ירידת מים או פקיעת קרומים לפני לידה

במהלך ההריון העובר שלכן נמצא ברחם בתוך שק עם מי שפיר. מי השפיר מגינים על העובר ומאפשרים את התפתחותו התקינה, השק האטום שומר על העובר מפני זיהומים - כאשר לקראת שבוע 38 כמות המים כ-ליטר עד ליטר וחצי, ופוחתת בהדרגה לקראת הלידה.

המים עצמם מיוצרים על ידי האמניון בקרום מי השפיר ועל ידי העובר - שעושה פיפי ושותה את המים (וחוזר חלילה).

"ירידת מים" או פקיעת קרומים, מוגדרת כמצב בו יש קרע/פתח בקרומים העוטפים את העובר ברחם ודליפה של מי השפיר מחוץ לרחם.

המים יכולים לרדת בטפטוף או בבת אחת. אם יש לך ספק  האם מדובר בירידת מים - לא ניתן להתאפק ו"לעצור" את הזרימה, מי השפיר צלולים וורדרדים ויש להם ריח המזכיר זרע. ישנם גם פדים ייעודיים לאבחון דליפת מי שפיר, כדי שתוכלי להבין בין זה לבין הפרשות רגילות בסוף ההריון.
 

למרות מה שרואים בסרטים, לידה לא תמיד מתחילה בירידת מים.

למעשה רק כ-15% מהלידות מתחילות בירידת מים ואפילו נעדיף שהלידה תתחיל מצירים ולא ירידת מים (לעתים ללא צירים כלל או צירים לא סדירים). מי השפיר מגינים על העובר מזיהומים ומלחץ הצירים וכן מגינים על חבל הטבור, בעיקר כדי שלא יישמט לכיוון פתח הנרתיק לפני יציאת ראש התינוק ( מצב חירום מיילדותי הנקרא "שמט חבל טבור").

זיהום ושמט חבל טבור הם הסיכונים המרכזיים בירידת מים מוקדמת (שלא במהלך צירים ולידה פעילה) אם כי גם הם קורים במיעוט של המקרים. לעתים עלולה להתרחש גם היפרדות שיליה וסיבוכים נוספים נדירים יותר.
 

גורמי הסיכון המרכזיים לירידת מים מוקדמת - הם גיל האם (פחות מ-20 ויותר מ-34) לידות מרובות ותכופות, דלקות וזיהומים (למשל דלקת בדרכי השתן, לכן מאוד חשוב לא להזניח ולטפל) גם עישון במהלך ההריון נמצא כגורם משפיע משמעותי.

כמו כן – הפסקות הריון קודמות, אי ספיקה של צוואר הרחם, תת תזונה, ריבוי מי שפיר והריון מרובה עוברים נמצאו גם הם כגורמי סיכון.

עד שבוע 34-35 במידה וישנה ירידת מים ללא צירים ניתן להסתפק במעקב ושמירה קפדנית על היגיינה. בתנאי שהכול תקין ולא מתפתח זיהום, סביר שלא ימליצו על קידום הלידה. המים מתחדשים כל הזמן ולכן חשוב לשתות הרבה עם ירידת מים וניתן להיות במצב הזה אפיל תקופה ארוכה, בתנאי שהמדדים של האם והעובר תקינים.

בירידת מים משבוע 36 והלאה ההמלצה היא לרוב לא להאריך את ההריון ולקדם לידה. ישנן שתי גישות מרכזיות בנושא – גישה פאסיבית של המתנה ללידה עם מעקב ומתן אנטיביוטיקה למניעת זיהום בלבד (וגם זה לא תמיד) לעומת גישה שמרנית – התערבותית יותר, של זירוז לידה או יילוד באמצעות ניתוח במידה ולא מתפתחת לידה.  כמובן שהגישה השמרנית מוגבלת כאשר יש ניתוחים ברקע, היות ולא מומלץ לבצע זירוז באמצעים מלאכותיים.

סטטיסטית –מרבית הנשים יפתחו לידה תוך 24-72 שעות מירידת המים.  במים השפיר ישנם הורמונים המסייעים להבשלת צוואר הרחם ועידוד צירים, בדומה לנוזל הזרע (פרוסטגלנדינים) ריחם של נוזל הזרע ומי השפיר גם דומה מאוד.

במחקרים שבחנו השוואה בין שתי הגישות בירידת מים בשבוע מתקדם, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בסיכונים לאם וליילוד. לציין כי במחקרים לא נבחן מספיק הנושא הספציפי של ירידת מים במקרה של ויב"ק - לידה לאחר קיסרי. כאשר היולדת אחרי 2 קיסריים ויותר הגישה השמרנית היא למעשה לנתח, ולכן יש הבדל משמעותי בתוצאות ובסיכונים – בין לידה נרתיקית לקיסרית.

במקרה של ירידת מים חשוב מאוד לשמור על היגיינה, היות והקרומים לא סגורים וישנו סיכון לזיהום. אסור לעשות אמבטיה או לקיים יחסי מין, יש לשטוף ידיים היטב לפני מגע באזור הנרתיק, מומלץ לא ללבוש תחתונים או להשתמש בפדים, לנגב בשירותים מכיוון הנרתיק ולא להיפך, לצמצם עד ללא לבצע בדיקות וגינליות ולא להחדיר דבר לנרתיק.

