https://www.helena-doula.co.il https://www.helena-doula.co.il/כאב בלידה על כאב בלידה, שיטות להתמודדות - טבעיות ורפואיות, כאב בשלבים שונים של הלידה, איך להתמודד עם כאב ולמה כאב בלידה אינו סבל בהכרח אלא כאב עם מטרה טובה שבא לסייע לנו בלידה טובה ובריאה <div data-rss-type="text"> <p> <span> הבלוג הזה הוא אישי יותר וארוך יותר,  מי שכאב בלידה מעניין אותה מעבר לכן/לא אפידורל, מוזמנות לצלול איתי... </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> כמדריכת הכנה ללידה, אני מגלה שחלק גדול מההכנה ללידה עוסק בהתמודדות עם כאב - בין אם זה קורס הכנה ללידה או התהליך המנטלי שאנחנו עוברות במהלך הריון וככל שהלידה מתקרבת.  אנחנו חושבות - כן או לא אפידורל. האם יש לי סף כאב גבוה או נמוך. האם אתמודד עם הכאב ומה יקרה אם לא. האם אני </span> </span> <span> <span> "חזקה" או "חלשה". </span> </span> </p> <p> <span> <span> איך להקל על הכאב, להפחית אותו, להרגיש פחות, שיטות מגוונות כל כך להקלה בכאב הלידה...אתייחס לכולן בהמשך. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל הכול סביב הכאב, </span> </span> <strong> בעיקר איך לא להרגיש אותו </strong> <span> <span> או להרגיש אותו כך שלא יכריע אותי, יביא אותי למקומות לא נעימים ולא אסופים - לצעוק, לבכות, להתחנן, הכול נתפס משום מה כדברים שאנחנו רוצות להימנע בהם בלידות שלנו.  <br/> <br/> </span> </span> </p> <p> <strong> שיתוף אישי - בלידות שלי הפחד מהכאב היה גדול מהדבר עצמו.  </strong> </p> <p> <span> עשיתי כזו הכנה טובה ועדיין כשהוא הגיע - נכנעתי, לא משנה מה עשיתי כאב לי. וכן הייתי בתנועה, והייתה לי דולה, והייתי במים וילדתי במים - ועדיין החלק שזכור לי הכי הרבה הוא הכאב הזה.  </span> </p> <p> <strong> אבל בתוך הכאב נולדה גם מחשבה נוספת - הכאב הזה הוא אחר, הוא אינו סבל, הוא לא בא לפגוע בי - ובעיקר, הכאב הזו הוא אני ולא יהיה כאב מעבר למה שאני מסוגלת להכיל. </strong> </p> <p> <strong> <br/> </strong> </p> <p> <span> <span> בחלוף הזמן וכשאני כבר אחרי ומנקודת מבט אחרת אני תוהה מה היה קורה אם הכאב היה חלק פחות בעיסוק שלנו סביב לידה. אם הייתי גדלה לתוך עולם בו הוא מדובר </span> </span> <strong> כמשהו שפשוט קיים בלידה. <br/> </strong> <span> אולי יש דרך להסכים שזה יכאב, אפילו מאוד. להבין שזה נורמלי, שזה פשוט חלק מהעניין, שיש לזה מטרה וכן זה אמור לכאוב. </span> </p> <p> <span> <span> אם היינו עוסקות קצת פחות בלא לכאוב ויותר בלהיות נוכחות. להרגיש גם את זה, להסכים, להתמסר, להסתקרן. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ממש לשאול מה קורה שם ברגע הזה שכל כך כואב, מה זה מוציא ממני, לאן זה לוקח אותי? ואני קצת תוהה אם בשונה מכאב של שבר, או של עקירת שן ללא הרדמה, לכאב הזה שנוצר בנו ומתוך הגוף שלנו כחלק מובנה בתהליך, </span> </span> <strong> יש מטרה גדולה שקצת מתפספסת ברגע שאנחנו כל כך עובדות בלנהל אותו. </strong> <span>   <br/> </span> </p> <p> <span> אני בטוחה שהרבה נשים יעדיפו שיכאב להן פחות. גם אני שם מרבית הזמן. למה לכאוב אם אפשר פחות? <br/> </span> </p> <p> <span> <span> כאב הלידות שלי נוכח גם היום שנים אחרי, אני עוצמת עיניים ומרגישה אותו בגוף, אבל הוא לא מכאיב לי יותר, בעיקר מעורר אצלי שאלות, </span> </span> <strong> האם צריך לתת לו להיות?  </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> אז אחרי ההקדמה הארוכה הזו, איך בכל זאת ניגש לכאב בלידה ? </span> </span> <strong> אילו דרכים ישנן כדי להקל ולהתמודד, בין אם זה שיטות טבעיות או שיטות רפואיות שניתן לקבל בחדרי הלידה.  </strong> </p> <p> <span> <span> נתחיל מזה שכאב בלידה מרגיש אחרת מכאב "רגיל" בגוף שלנו כשאנחנו מקבלות מכה או נפצעות, או אפילו בהשוואה לכאבי בטן או כאבי ווסת שנשים רגילות להרגיש. הכאב נבנה בצורה הדרגתית כדי שנוכל להסתגל אליו בעוד הגוף מתמלא הורמונים - שמטרתם להקל על הכאב (אנדורפינים - משכך הכאבים הטבעי) ולהכניס את האישה היולדת לתודעה אחרת - מכונסת, מנותקת קצת, "בועת לידה" בה התחושות בגוף נחוות אחרת. כדי שהתהליך הטבעי הזה יקרה חשוב מאוד לגלות סבלנות כלפי השלב הראשון בלידה (ובתוכו השלב הלטנטי), לעטוף את היולדת בתמיכה, מגע, אינטימיות, שקט ואווירה נעימה ופשוט לעזור לה להתמודד עם הכאב הנבנה בהדרגה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מה עוזר בשלב זה ? </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> מים </strong> <span> <span> - מקלחות, אמבטיה (בזהירות! וכמובן רק אם לא ירדו המים) שהיה במים, בקבוק מים חמים על הגב, המים מרגיעים ומרפים וממש עוזרים להקל על הכאב. