השלב הלטנטי - התחלת הלידה
בעיני השלב הלטנטי הוא המלך (או המלכה) הבלתי מעורערת של הלידה.
הוא לפעמים קורה בלי שאנחנו ממש מבחינות, ההתחלה שלו עדינה וחצי-סמויה, אבל קורית בו עבודת התשתית ללידה כולה.
"השלב הלטנטי" קרוי גם השלב הסמוי בלידה, או "שלב המנוחה". נהוג לתאר אותו כשלב בו צוואר הרחם נפתח עד 4-3 ס"מ, לפני שמתחילה הלידה הפעילה - גם היא חלק מהשלב הראשון בלידה. הוא מאופיין בצירים משתנים ברמת הכאב, לרוב לא כואבים מאוד, אינם סדירים ואינם מקדמים את העובר עדיין לכיוון התעלה.
זהו השלב בו הגוף שלנו "מתארגן" לקראת המופע המרכזי – הלידה עצמה.
בספרות נהוג לתאר את השלב הזה כיממה – מספר ימים לכל היותר, עם התקצרות משמעותית מלידה ללידה. בלידה הראשונה הוא לרוב יהיה הארוך ביותר, ומשם קצר יותר בכל לידה נוספת.
אלא ש- אין באמת אורך ידוע לשלב הלטנטי אצל כל אישה ואישה. בפועל, הוא יכול להמשך ימים ארוכים, עם צירים שבאים ונעלמים, ולעתים צירים קצרים ולא אפקטיביים שנמשכים זמן רב – אך לא מובילים לפתיחה. לכן אני ממש לא אוהבת את השם "שלב המנוחה" – הרבה פעמים זה מתיש, פיזית ונפשית, בעיקר כשיש לחץ שהלידה תתקדם כבר.
השלב הלטנטי בויב"ק (לידה לאחר ניתוח קיסרי) הוא מעניין – גם בלידות חוזרות, הוא נוטה להיות ארוך יותר, קצת כמו לידה ראשונה, ולעתים זו באמת לידה ראשונה לגוף שטרם חווה פתיחה מלאה. יש סברה, שאני מאוד מתחברת אליה, שהוא ארוך יותר כי הגוף שלנו חכם. השריר "פצוע" ומתפקד פחות טוב בחלקו, ולכן ישנו מנגנון פיצוי בכך שהעבודה איטית וזהירה יותר, על מנת להגיע לאותה אפקטיביות בצירים, מבלי לגרום למאמץ יתר או פציעה. ברמה הנפשית – הלחץ המופעל על יולדת ויב"ק, סוג של "חרדת ביצוע", יכול אף הוא לעכב התפתחות לידה ולהתבטא בשלב לטנטי ארוך מאוד.
פעם חשבו שלידה היא ליניארית, מ-0 ל-100 בכמה תחנות מובנות. היום אנחנו יודעות שכמו כל אישה, כל לידה היא אחרת. היא דומה יותר לגלים ופחות לקו ישר. לידה יכולה להתחיל די מהר ואז בפתיחה מתקדמת יחסית להאט, לחזור אחורה, ואז שוב להתקדם. או להתחיל לאט מאוד ואז להתפתח מהר עם דילוג על חלק מהתחנות. לא צריך להיבהל מזה כל עוד אין סימן אחר שמעיד על בעיה בתהליך. הגוף עובד עם העובר בתיאום מושלם – ולפעמים פשוט נכון יותר להאט או להאיץ, הסיבות לא תמיד ידועות וברורות לנו.
מה אנחנו עושות בשלב הלטנטי ? בעיקר נחות. שותות המון ואוכלות מדי כמה שעות. נרגעות במקלחת או עם מוזיקה נעימה, ממשיכות בשגרת היום. כל עוד את מרגישה טוב, ללא סימני אזהרה, מרגישה תנועות עובר, אין סיבה להגיע למיון יולדות- את עדיין לא בלידה. את יכולה לגשת להיבדק למען השקט הנפשי אם זה מרגיש לך נכון, ולשוב לביתך להמשך התמודדות שקטה ונעימה.
אפשר להיעזר בטיפול נעים להקלה – כמו רפלקסולוגיה או דיקור, לצאת להליכה על החול אם יש לך בסביבה או סתם הליכה נעימה.