אין הכרח להגיע מיד להיבדק אך מומלץ תוך שעתיים מירידת מים, גם על מנת לבצע מוניטור ובדיקת אולטרסאונד להערכת מצב העובר.

יש לשים לב לצבע המים - הם צריכים להיות צלולים, במידה והמים עכורים / צהובים או חומים, יש להגיע למיון יולדות.
 

במקרה של ירידת מים אין תמיד הכרח להתאשפז (כאשר מדובר בשבוע 36 והלאה בהריון תקין). עם זאת; זו תהיה ההמלצה של כל בית חולים, מתוך העדפה להשגיח ולנטר מקרוב, לרוב תהיה גם המלצה להשראת לידה במידה ולא מתפתחים צירים, ובמקרה של לידה לאחר קיסרי או קיסריים מרובים, ניתוח. במרבית בתי החולים ההמלצה היא תוך 24 עד 48 שעות. אמנם האשפוז נותן מענה לצורך במעקב צמוד, אך הסיכון לזיהום עולה בסביבה שאינה סביבתה הטבעית של האישה בה יש חיידקים שהיא חיה איתם בשלום בשגרה (לעומת מגוון החיידקים הזרים לה בבית החולים). במקרים מסוימים ניתן בהחלט להגיע למעקב עיתי ולבצע שמירה קפדנית על היגיינה ומדידת חום בבית, כמו גם קבלת טיפול אנטיביוטי מונע.

מומלץ גם לקחת ויטמין סי במינון גבוה על מנת לצמצם את הסיכון לזיהום. כמובן שאין זו המלצה גורפת ועלייך לבחון את האפשרויות שלך מול הצוות המטפל בהתאם למצבך ומצב ההריון.

אשפוז במצב של ירידת מים אינו מחייב זירוז לידה או ניתוח, ובלבד שמדדי האם והעובר תקינים.

כאמור, במרבית בתי החולים ימליצו על המתנה של 24 עד 48 שעות לכל היותר להתפתחות לידה. לאחר מכן ימליצו על יילוד. כמובן שאינך חייבת לעמוד בזמנים אלה ולאחר שהבנת את הסיכונים לכאן ולכאן, את מחליטה האם וכמה ברצונך להמתין. תשאלי את השאלות - האם המדדים תקינים, מה המשמעות של המתנה נוספת? מה המשמעות של יילוד? וקבלי החלטה שנכונה לך.

בזמן זה ניתן לסייע לגוף להיכנס ללידה באמצעים טבעיים כגון דיקור, רפלקסולוגיה, הרפיה, תנועה (הליכה, עבודה עם האגן) ובעיקר רוגע ושחרור אוקסיטוצין. ניתן לעשות גם עיסוי פטמות אך לא בהכרח מומלץ למי שבעברה קיסריים היות ועלולים להיווצר צירים חזקים מדי שאינם טבעיים לרחם.

ניתן ואף רצוי לסייע לגוף ולחזק את הקרומים על מנת למנוע את הסיכוי לירידת מים מוקדמת ללא צירים.  מומלץ לשתות הרבה (מים!) להרבות באכילת פירות וירקות (ויטמינים בדגש על ויטמין סי, פירות הדר לאכול עם הקליפה הלבנה) ובכלל תזונה בריאה עם מינימום סוכרים.

לשתות חליטות עלים (פטל וסרפד, ניתן להוסיף אלפלפה) לקחת פרוביוטיקה (אסידופילוס) ותוסף של אומגה 3 שנמצא כמחזק את הקרומים.

תוסף של ביופלבונואידים או אכילתו באופן טבעי בפירות הדר או פירות אדומים יכול אף הוא לחזק קרומים. בנוסף מומלץ לשתות מי קוקוס שעשירים באלקטרוליטים, ויטמינים ומינרלים כדי לשמור על כמות מי השפיר.

לא פחות חשוב, במצב של ירידת מים ללא צירים בשבוע מתקדם ישנה חשיבות לסביבה תומכת ורגועה, על מנת לשמור על בריאותך ולאפשר לך להיכנס ללידה, מה שמאוד קשה לעשות במצב של סטרס.

בעיני, מה שחשוב לקחת מכאן הוא שירידת מים אינה בהכרח התחלת לידה ולא דורשת פעולות שיקדמו לידה. היא דורשת מעקב והמתנה סבלנית ללידה שבוודאי תתחיל, עם מינימום סטרס והמון רוגע. גם לידה שהחלה בירידת מים ללא צירים, יכולה להתפתח ללידה טובה ובריא - עם תמיכה, סבלנות, מעקב רציף והקשבה לגוף שלך. יש כלים טבעיים נהדרים לתמיכה ועידוד ובמידת הצורך גם כלים רפואיים להשראת לידה וזירוז - גם איתם הלידה יכולה להיות חיובית ומעצימה, כאשר את נוכחת ומקבלת את ההחלטות שטובות לך.