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> מגע ובדגש על עיסוי </strong> <span> - מעבר לזה שמגע הוא מאוד מרגיע, עיסוי בגב התחתון בזמן ציר, יצירת לחץ נגדי (לחץ קבוע בזמן ציר בתחתית האגן), הרמת הבטן בזמן ציר, כל אלו ממש עוזרים גם ברמת הכאב וגם בהרגעה. כדולה אני משלבת טכניקות מגע שמאוד מקלות על הכאב ומלמדת גם את בני הזוג איך לגעת נכון כדי להקל. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> שמירה על רוגע </strong> <span> <span> - הכאב מועצם מפחד וסטרס, בגלל הפרשת הורמוני הסטרס בגוף שלנו, אנחנו דרוכות במקום להיות רגועות, מכווצות במקום להיות רפויות - מה שגורם לתחושת כאב קשה יותר ולקושי אמיתי בהתמודדות. שמירה על רוגע מגיעה מהמלווים שלך, הסביבה בה את נמצאת (בתחילת הלידה - בבית, במיטה או במקלחת שלך) הימנעות ממצבי לחץ ואנשים שמלחיצים אותך ובעיקר, הימנעות  ממחשבה על מה שצפוי הלאה - פשוט כי אנחנו לא יודעות. </span> </span> <strong> המטרה היא להיות כאן ועכשיו, לעבור כל ציר - ולא לחשוב על הציר הבא. </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> תנועה - </strong> <span> אחד הדברים הכי קשים כשכואב לנו, הוא להישאר סטטיים. לרוב במצב של כאב נרצה לזוז, להתנער, לעזור לגוף עם התחושה. בלידה זה נכון כפליים כי מקור הכאב הוא הרצון של הגוף שלנו לסייע לתינוק להיוולד - הצירים של הרחם והתנועה של העובר באגן, מושפעים מאוד מהתנועה שלך.  אין הנחיית תנועה אחת, כל אחת תנוע אחרת בהתאם לתחושה בגוף. לרוב תנוחות זקופות, שעונות, על שש, כריעה - יהיו נוחות יותר וכואבות פחות בגלל פתיחת האגן והורדת הלחץ מהגב - אבל כאמור, כל אחת תבחר מה שנוח לה. תנוחה אחת נדיר שתבחר והיא שכיבה על הגב, שאצל רוב הנשים גורמת לכאב להחוות כעוצמתי מאוד ואף בלתי נסבל. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> נשימה </strong> <span> <span> - אחת הבדיחות הנפוצות על דולות, מיילדות ובכלל צוותים סביב לידה - הם האמירה ליולדת "תנשמי" כאילו היא לא נושמת בשגרה או לא יודעת לנשום. אבל באופן מסקרן, נשימה היא מפתח להרפיה ולעבודה נכונה עם הגוף בלידה. את לא צריכה טכניקת נשימה מסובכת! את אפילו לא צריכה טכניקה. דבר אחד פשוט - נשימה עמוקה דרך האף, הוצאת אוויר איטית מהפה בשפתיים פתוחות קצת, ואם בא לך תוסיפי לזה הוצאת "ששששששש" עד שהציר נגמר.  הנשימה מספקת חמצן לשרירים שלך (=צירים) ולתינוק שלך, ככל שהחמצן שוהה בגוף זמן רב יותר (הוצאת אויר איטית) את מקבלת חמצון טוב יותר, ואת רגועה יותר - ולכן גם רמת הכאב מורגשת אחרת. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> עזרים מבוססי "תאוריית השער" - </strong> <span> <span> ממסרק לידה ועד טנס - הרעיון הוא שאנחנו לא יכולות לחוות שני כאבים בו זמנים (מזל), כלומר ישנו שער עצבי בו הכאב עובר ונקלט במוח - ובו זמנית לא יעברו בו שתיים או יותר תחושות כאב.  יצירת כאב מתחרה, אם תרצי, הסחת דעת, גורמת לתחושה פחותה או חלקית של כאב הציר. השיטות הטבעיות הן מסרק לידה (מסרק מעץ שאת לוחצת ביד בזמן ציר ליצירת כאב מתחרה) הפעלת לחץ נגדי ועיסוי (גם הוא יוצר הסחת דעת) וכמובן </span> </span> <strong> מכשירי הטנס </strong> <span> <span> - מכשירים שמעבירים בגוף זרם חשמלי בזמן הציר, וכך מפחיתים את עצמת הציר שאת מרגישה.  אני ממליצה על טנס של צירים, שמותאם ללידה ומאפשר הקלה בתחושת הכאב לפחות בשלב הלטנטי ולפעמים גם אחריו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <strong> ככל שאת מתקדמת בלידה, הכאב משתנה ונבנה בהדרגה, הכאב מספר לנו על מיקום התינוק באגן, על השלב בלידה ועל איך לעזור לעצמנו - אם אנחנו קשובות לכאב, הלידה לרוב מהירה וקצרה יותר, כי אנחנו זזות בצורה קשובה למה שקורה בגוף. ובכל זאת, כאב בשלב הפעיל בלידה הוא כאב עצמתי ולעתים מורכב להתמודדות. איך ניתן לסייע ? </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אותם הכלים שעוזרים בתחילת הלידה - אך בצורה מותאמת. זה אומר עיסוי עם שמנים, זרם מים חזק על הגב, לחץ בכל ציר על הגב, תנועה בצורה שבה הגוף מבקש, שמירה על חושך ואוירה נעימה, כל אלה עוזרים לשמור על "בועת הלידה" ועל מערך ההורמונים בגוף שמייצר הקלה טבעית על הכאב.  