לידה בשבועות 40-42

אני בכוונה לא משתמשת במושג "הריון עודף" כי לא בהכרח יש משהו עודף בהריון שמסתיים בלידה בשבוע 41, 42 או 43.

הריון תקין נמשך בממוצע בין 37 ל-42 לשבועות, כאשר רק כ-4% עד 6% אחוזים מהעוברים נולדים במועד המשוער. רובן המוחלט של הנשים ילדו לפני או אחרי, כמה אחרי ? בהתאם למצבן הרפואי והחלטתן האם להמתין להתפתחות לידה טבעית או להתחיל את הלידה בהשראת לידה.

המנגנון להתחלת הלידה לא ידוע עד היום, אך יש השערה מרכזית שהעובר כאשר הוא בשל, שולח מסר למוחה של האם שניתן להתחיל תהליך של לידה. המסר מפעיל תהליך שמנוהל ע"י הפרשת הורמונים - בעיקר אוקסיטוצין, האחראי על הצירים. העובר יודע מתי זמנו להיוולד על פי בשלות המערכות בגופו - והיכולת שלו למעשה להתקיים בעולם שמחוץ לרחם בבטחה.

אז הגיע שבוע 40 ועוד לא ילדת.

זה לא אומר דבר על הגוף שלך, על העובר שלך או על מועד הלידה שלך. יכול להיות שתלדי מחר, לכל המאוחר שבועיים ואולי אולי במקרים מסוימים שבועיים וחצי. עברת 40 שבועות, גידלת אדם ברחם שלך, עברת את כל אי הנוחות שמלווה הריון, את הכובד, אולי כבר יש לך צירים ואולי לא, ואת כנראה כבר ממש רוצה ללדת.

משפחה וחברים שואלים (מתוך כוונה טובה כמובן) מה איתך? עוד לא ילדת? כל יום שעובר את צריכה להודיע חגיגית - כן, אני עדיין בהריון.

בשלב זה כבר מומלץ להגיע למעקב צמוד יותר בקופת החולים או במיון יולדות - לניטור, מעקב אחר כמות המים ונתונים נוספים שמלמדים על בריאותך ובריאות ההיריון. את מתחילה לקבל הצעות לבצע השראת לידה ואולי גם את כבר היית רוצה להיות אחרי - "להפעיל" את הלידה, ללדת ולהפסיק את ההמתנה המורטת הזו.

למה בעצם היריון אחרי שבוע 40 מוגדר "עודף" ודורש מעקב צמוד יותר?

כי במערכת הרפואית צריכות להיות נורמות להכול, זו הדרך לתת מענה למספר גדול מאוד של אוכלוסייה שצריך לדאוג לבריאותה. מערכת הבריאות שלנו אינה אישית אלא ציבורית, והיות וסטטיסטית יש נטייה מוגברת לסיכונים לאחר שבוע 40, מבקשים לנטר מקרוב יותר את קבוצת הנשים הזו כדי לאתר מקרים בהם נדרשת התערבות. אלה מקרי הקצה ולא הממוצע. רוב רובן המכריע של הנשים ילדו בלידות מצוינות תינוקות בריאים גם בשבוע 41 ו-42, אם זה אכן השבוע של ההיריון שלהן כי קביעת גיל ההיריון אינו מדע מדויק. גם הבשלות להיוולד משתנה מעובר לעובר, הכנסת הנשים כולם למסגרת נועדה לתת מענה למערכות בריאות ציבורית.

מנקודת מבט רפואית - כמה דאגות מרכזיות.

תפקוד שילייה - לוודא שאינה "מזדקנת" וממשיכה לתפקד בצורה טובה ולתת מענה לעובר שלך.

משקל עובר - כשמדובר בעוברים גדולים מאוד (4.5 ק"ג) ויש חשש שיעלו במשקל כך שלידתם תהיה קשה יותר. בשבוע העלייה הממוצעת היא סביב 200 גר, ולקראת הלידה פוחתת ככל הנראה, גם כמות המים פוחתת מעט לקראת הלידה. זה הזמן כמובן להזכיר שהערכת משקל היא הערכה בלבד ויש לה טווח סטיה די גדול - של 15% עד 20%.

