משאלת הלידה שלך

פעם קראו לזה תכנית לידה, וגם היום נשים מגיעות לפעמים לחדרי הלידה כדי ללדת את התינוק.ת שלהן, עם מסמך המדבר על ההעדפות שלהן בלידה, הגבולות והצרכים - כדי שהצוות שלא מכיר אותן עדיין, יבין מי הן ומה חשוב להן.  היחס למסמך הזה משתנה ממקום למקום ומסיטואציה לסיטואציה ולא פעם, אין אליו התייחסות ממשית או אפקטיבית. אני מעדיפה לדבר על משאלת לידה, כך הדולה שלי (כן לכל דולה יש דולה) הגדירה את זה כשליוותה אותי וכך גם לימדה אותי בהמשך.

משאלה היא דבר עוצמתי מאוד, אישי מאוד, פנימי מאוד - אך כזו שיש לה יכולת להתממש כלפי חוץ.

אנחנו צריכות לדבר על מה לבקש, בשונה מתוכנית - משאלה היא כללית יותר, לא בהכרח מתייחסת לפרטים הקטנים.

היא תמונת הלידה שלנו. הרגע הראשון בו אנחנו פוגשות לראשונה את התינוק או התינוקת שלנו. הריח בחדר, האורות, הצלילים, האנשים.

האם אנחנו שוכבות ? יושבות ? עומדות? האם אנחנו מרגישות בטוחות? אהובות?

בדרך לבנות משאלת לידה, אני שואלת את היולדות שאני מלווה כמה שאלות. אני מניחה אותן פה כדי שתוכלו לנסות לדמיין את משאלת הלידה שלכן, לסמן מה חשוב שלכן ולחשוב על תוכנית שתעזור לכן להגשים אותן.

אני לא מאמינה בזה שמישהי או מישהו (בין אם זה רופא, מיילדת, דולה) מגשימים לכן את הלידה. אתן ורק אתן הכוח הבורא בחדר, תזכרו את זה תמיד! ביכולת שלכן להגשים את משאלתן הלידה שלכן, היתר שם עבורכן ובשבילכן - כדי שתוכלו לזהור.

איפה את רוצה ללדת ?

בבית או בבית חולים? בחדר טבעי או בחדר רגיל ? איך את מדמיינת את המקום הבטוח שלך ? יש נשים שירגישו מאוד בטוחות בחדר לידה בבית חולים ואחרות חרדות ומוצפות. אין בחירה טובה או לא טובה, יש מקום בו את מרגישה הכי בטוחה בעולם. זה יכול להיות האמבטיה שלך או חדר ניתוח. תחשבי איפה את רוצה ללדת.

מי נמצא שם איתך ?

אפשר ללדת לבד, עם מיילדת. אפשר בליווי בן זוג, חברה, אמא, דולה, כל אדם שאת סומכת עליו. האם כשאת רואה את הלידה שלך את מוקפת אנשים או לבד ? האם את אוהבת להיות בסביבה רועשת או שמעדיפה את השקט שלך בשגרה ? האם את מרגישה בנוח בסיטואציה אינטימית עם אמא, אבא, בני משפחה נוספים? נשים רבות אוהבות כמה שיותר אנשים סביבן, כן גם בחדר לידה. אחרות, צריכות שקט מוחלט, אינטימיות מלאה, כל נוכחות מפריעה להן.

האם את רוצה מגע ?

מגע הוא כלי מדהים להקלה על כאב, הוא מרגיע, מאזן, מקרקע. אבל במצבים מסוימים מגע יכול להוציא מתוך בועת האוקסיטוצין, להפר את האיזון העדין שקורה בלידה, מגע יכול להרגיש כואב מהרגיל או חזק מהרגיל במהלך לידה - ולהיפך. אז האם בלידה שלך את רוצה שיגעו בך? יש מגע מסוים שאת צריכה או נרתעת ממנו ?

כאב - חבר או אויב ?

ההתייחסות לכאב היא מרכזית בלידה. כאב אינו סבל בהכרח ולידה אמנם כואבת - אך לא חייבת להיות מלווה בסבל או רגשות שליליים. יש כאב שהוא טוב - הכאב שמביא חיים. נכון שברגע האמת קשה לנו להיות במחשבה הזו ואנחנו נוטות להתמסר (או להתנגד) לכאב, ברגעים אלה אין מחשבות - יש רק תחושות מאוד גולמיות ומאוד חייתיות, מי יכולה להתפלסף כשכואב לה?

תחשבי איך היית רוצה לפגוש את הכאב בלידה שלך. האם את מעוניינת בכך. זה בסדר גמור אם לא, אז נתכנן להגיע לקבלת אפידורל בתחילת הלידה הפעילה ונוודא שאכן תוכלי לקבל אותו. אם את סקרנית לגבי היכולת שלך להכיל את הכאב ואולי להתחבר - תמיד אפשר לנסות טבעי ולשנות דעה אחרי זה. את תחליטי כמה כאב וכמה חיבור את מעוניינת לחוות. מי שבוחרת בכאב היא לא מזוכיסטית, פשוט יש בה לרוב סקרנות לגבי הדבר ולפעמים פשוט אין ברירה - במקרה כזה אנחנו רוצות לבוא במיינד-סט של סקרנות ואתגר, ולא פחד וחרדה.