למי שזה מדבר אליה ומתאפשר, לידה במים היא כלי מדהים להקלה על כאב, גם אם זה רק שהות בזמן הצירים או לידה בתוך המים עצמם, המים מרפים, מרככים רקמות ומאפשרים התמודדות טובה יותר עם כאב בצורה משמעותית. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> אליהם ניתן להוסיף כלים רפואיים: </span> </span> </p> <p> <strong> <br/> גז צחוק - </strong> <span> <span> ניתן בשאיפה דרך מסכה ומייצר הקלה לזמן הציר, בעיקר בצורת טשטוש קל בתחושה,  מי שהתנסתה בעבר בטיפולי שיניים או כל טיפול אחר אולי תכיר את התחושה. היתרון שלו הוא שהוא לא נשאר בגוף לאורך זמן ואינו פולשני או עובר לעובר ברחם, כך שאת יכולה לנסות ולכל היותר להפסיק אם זה התחושה לא נראית לך. קיים ברוב בתי החולים אבל לא בכל חדרי הלידה ואת צריכה לבקש מראש אם את יודעת שתרצי לנסות. יש נשים שהוא מקל עליהן מאוד, ויש יתרון גדול ביכולת לשלוט בשימוש בו. </span> </span> <strong> </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> טשטוש (פטידין) - </strong> <span> <span> חומר מטשטש שניתן דרך הוריד או בזריקה, יוצר תחושת טשטוש ובכך מקהה את תחושת הכאב, מתפנה מהגוף לאחר כ-4 שעות ועובר גם לתינוק,  כך שאינו מומלץ בשלב הלידה הפעילה בו צריך אמא ותינוק ערניים, אלא יותר בשלב הלטנטי בעיקר אם הוא ארוך ומתיש ואת מתקשה לנוח ולאגור כוחות. כמובן דורש ניטור והשארות במיטה ולא מאפשר תנועתיות בלידה, הרבה פעמים מלווה בבחילה קשה ולכן ניתנת איתו גם תרופה להקלה על בחילות (פנרגן). חסרון גדול נוסף הוא שלפעמים ההשפעה היא לא נעימה ולא ניתן לעשות הרבה עד שהחומר מתפנה מהגוף כעבור מספר שעות. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> אפידורל - </strong> <span> <span> חומר  מאלחש שמוזלף דרך צינורית המוחדרת אל עמוד השדרה של היולדת, מייצר שיכוך כאב משמעותי בו האישה מרגישה מעט או לא מרגישה כלל את כאב הציר. מדובר בכלי פולשני ובכך יותר כרוך בסיכונים לעומת השניים האחרונים. יחד עם זאת, האפידורל מקל מאוד על הכאב ברוב המקרים, ההקלה שהוא נותן היא המשמעותית מבין כולן. בגלל ההשפעה שלו, האפידורל פוגע בתנועתיות הכה נדרשת לירידת התינוק באגן וללידה, ולכן חשוב כן לשמור על תנועה גם עם אפידורל (שכיבה על הצד לסירוגין, ישיבה זקופה - אפילו תנועות על 6 מתאפשרות עם תמיכה - פה צריך דולה או מלווה אמיץ שישמרו על תנועה כל הזמן ובהתאם לשלב בלידה) וכן להשתדל לשמור על תחושה מינימלית ואף יותר - כזו שבה עוצמת הכאב לא גדולה, אבל מתאפשרת תנועה ותחושה שלך בלידה, לקראת השלב השני - יציאת התינוק. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> אם אני צריכה לתת עצה אחת לאישה לפני לידה (ראשונה או חוזרת) היא: </span> </span> <strong> לא להחליט דבר מראש. </strong> </p> <p> <span> <span> כולנו שמענו סיפורי זוועות - ובתקווה גם סיפורים נפלאים, זאת שכאב לה נורא ולקחה אפידורל בפתיחה 1, וזאת שילדה טבעי עם מה שהרגיש כמו "קצת כאבי מחזור". המציאות היא לא כל כך קיצונית ורובנו איפשהו באמצע. לא ניתן לדעת איך הכאב ירגיש ואיך נתמודד, מה יעזור ומה לא, כדאי להכיר את כל האופציות, לחשוב מה היית רוצה ולעדכן את המלווים שלך - ורק בלידה להחליט מה מתאים לך. אולי רצית לידה טבעית אבל הלידה שלך ארוכה מאוד ואת עייפה מאוד וצריכה את ההפוגה. אולי רצית אפידורל מההתחלה אבל את מגלה שאת מתמודדת ממש טוב עם מקלחת ועיסוי ? </span> </span> </p> <p> <strong> תזכרי שכל גוף וכל לידה הם שונים, כאב הוא הרבה במחשבות שלנו ופחד רק מעצים אותו - והכאב בלידה הוא כאב שעובד איתך , עבורך, להפסיק לפחד ממנו זה צעד ראשון לקראת לידה בריאה, טובה ומעצימה, וכן אולי גם כואבת. </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> </div> Sat, 23 Aug 2025 12:53:53 GMT https://www.helena-doula.co.il/כאב בלידה כאב בלידה thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/הזכויות שלך בלידה <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> זהו המשפט שמייצג בעיני הכי טוב את </span> </span> <strong> התנועה