לא להתאמץ ולא לעלות מדרגות בשביל "לקדם", זה יתקדם לבד. כן אפשר לשבת על כדור פיזיו ולהניע את האגן – יקל על הכאב ויסייע לעובר להתבסס ובהמשך להתברג.
אחת הסיבות להתערבויות בלידה וניתוחים מיותרים היא הגעה של היולדת לבית החולים כשהיא בשלב לטנטי, למעשה- לא בלידה (כן גם בפתיחה 3-4 ס"מ אפשר להיות לטנטית!) במקרה הטוב יבדקו וישלחו הביתה. אבל לפעמים בגלל נהלים כן ימליצו לך להתאשפז ולנסות לקדם או לזרז את הלידה– כל אלו עלולים לגרום לכך שהלידה לא תתקדם מעבר לשלב הלטנטי או תתקדם בצורה "עקומה" עקב ההתערבויות, זהו מפל ההתערבויות.
גם אם את אחרי ניתוח קיסרי אחד או שניים, עצם זה שיש צירים לא אומר שצריך להגיע למיון. צריך להיות קשובה, לשים לב לסימני האזהרה ואם הכל תקין - לחכות שהלידה תעלה שלב (אין הכוונה לחכות עד שאת בלידה פעילה ממש ברמה של צירי לחץ).
הסיבה היא שהשלב הראשון לא מאופיין בצירים עוצמתיים, אלא צירי הכנה, החלק העובד הוא חלקו העליון של הרחם בתנועת סחיטה כלפי מטה, החתך שבוצע בניתוחים הוא בחלקו התחתון - הסיכון המשמעותי יותר לפרימה הוא בשלב הלידה הפעילה.
כשאת בבית בשלב הזה, תהיי עירנית והכירי היטב את הסימנים המוקדמים לקרע ברחם (זה נכון לכל יולדת!). במקרה של דימום, חום, הרגשה כללית רעה – גשי להיבדק. כמובן שליווי דולה מאוד מסייע במצבים הללו כי יש לך אפשרות להתייעץ עם אשת מקצוע שתעזור לך להבין האם את עדיין לטנטית או שהגיע הזמן לצאת לבית חולים.
אז מתי בכל זאת את כן בלידה ? נהוג לסמן פתיחה של 3-4 ס"מ כהתחלת לידה. זה לא ממש מדויק, כי יש נשים שיש להן פתיחה פיזיולוגית של 2-3 ס"מ בלי שום צירים, לרוב בלידות חוזרות. לא נכון לזהות לידה ע"פ פתיחת צוואר הרחם בהכרח.
אז מה כן ? את תרגישי צירים סדירים יותר, מדי 3-5 דקות, באורך דקה לפחות, במשך שעה- שעתיים לפחות.
דרך נוספת ואמינה לזהות את המעבר ללידה פעילה– את תהיי מכונסת מאוד, לא מודעת לסביבה שלך, תתקשי לחשוב כהרגלך, אם ידברו אלייך או ישאלו שאלה תתקשי לענות, כאילו מישהו עטף אותך בבועה ואת חיה מציר לציר.
נשים רבות, ואני ביניהן, לא הגיעו כלל לצירים סדירים או ארוכים. גם כאב הצירים משתנה בלידה פעילה – הם עוצמתיים יותר, הכאב הופך להיות אחר, יותר מורכב להתמודדות. בכל הנוגע לפתיחת צוואר הרחם – תהיה התקדמות, מדי שעה ואף פחות, בפתיחת צוואר הרחם. ממש לא הכרחי למדוד את זה! את תדעי, והצוות שיסתכל עלייך ידע, שאת בלידה.
יש לעתים חשש של נשים שהמעבר מהשלב הלטנטי לשלב הפעיל יהיה מהיר מאוד והן לא יספיקו להגיע לבית החולים בו הן רוצות ללדת או לקבל אפידורל. במידה והמקום בו בחרת ללדת רחוק או שאת מרגישה צורך לדעת מה השלב בו את נמצאת בלידה – תשקלי להגיע מוקדם יותר, אבל ערוכה מאוד לכך שאת צריכה לייצר לעצמך סביבה תומכת כדי שהלידה תמשיך להתפתח. במקרה של ספק – הכי טוב להתייעץ עם דולה / מיילדת / רופא מלווה. הם ידעו לפי התיאור שלך ואיך שאת נשמעת, מתי נכון לצאת לכיוון.
