפשרות למפרקי האגן לנוע בחופשיות ולהגיע לרוחב מקסימלי, בעוד ששכיבה והפעלת לחץ על עצם הזנב – לא מאפשרות למפרקי האגן להתרחב באותה צורה.

הפחתה בנזקים לפרינאום (קרעים וחתכים) – כשהיולדת זקופה, רקמת הפרינאום (השכבה החיצונית של רצפת האגן שלנו, החיץ - האיזור שבין פתח הנרתיק לפי הטבעת) מתרחבת ונמשכת לאחור, על מנת לאפשר את מעבר הראש של העובר. כשהיולדת על גבה עם רגליים מפוסקות – נוצר מתח לא אחיד ברקמה, וגובר הסיכוי לקרע או צורך בחתך יזום על מנת לאפשר מעבר הראש. ישנה סברה שדווקא על הגב למיילדת יש יכולת טובה יותר לשמור על הפרינאום, אך זה נכון לגבי כל תנוחה בה למיילדת גישה טובה לפרינאום של היולדת.

התנתקות ספונטנית וטובה של השיליה – פוחת הצורך למשוך את החבל והשיליה באופן ייזום ופוחתים הסיכויים לדימומים וזיהומים חריגים.

העצמה של היולדת ותהליך הלידה שלה – אישה הנוכחת בלידה, בוחרת את התנוחה הנוחה עבורה, לא נמצאת בתנוחת "חוסר אונים" תחווה לרוב חוויה טובה ומעצימה יותר, והלידה היא הרי לא רק התוצאה אלא גם הדרך.

בעידן המדיקליזציה של הלידה והשימוש בחומרי אלחוש וניטור האם עדיין ניתן ללדת זקופות?

בהחלט!! אין שום קשר בין בחירת מקום הלידה, ניטור או קבלת אפידורל ליכולת שלכן להיות זקופות בלידה. יש לכך פתרונות רבים – החל ממוניטור אלחוטי או ניטור לסירוגין, מלווה שמחזיק את המוניטור, מינון נמוך של אפידורל או הפחתה שלו בשלב השני של הלידה, הסתייעות במלווה שיעזור לכן ועוד. גם עם אפידורל ניתן להיות על הצד ואפילו על שש במצבים מסוימים, ניתן להיות בחצי ישיבה בתמיכה של מיטת הלידה, ניתן להעזר בצוות ובמלווים שלך שיתמכו בך.



ולעתים הגוף שלך יבקש להיות על הגב, להיתמך - וזה ממש בסדר, לאורך הלידה ניתן לנוע ולשנות תנוחה (גם עם אפידורל בסיוע המלווים שלך) כדי לאפשר לגוף תנאים טובים יותר ללידה. זה בסדר גמור אם בחרת ללדת על הגב עבור הנוחות שלך, אך חשוב שתכירי את הפיזיולוגיה שעומדת מאחורי הלידה ותהיי קשובה למה שהגוף שלך מבקש.