מצבי זיהום והתפתחות רעלת היריון - מסיבה זו את צריכה להיות ערנית גם לבריאות הכללית שלך, החמרה בבצקות, עליה בלחצי הדם ונוכחות חלבון בשתן.

ישנו נתון סטטיסטי מאיים המצביע על עליה במקרי מוות עוברי ברחם לאחר שבוע 42 - זו הסיבה המרכזית לכך שמרבית בתי החולים ממליצים על השראת לידה החל משבוע 41+3 וחלק ב-41+5, גם ללא מדדים המצביעים על צורך בכך.
אני לא כותבת את זה כדי להבהיל אלא כדי להבהיר - הסיכון המדובר הוא זעום ואין שום הוכחה לסיבתיות, כלומר ששבוע ההיריון המאוחר הוא שגרם לתוצאה הקשה. מדובר בקשר נסיבתי (לא ידוע ש-א' גורם ל-ב') ולפי מחקרים עדכניים, הסיכון לתמותת עובר בשבוע 41 נמצא בין 1 ל-3 מקרים מתוך 1,000 הריונות. בשבוע 42, הסיכון עולה ל-5–7 מקרים מתוך 1,000. עובדתית, הסיכון מוכפל, במציאות - מדובר בסיכון זעום בשני המצבים.

אם זה המצב, למה פשוט לא "להפעיל" לידה?

המנגנון העתיק ביותר בגוף שלנו הוא זה האחראי על הלידה. לידה היא שימור המין האנושי, הדרך להמשיך את קיומנו, והגוף שלנו בנוי לעשות הכול כדי להגן על העובר שלנו. אם את גם ככה קרובה ללידה, העובר שלך ממוקם טוב באגן, הגוף שלך מוכן להפעלת המערך ההורמונלי והעובר שלך בשל להיוולד - סביר שתגיבי טוב להפעלת לידה, אפילו לפעולות ה"קלות" ביותר כמו יחסי מין,  דיקור, רפלקסולוגיה ואולי גם "סטריפינג" ובלון להרחבת צוואר הרחם.  במקרה כזה התערבות קלה תוביל ללידה שמתפתחת טוב בשיתוף פעולה בינך לבין העובר, כמעט כפי שהייתה ללא כל ההתערבות.

אבל, בהרבה מקרים זה לא המצב. הגוף והעובר עדיין לא מוכנים למרות שבאופן שרירותי נקבע שזה מועד הלידה. במקרה כזה העובר לא בהכרח ממוקם טוב, אינו בשל בהכרח להיוולד, הגוף שלך לא מוכן ללידה - ויותר מזה, במטרה להגן על העובר שעדיין צריך זמן ברחם (שכאמור זו המטרה הראשונה להמשך השושלת..)  פשוט לא יגיב להתערבויות או יגיב בצורה שתייצר לידה ארוכה יותר, כואבת יותר, לא מאוזנת עם הרבה התערבויות כולל לידה מכשירנית או ניתוח קיסרי.  הגוף שלנו הוא לא מיכל שדופקים עליו (סליחה על ההשוואה) כדי להוציא את מה שיש בפנים, הלידה היא מערך הורמונלי שלם עם שיתוף פעולה בין האם לעובר - בגוף ובנפש.  אחד הדברים שהכי מעכבים לידה הוא סטרס - האוקסיטוצין שמייצר ציר והאדרנלין מתחרים ביניהם על הקולטנים ברחם. נוכחות של אדרנלין לא מאפשרת קליטת אוקסיטוצין והתחלת צירים  - גם זה מנגנון עתיק שנועד להגן על העובר ולמנוע לידה בסביבה שאינה בטוחה ומבטיחה את הישרדותו.