לחופש בחירה בלידה, </strong> <span> <span> שהייתה לי הזכות להיות בוועד שלה כשנתיים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נושא זכויות אדם בלידה מדובר לאחרונה (וטוב שכך) הרבה יותר לעומת בעבר, ועדיין נשים רבות לא יודעות מה הן הזכויות שלהן בהריון ובלידה, ובעיקר </span> </span> <strong> מתקשות לעמוד על הזכויות האלה בזמן אמת </strong> <span> <span> . זה קורה בגלל היחסים המורכבים עם הצוות המטפל - יחסי תלות בהם האישה ההרה שרוצה לסיים את לידתה בבריאות טובה ועם תינוק בריא בידיים - מוצאת עצמה נתונה לחסדי הצוות (שאין לי ספק שהמטרות שלו טהורות). רק מי שהייתה בסיטואציה הזו תבין. אנחנו כל כך רוצות לשמור על התינוק שלנו שנאפשר לא מעט דברים שבשגרה לא היינו מאפשרות בשום מצב אחר. נשים חזקות, עצמאיות, חכמות ורהוטות מוצאות עצמן לעתים תוהות למה אם בכלל מותר להן לסרב ואיך לעשות את זה, בלי לקבל את תגית "הנוגדנית" שתשפיע על הטיפול בהן בהמשך. </span> </span> </p> <p> <span> כל הנשים באשר הן ללא קשר לשגרתן, לעתים לא ממש יודעות מה הן הגבולות ומה המחויבות של הצוות המטפל כלפיהן - ולא רק למה הן מחויבות בהגעתן לבית חולים. </span> </p> <p> <span> <span> זה המקום להגיד - זה לא "העיקר ידיים מלאות", זכויות בלידה הן זכויות אדם בסיסיות ומגיעה לנו גם חוויה מכבדת, לא רק תוצאה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> ואלה הן הזכויות מתוך אתר "התנועה לחופש בחירה בלידה": </strong> </p> <ul> <li> <span> זכותך לבחור איפה ללדת, איך ללדת, ומי יהיו מלוויך. ​ </span> </li> <li> <span> זכותך להגיע ללידה עם דולה. </span> </li> <li> <span> זכותך להגיע ללידה עם תכנית לידה כתובה ועל הצוות הרפואי לעשות כמיטב יכולתו לתמוך בהעדפותיך. </span> </li> <li> <span> זכותך ליחס נעים ומכבד, קשוב ושוויוני בדיבור ובמעשה. </span> </li> <li> <span> זכותך להסכים או לסרב לכל טיפול שמוצע לך ו/או לתינוק.ת שלך. </span> </li> <li> <span> זכותך להתנהל כרצונך, באופן חופשי לאורך כל הלידה שלך ואחריה כמו לבחור תנוחות, להיות בתנועה וכו׳. </span> </li> <li> <span> זכותך לזהות את הצוות המטפל, להסכים או לסרב לנוכחותם. </span> </li> <li> <span> זכותך לטיפול רפואי איכותי ומבוסס ראיות. </span> </li> <li> <span> זכותך לשיתוף פעולה מלא בין כל מטפלייך, כולל הדולה שלך, או מיילדת הבית במקרה של פינוי לבית חולים. </span> </li> <li> <span> זכותך לחסיון רפואי, סודיות. </span> </li> <li> <span> זכותך לפרטיות כולל דלת חדר סגורה ונקישה בדלת לפני כניסה. </span> </li> <li> <span> זכותך להיות צמודה לתינוק.ת שלך מרגע הלידה ועד בכלל. </span> </li> <li> <span> זכותך להיות נוכחת בכל חיסון, בדיקה, טיפול וגם רחצה של התינוק.ת שלך. </span> </li> <li> <span> לתינוק.ת שלך יש זכות להיות צמוד.ה אליך במשך כל האשפוז ולינוק. </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אני רוצה להתייחס לכמה מהן מתוך חוויות הליווי בחדרי לידה, בלא מעט בתי חולים שונים בארץ. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> זכותך להגיע ללידה עם תכנית לידה כתובה ועל הצוות הרפואי לעשות כמיטב יכולתו לתמוך בהעדפותייך. </strong> </p> <p> <span> תכנית ל </span> <span> ידה (כתובה או כזו שנאמרת בעל פה לצוות) היא לא רק העדפה, רצון או "גחמה" שלך כיולדת. </span> </p> <p> <span> <span> הלידה הזו היא שלך ושלך בלבד, גם התינוק שלך הוא שלך ושל בן זוגך - אתם ההורים שלו, הנושאים באחריות המלאה לטוב ולרע על הלידה ותוצאותיה ולכן למה שאתם רוצים יש עדיפות עליונה. נכון שהמציאות בה מתנהלות לידות כיום היא מאוד מאתגרת את התפיסה הזו - כי כמוכם יש עוד זוגות רבים בחדרי הלידה העמוסים בבתי החולים, אין מספיק מיילדות ורופאים ורופאות כדי לאפשר לכל זוג את הקשב המלא והמענה לצרכים שלהם. </span> </span> <strong> בתוך המציאות המורכבת הזו השאיפה היא שנוכל לסמן נושאים שהם חשובים לנו מאוד וכאלה שבהם נוכל להתגמש מתוך הבנת המציאות. יחד עם זאת, נקודת המוצא היא שאת התוכנית שלך יש לכבד ולעשות כל מאמץ ליישם. </strong> </p> <p> <span> <span> זכותך לבחור אילו פעולות את רוצה ולא רוצה שייעשו - על הצוות לכבד את זה ובמצב בו הדברים לא פוגשים מציאות (למשל מצב חירום בלידה) לספק לך הסבר ולקבל את הסכמתך. זכותך