מים או אדמה ?

לידה במים נשמעת כמו חלום, אבל תתפלאו - יש מי שזקוקות ליציבות של הקרקע, להתנגדות ולשיכוך כאבים תרופתי, והמים לא מדברים אליהן. אם את אוהבת מים, מרגישה שהם מרגיעים ומרפים אותך ואת רוצה לידה טבעית - זו משאלה שתתאים לך. אין הבטחות שתלדי במים בסופו של דבר (אלא אם תבחרי לידת בית וגם זה לא ודאי) אבל ניתן לשהות במקלחת למשך זמן ארוך בצירים. כל זמן שתרגישי שזה עושה לך טוב.

הכול בקצב הנכון.

מה מקצב הלידה שאת היית רוצה לחוות ? לידה איטית וסבלנית או לידה מהירה - כזו שתתחיל מהר ותסתיים מהר. בספרה "מיילדות רוחנית" אינה מיי גסקין מדברת על צירים כעל גלים (rushes באנגלית) ואני מאוד מתחברת - דמייני שאת יוצאת להפליג בים. האם הגלים גבוהים וסוערים? או שהם שקטים ונמוכים? האם את רוצה הפוגות גדולות או מקצב שישאיר אותך עירנית? זה נכון שזה לא באמת בשליטתנו, אבל למשאלה יש כוח ולהורמונים יש השפעה גם על זה - אז תחשבי מה היית רוצה והגוף שלך כבר ידע לפרש את זה.

כמה התערבות ומתי ?

במשאלה שלך האם את רוצה להרגיש מענה רפואי - עירוי, ניטור, הצעה לעזרים מלאכותיים, או שאת רואה את עצמך ואת הגוף שלך עושים את כל העבודה? תמיד ניתן לסרב להתערבויות, לא תמיד זה נכון לסרב אבל בהחלט תמיד זה מותר. סמני לעצמך את גבולות הגזרה במשאלה שלך - איזו התערבות היא נוחה לך ואיזו מייצרת אי נוחות. האם במצב מסוים זה ישתנה ? כלומר לא תרצי עירוי אבל אם תרצי אפידורל זו עסקת חבילה. רובנו לא רוצות חתך יזום - אבל אם הוא נדרש ואת מרגישה את זה (בגוף או מהשיח עם המיילדת שלך) איך היית רוצה שזה יקרה? כמה תרצי להרגיש וכמה שיעבור לידך מתוך ההתערבויות המבוצעות? הגעה לחדר לידה צריכה להיות פרקטית, הבנה שיש העדפות שנוכל לשמר ועם חלק אולי נצטרך להתגבש. במשאלה שלך נסי למפות את הקצוות - את מה שיהפוך את הלידה מחוויה חיובית לטראומטית.

איך את והגוף שלך בתהליך ?

האם את רוצה לידה פעילה - לנוע, לשנות תנוחות, לתרגל, להיות בריקוד עם הלידה. או שאת רוצה למצוא תנוחה שבה כואב פחות ולשהות בה. לא תמיד תדעי, אם ילדת בעבר - תדעי כנראה לסמן מה יותר נכון לך. לידה פעילה לא חייבת להיות כזו שבה את "פעילה" - אלא זו לידה שהגוף שלך מנהל אותה. הכוונה היא שאת לא חסרת אונים או יכולת לזוז, לקבל החלטות או להיות גורם פעיל בלידה שלך. אפשר להיות פעילה עם אפידורל. אפשר להיות מאוד לא פעילה גם בלי אלחוש, תחשבי כמה את מחוברת או רוצה להיות מחוברת לחוויה בגוף שלך, כמה את רוצה להרגיש, לראות, להיות נוכחות במלוא מובן המילה. אני כבר אומרת שאם יש בך פחד, חרדה ורצון שזה פשוט יעבור בלי שתרגישי יותר מדי, זה ממש בסדר. אפשר להבין אותך. במשאלה שלך יכול להיות כל דבר שמתאים לך.

רגעי השיא - מי את ברגע מהחשובים בחייך ?

האם את רוצה לקבל את התינוק שלך לידייך? האם את רוצה לראות את הרגע שבו הוא מגיח לעולם ? האם תרצי שיצלמו ויתעדו לך אותו?

מה הריחות בחדר, איזה אור ואיזה צלילים נשמעים בו ? האם את מכוסה או עירומה ? דמייני בפרטים את הרגע שבו אתם נפגשים ומה צריך להתקיים שם. האם את כאובה או שפתאום הכאב נעלם ? עייפה ? נמרצת? האם האושר שלך מהול בכאב וקושי מהלידה ? האם את מוצפת מעוצמת החוויה? זהו רגע בחייה של אישה שבאמת קשה לתאר אותו, והוא רגע שונה מאחת לאחת. לא פעם ראיתי אימהות מדהימות שברגע יציאת התינוק שלהן היו כל כך עייפות וכאובות - שהקסם הזה לא קרה להן, אבל הוא קרה גם קרה אחרי. גם אם הרגע הזה לא מלווה בזיקוקי דינור דמיוניים מעל ראשך - תדעי שאת אמא נהדרת, פשוט כל אמא חווה את הלידה אחרת.

תני מקום גם לרגע הזה בכתיבת המשאלה שלך.