אז את בסטרס כי עוד לא ילדת, בסטרס כי מתחילים לדבר איתך על השראת לידה ("זירוז") בסטרס מזה שזה לא בהכרח עובד, ונלווה להמון לחץ, שהות בבית חולים ותחושת חוסר אונים כללית. אלה התנאים המדויקים לכך שלא תתפתח לידה, ואם תתפתח היא תהיה חוויה של התנגדות הגוף והעובר.

האם יש דרך אחרת ? כן.

אין סיבה לחשוב שהלידה תקרה במועד המשוער ואפילו להתייחס אליו - למעט הצורך במעקב צמוד יותר ו-ערנות רבה יותר מצידך.

אפילו כדאי לא למסור את המועד לסביבה הקרובה כדי להימנע מהשאלות שמייצרות לחץ מיותר.

את עושה מעקב מדי יומיים-שלושה על פי המלצת הרופא ואם הכול תקין, את ממתינה ללידה שוודאי תבוא. את ההמתנה כדאי להעביר בנעימים - אלה הימים האחרונים שלך בהריון, יש בהם התרגשות לקראת האימהות ופרידה מההיריון, מהזמן הכי קרוב והכי אינטימי שלך ושל התינוק שלך.

את יכולה לנוח, לקנן בבית, לעשות טיפולים מרגיעים - טיפול מים, עיסוי, דיקור, רפלקסולוגיה.

את יכולה לתכנן זמן זוגי כי בקרוב יצטרף תינוק (אולי נוסף) למשפחה ויהיה לכם פחות זמן יחד.

את יכולה לעסוק במלאכה שתנקה את הראש - יצירה, אפייה, גינון, זמן איכות עם הילדים שכבר יש לך.

את יכולה להגיד לעצמך מדי יום שאת סומכת על הגוף שלך והתינוק שלך שיודעים מתי נכון שהלידה תקרה - את מתמסרת לזה ומשחררת לגמרי את הניסיון לתכנן ולתזמן אותה.

את אחראית, שומרת על מעקבים, מגיעה לכל מעקב אחרי שנחת, אכלת ושתית כראוי - וכמובן את קשובה לגוף שלך.

גם אם בבוקר הרגשת כאילו בחיים לא תלדי כבר, בערב את יכולה להחזיק תינוק בידיים. מניסיון.

אם החלטת ללכת להשראת לידה - איך אפשר לעזור ?

לפעמים, יש סיבה אמיתית להפעיל את הלידה - כשהעובר או הגוף מאותתים שהמשך ההיריון מייצר סיכון.

במקרה כזה חשוב מאוד לתת תמיכה לגוף בתהליך השראת הלידה - רוגע ככל שניתן, ליווי תומך, שילוב של כלים משלימים כמו דיקור ורפלקסולוגיה, הומאופתיה ואפילו שילוב של רובד רגשי בתהליך - כדי לעודד את הגוף להצטרף ולהפוך את הלידה לזורמת ורכה יותר.

החלק האחרון של ההיריון והמועד בו תתחיל הלידה - הוא אחד המותחים, יש בו הכי הרבה אי ודאות וכך גם הלידה, אנחנו מנסות לתכנן, לצמצם כמה שניתן את ה"הפתעות" וההמתנה היא קשה, אין ספק. אם מנטרלים מראש את המחשבה שצריך ללדת סביב שבוע 40 ואת ההפחדות סביב "הריון עודף", הימים האלה הופכים למרגשים ומלאי חיבור לגוף ולתינוק.

דמייני שמראש היית מתכננת ללדת בשבוע 41 או 42, כל עוד הכול תקין - היית פשוט ממשיכה לעוד שבוע באפליקציה :)

זה המצב ברוב ההריונות התקינים. תזכרי שהגוף שלנו חכם מאוד (ברמה שחלק גדול ממה שקורה בו עדיין לא מוסבר מדעית) הדברים לא קורים בצורה אקראית אלא לטובתך ולטובת התינוק, ובמקרים שבהם משהו לא הולך טוב, מזל שיש רפואה מתקדמת שיודעת גם לעזור.