לבחור באיזו תנוחה ללדת וצריך מקרה קיצון כדי לא לכבד את זה - ובכל מקרה לתת לך הסבר לגבי הסיבה ולקבל את הסכמתך. זכותך להגדיר באילו מצבים אם בכלל תרצי התערבויות רפואיות - ולקבל הסבר לפני ביצוען. כל מצב בו מבוצעת פעולה שלא הסכמת לה באופן מפורש הוא לא תקין - גם אם יספרו לך אחרת. </span> </span> </p> <p> <span> אם את חוששת שבמהלך הלידה תתקשי לעמוד על שלך או להחליט - תדרכי את המלווים שלך שידעו בדיוק מה הם הרצונות שלך ומה מרחב הגמישות. לפעמים באמת במהלך הלידה נדרשות פעולות שלא רצית או תכננת - אבל הן לטובתך. זה לא המצב בכל התערבות מוצעת ובכל סטייה מתוכנית הלידה שלך. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> זכותך להסכים או לסרב לכל טיפול שמוצע לך ו/או לתינוק.ת שלך. </strong> </p> <p> <span> <span> פה טמונה גם הזכות שלך לקבל מידע מלא, נטול הטיות והעדפות, שמייצג בצורה מהימנה סיכויים, סיכונים, אלטרנטיבות ואת זכותך להסכים או לסרב לטיפול. כל פעולה וכל התערבות המוצעת לך בחדר לידה - צריכה לקבל את אישורך. גם אם ההתערבות מאוד נדרשת בראיית הצוות וגם אם ישנו מצב חירום. אני מכירה את הצד השני שאומר - "אבל יש מצב חירום, אין זמן להסברים". את ההסברים אפשר לתת לפני, ניתן לקבל הסכמה עקרונית, ולא כל מצב חירום הוא באמת חירום שלא מאפשר שיחה קצרה עם היולדת. יותר מזה, במצבי חירום אמיתיים נשים לא מחפשות לסכן את עצמן או את העובר שלהן. </span> </span> <strong> למעשה נשים אף פעם לא מחפשות לסכן את עצמן, זו תפיסה פטריארכלית ומקטינה ששמה את האישה בעמדת "מפריעה" לצוות המסור לעשות את עבודתו, היא הרי "רק" האמא והגוף שלה הוא שחווה את מהלך הלידה. </strong> </p> <p> <span> <span> כשרוצים - אפשר להסביר הכול ובכל מצב, כולל להכין מראש אישה לביצוע חתך חיץ, ניתוח דחוף ופעולות נוספות בגופה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אין שום הסבר מניח את הדעת לביצוע "סטריפינג" שהוא התערבות לכל דבר, מבלי לבקש רשות תוך ניצול בדיקה וגינלית. בקשה לפקוע מים מבלי להסביר את החסרונות הברורים של הפעולה הזו בשלב מוקדם בלידה, או להגיד ליולדת "החלטנו שאת הולכת לניתוח". מן הראוי לתת ליולדת את מלוא המידע כדי שתוכל לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורה. אגב, כשההסבר הוא מהימן ובגובה העיניים, מרבית הנשים יקבלו את ההמלצה. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> זכותך לטיפול רפואי איכותי ומבוסס ראיות. </strong> </p> <p> ב <span> <span> רפואה המתקדמת היום - זו נשמעת הנחת מוצא סבירה. אבל רפואה בכלל ומיילדות בפרט - אינה מדע מדויק. יש גישות רבות ומתחרות ביניהן, עדויות סותרות במחקרים וגם התחשבות בעלייה המשמעותית בתלונות על רשלנות רפואית - הרבה מהן בתחום המיילדות. זה גורם לרפואה מתגוננת, שחלק גדול ממה שמניע אותה זה הגנה מפני תביעות, וכזו שלא בהכרח מתבססת על מחקרים איכותיים ועדויות מהשטח, אלא נהלים מיושנים ואף מנוגדים בבתי החולים השונים. </span> </span> <strong> בכל פעולה המוצעת לך - ועדיף עוד לפני הלידה, כשאת עושה הכנה ללידה - תבדקי מה האופציות הנוספות, העדויות המחקריות והגישות המתחרות. </strong> <span> <span> דוגמא מצוינת לזה היא ההמלצה השרירותית כמעט להשראת לידה החל משבוע 41. יש בתי חולים בהם המועד הוא 41+2 וחלק 41+5 ואחרים בכלל 42+1. למה זה לא אחיד? כי המידע אינו חד משמעי. הסיכון היחסי לתמותת עוברים ברחם עולה כפליים בין שבוע 41 ל-42. זה נשמע מאוד מאיים, אבל הסיכון הוא כפליים ממזערי למזערי - לא מדובר בעליה מ-20% ל-40%! כך גם ביחס להמלצה על השראת לידה בהערכת משקל גבוהה, כאשר בבתי חולים ממליצים על השראת לידה בשבוע 38 על מנת להפחית סיכונים בלידה (בעיקר פרע כתפיים) אך מחקרים מראים שאין הבדל משמעותי בין נשים הבוחרות להמתין ללידה ספונטנית לאלו שבוחרות השראת לידה. </span> </span> <strong> המחקרים מתעדכנים כל הזמן אך הנהלים לא. </strong> <span> לא בהכרח זה נכון לעדכן נוהל עם יציאת מחקר חדש, אבל כשיש ניירות עמדה של איגודים מקצועיים שלא תומכים את הנוהל, פה כבר יש פער משמעותי. לא כל מי שבאה ללדת צריכה ללמוד מיילדות - רק לדעת לשאול את השאלות ולקבל מענה מאנשי מקצוע מגוונים הנשענים על מידע מהימן - ללא שום שיקולים נוספים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Fri, 30 May 2025 15:44:30 GMT https://www.helena-doula.co.il/הזכויות שלך בלידה thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/לידה אחרי קיסרי <div data-rss-type="text"> <p> <strong> הלידה הקודמת שלך הסתיימה בניתוח קיסרי מתוכנן או חירום ? </strong> </p> <p> <span> <span> את בהריון ורוצה הפעם ללדת בלידה רגילה? תמשיכי לקרוא, כאן אני עושה לך סדר בכל מה שאת צריכה לדעת לקראת לידה אחרי קיסרי, בין אם מדובר בקיסרי אחד או שניים וכן גם אם ילדת בעבר בלידה רגילה או שכל הלידות שלך היו לידות קיסריות. </span> </span> </p> <p> <strong> לידה אחרי ניתוח קיסרי היא אפשרות בריאה, אחראית וגם נתמכת מחקרית. </strong> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> היא מאפשרת תוצאות טובות הן לאמא והן לתינוק - הלידה הרגילה חשובה לא רק לטווח הקצר להחלמה טובה יותר ותפקוד אחרי הלידה, אלא גם בהיבטים בטווח הארוך - הבריאות שלך בגלל הסיכונים בניתוח, כולל למשך חייך ובעיקר אם תצטרכי בהמשך לעבור ניתוחים נוספים בבטן שאינם קשורים בלידה, המערכת החיסונית של התינוק שלך, מערכת הנשימה שלו או שלה ועוד היבטים שנחקרו לאורך השנים, כאשר ניתוח קיסרי נמצא קשור במגוון בעיות בריאות ארוכות טווח כמו אסתמה, סכרת ואפילו הפרעות קשב וריכוז. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> קצת מושגים </strong> </p> <p> <span> לידה נרתיקית לאחר קיסרי - (לנל"ק) = vaginal birth after cesarean (vbac) </span> </p> <p> <span> מספר הניתוחים מוצג גם הוא בקיצור - vba2c, vba3c  </span> </p> <p> <span> <span> אני אישית מעדיפה את הקיצור בעברית לאנגלית :)  </span> </span> <strong> ויב"ק, ויב2"ק, ויב3"ק וכן הלאה. </strong> </p> <p> <span> <span> בחדר לידה תשמעי את המילה </span> </span> <strong> סקציה </strong> <span> <span> (ניתוח קיסרי) </span> </span> <strong> פוסט סקציה </strong> <span> <span> (לאחר ניתוח קיסרי) ואת המונח </span> </span> <strong> סטטוס פוסט </strong> <span> <span> , כולם מתייחסים ליולדת בלידה לאחר ניתוח קיסרי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ניסיון ללידה רגילה הוא  </span> </span> <strong> TOLAC </strong> <span> <span> - trial of labour after cesarean </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> לעצור את רצף הניתוחים. </strong> </p> <p> <span> <span> עבור אישה שילדה פעם אחת בניתוח קיסרי, האופציה של לידה רגילה היא לחלוטין אפשרית ונתמכת מחקרית, גם לאישה שעברה שני ניתוחים, אם כי יותר מ-95% מהנשים יבחרו בניתוח שלישי, לאחריו הסבירות לניתוח שלישי היא קרוב ל-100% והרביעי הוא כבר די ודאי. לעומת זאת, לידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי </span> </span> <strong> פותחת לאישה את האפשרות הבריאה ללדת את כל ילדיה בעתיד בלידות רגילות, בריאות וטובות, </strong> <span> <span> וזה משמעותי לנשים שרוצות משפחה גדולה ולא להיות תלויות בפחד מעוד ניתוח כשהן רוצות להרחיב את המשפחה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לרצף הניתוחים יש משמעות הן לבריאות שלך והן להריונות הבאים. הריונות לאחר קיסרי מביאים איתם סיכון מוגבר להשתרשות לא תקינה של השיליה, מצבי סיכון בהריון (יש מחקרים המעידים על כך שעובר המתפתח ברחם מצולק עלול להתפתח בצורה פחות טובה) ובלידה עצמה, סיכון מוגבר לכריתת רחם ופגיעה באיברים סמוכים בניתוח, הידבקויות לאחר הניתוח שגורמות לעתים לכאבים כרוניים, השלכות  לניתוח כמו זיהומים ועירויי דם, אשפוז ממושך יותר, סיכונים שנובעים מהרדמה - מקומית או מלאה ועוד. </span> </span> </p> <p> <strong> ניתוחים קיסריים נועדו להציל חיים ולתת לנשים שאין להן אפשרות ללדת בלידה רגילה, להביא ילדים בצורה יחסית בטוחה. </strong> <span> <span>   <br/> בהחלט יש מצבים בהם זה נדרש כמו שיליית פתח או מצבים מסכני חיים שדורשים יילוד מהיר, אך אלה מקרי הקיצון. הפיכת הניתוח לשגרתי (כ-20% מהלידות, עם כל קיסרי הלידות בניתוח עולות) מייצרת סיכונים מיותרים לאימהות ותינוקות ופוגעת במנגנונים טבעיים וחשובים בגוף. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> לידה רגילה היא לא במקרה. </strong> </p> <p> <span> <span> אם נועדנו ללדת מהבטן היינו נולדות עם ריץ'-רץ', במקום אגן שיודע להתרחב ונרתיק שיודע להימתח וגם לחזור לגודלו המקורי לאחר הלידה, להחלים בצורה טובה מקרעים או חתכים - בשונה מהבטן שלא נועדה לכך. איברי האגן שלנו מוגנים בשכבה עוטפת ששומרת עליהם ועל הסידור שלהם בגוף. ברגע שהבטן נחתכת השכבה הזו כבר לא תחזור להיות, האיברים זזים ואף נדבקים אחד לשני, הצלקת ברחם וביתר שכבות העור נשארת לתמיד מקום חלש, זה משמעותי לאישה שצריכה לחיות בגוף הזה שנים ארוכות וגם להביא חיים פעמים נוספות. </span> </span> <strong> העובר שלנו זקוק למעבר בתעלת הלידה: </strong> </p> <p> <span> <span> לסחיטה של הריאות מנוזלים והכנתן לנשימה. </span> </span> </p> <p> <span> ללחץ על מערכת העצבים, פיזור הנוזלים סביבה וכיול לקראת החיים בחוץ. </span> </p> <p> <span> <span> למיקרוביום - החיידקים בנרתיק האם, שהם המערכת החיסונית הראשונה והעיקרית של התינוק ומשפיעה לכל ימי חייו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> למגע עור לעור ראשון עם האם מיד לאחר הלידה, להבנת הגוף שהנה נולד תינוק - ועכשיו צריך מערכת הורמונים אחרת לגמרי בגוף. </span> </span> </p> <p> <span> הוצאת התינוק מהבטן לא משדרת לגוף בהכרח - שנולד תינוק אלא היה ואיננו עוד ברחם, מה שעלול להוות טריגר משמעותי לדכאון לאחר לידה, קושי בחיבור ראשוני, הנקה והכנת גוף האם הורמונלית לטיפול בתינוק. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז למה לא בעצם? </strong> </p> <p> <span> <span> לידה עם צלקת ברחם מביאה איתה סיכונים, בעיקר - פרימת הצלקת הניתוחית בלידה, לרוב בלידה הפעילה כאשר הצירים, התכווצויות הרחם, מגיעים לעוצמתם המרבית. הצלקת שלנו אינה שריר בשונה מיתר הרחם, היא המקום החלש ביותר ברחם ובמאמץ רב עלולה להיפתח, חלקית או באופן מלא. </span> </span> </p> <p> <span> <span> פרימה חלקית של הצלקת אינה מסוכנת כמו פרימה מלאה שבה העובר נפלט לחלל הרחם. לאחר קיסרי אחד נהוג לדבר על -0.5%-0.7% לפרימת צלקת, ולאחר שני ניתוחים ויותר על 0.9%-1.8%. מדובר בסיכון קיים אך נמוך מאוד כאשר מצבי חירום מיילדותיים אחרים כמו פרע כתפיים או שמט חבל טבור הם נפוצים יותר מכך, ועדיין אין המלצה גורפת לכולן ללדת בניתוח. </span> </span> </p> <p> <span> <span> קרע ברחם לא קורה בשנייה (לרוב, תמיד יש מקרי קיצון חריגים אבל אנחנו לא מקבלות החלטות על בסיס מקרי קיצון אחרת לא היינו יוצאות מהבית..) </span> </span> <strong> יש תסמינים רבים לקרע וצוות מיומן יודע לזהות אותם ולהעביר את האישה לניתוח. </strong> <span> <span> מקרי הנזק כתוצאה מקרע ברחם נדירים ביותר, ברוב המקרים קרע מזוהה בזמן והאישה עוברת לניתוח. בין התסמינים המרכזיים כאב בצלקת שאינו עובר בין הצירים, שינוי בצורת הבטן, שינוי בניטור העוברי או במדדי האם, צירים לא אפקטיביים או קצרים מאוד, לידה שלא מתקדמת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הודות למערכת הבריאות המצוינת שלנו והצוותים המקצועיים, יודעים לטפל גם במקרי הקיצון בהם קורה קרע ברחם, בשלב מוקדם כשלא כל שכבות הצלקת נפרמו ולא נשקפת סכנה ממשית לאישה או לעובר. מה שמעלה את הסיכונים לקרע הוא השראת לידה וזירוז, התערבויות בלידה, לידה ללא ליווי מקצועי ומעקב. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> מה משפיע על הסיכויים ללידה אחרי קיסרי? </strong> </p> <p> <strong> לידות קודמות - </strong> <span> <span>   אם בעברך לידה רגילה קודמת, הסיכויים שלך להצליח בלידה רגילה הפעם גבוהים יותר והסיכון לקרע ברחם נמוך יותר. </span> </span> </p> <p> <strong> הזמן מהלידה הקודמת - </strong> <span> <span> אם עברו פחות מ-18 חודשים מהלידה הקודמת, את בסיכון מוגבר לקרע ברחם אך לא בצורה משמעותית או כזו שמצדיקה ניתוח בהכרח. בבתי חולים שונים יש המלצות שונות - רפואה אינה מדע מדויק והנהלים תלויים הרבה בגישה ובנהלים של כל מקום ומקום. בהחלט נכון להתייחס יותר לסיכון אם זה המצב, לעקוב בצורה צמודה יותר ולהכין את האישה לאפשרות של ניתוח חוזר במידה והלידה לא תתקדם, אך אין בעמדות הארגונים באירופה וארה"ב ואפילו בארץ הנחיה גורפת לניתוח חוזר. את צריכה לקבל את התמונה המלאה מהמטפלים שלך ולקבל החלטה בהתאם למה שאת רוצה, תוך תשומת לב שלאחר שני ניתוחים לידה  רגילה היא אפשרית - אך יותר מורכבת ומביאה איתה סיכון מוגבר מעט. </span> </span> </p> <p> <strong> הסיבה לניתוח הקיסרי ומתי הוא בוצע - </strong> <span> <span> אני לא רואה בכך נתון משמעותי בהכרח והוא גם לא נתמוך במחקרים, אך בתי החולים מתייחסים אליו ולכן אתייחס גם אני. אם הניתוח היה בגלל סיבה שאינה חוזרת - כמו רעלת הריון, מצג עכוז, לידת תאומים, הערכת משקל גבוהה. לרוב תקבלי תמיכה מלאה בלידה רגילה הפעם. לעומת זאת, אם הניתוח בוצע כתוצאה מחוסר התקדמות עלולים לחשוד בכך שיש עניין מבני שהפריע ללידה והוא יחזור שוב בלידה הנוכחית. גם לפתיחה בה נותחת יש משמעות - אם נותחת בפתיחה מלאה, הלידה הנוכחית היא ממש כמו לידה חוזרת לגוף ואנחנו צופים שהיא תתקדם מהר יותר וטוב יותר, מה שמעלה את סיכויי ההצלחה. אם נותחת בפתיחה קטנה מאוד, צפוי שהלידה תתנהל כמו לידה ראשונה, משמע ארוכה יותר, ולכן סיכויי ההצלחה עלולים לרדת מעט. כמו שכתבתי אני לא ממש אוהבת את ההתבוננות הזו כי אין חוקיות בלידות, וראיתי כבר נשים שילדו מצוין גם בלי שהגיעו לפתיחה משמעותית בעבר ולאחר שהלידות הקודמות שלהן "נתקעו". </span> </span> </p> <p> <strong> סיבוכים בניתוח - </strong> <span> <span> במידה והיו סיבוכים, הידבקויות קשות (רלוונטי לניתוח שני ומעלה) זיהומים לאחר הניתוח, פתיחה חוזרת של הצלקת לניקוז וכל מידע שיכול להעיד על טיב ההחלמה, זה עלול להוריד את סיכויי ההצלחה. צריך להתייחס לזה מאוד בזהירות כי זה לא נתמך מחקרית בצורה מספיק טובה. </span> </span> </p> <p> <strong> מדידת עובי צלקת - </strong> <span> <span> נתון שלא הוכח מחקרית ולא מנבא קרע ברחם, לאחר קיסרי אחד לא נהוג למדוד ולאחר שניים זו פרקטיקה די שנויה במחלוקת. יש עדויות על כך שצלקת בעובי 2.5 מ"מ ומטה מצביעה על סיכון מוגבר, יחד עם זאת אולי דווקא גמישות הצלקת (ולא העובי) היא הפרט החשוב. לכן מומלץ לאחר הניתוח לעשות טיפול אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן לעיסוי הצלקת. </span> </span> </p> <p> <strong> הגעה למיון יולדות - </strong> <span> <span> מחקרים הראו שנשים שהגיעו בלידה פעילה למיון היולדות היו בעלות סיכוי גבוה יותר ללדת בלידה רגילה. הגעה בלידה פעילה, עם צירים ארוכים וסדירים, מאפשרת ללידה להתקדם בצורה טובה כאשר את נמצאת תחת ניטור הצוות לזיהוי תסמינים חריגים, הגעה מוקדמת מדי עלולה להפריע ללידה להתקדם ולעודד התערבויות מיותרות. מצד שני, חשוב לא למשוך יותר מדי וכן להיות עם ליווי מקצועי כשהלידה והצירים הופכים משמעותיים, כדי שניתן יהיה לזהות בזמן אם משהו לא כשורה ולתת לך מענה מהיר. בוודאי אין כוונה למשוך בבית עד שאת מרגישה את ראש העובר (אלא אם תכננת לידת בית) רק מתוך חשש להתערבויות. האמת נמצאת באמצע - אנחנו רוצות להיות בסביבה הטבעית שלנו בתחילת הלידה ועם ליווי מקצועי בשלב הלידה הפעילה. ובכל מקרה אם את מרגישה שהשהות בבית חולים היא שתתן לך את הביטחון ללדת - זו התשובה שלך, אין פה כללים נוקשים. </span> </span> </p> <p> <strong> התערבויות בלידה - </strong> <span> <span>   השראת לידה, זירוז, התערבויות כמו פקיעת מי שפיר, הרדמה אפידורלית וכמובן מתן פיטוצין, מעלים את הסיכון לסיבוכים ומורידים את סיכויי ההצלחה. הכל טמון בתזמון וגם התערבות שנעשית בזמן הנכון יכולה לקדם ולסייע ללידה, הבעיה היא שהרבה פעמים התזמון הוא כמעט שרירותי ומבוסס נהלים ולא בהכרח מהתבוננות על מהלך הלידה ומה שנכון לך. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> מה חשוב שתדעי? <br/> <br/> </strong> </p> <p> <strong> שזו אפשרות מאוד אחראית, בריאה ונתמכת מחקרית. </strong> <span> <span> את לא מסכנת את עצמך, לא משוגעת ולא מחפשת הרפתקה. לידה רגילה היא הנכונה והבריאה לגוף שלנו וניתוח הוא מענה למצב חירום או מצב בו לא ניתן ללדת רגיל - וטוב שהוא קיים, זה הופך את הלידות לבטוחות יותר. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> שלא כל בתי החולים אותו דבר. </strong> <span> <span>   יש הבדל מאוד גדול בנהלים, בגישה ובצורה שבה מנוהלות לידות לאחר קיסרי. יש בתי חולים עם נהלים מאפשרים יותר התומכים באמת בלידה רגילה - ועושים הכול כדי לייצר לאישה את התנאים לכך. לעומתם יש בתי חולים שמנהלים לידות בצורה מאוד מתערבת, לא מתבססים על מחקרים עדכניים וידם קלה יותר על הסכין. אני לא אומרת מה טוב או לא טוב, וכנראה יש לך עוד שיקולים בבחירת בית חולים, אבל אם חשוב לך ללדת בלידה רגילה - תשאלי איך מתייחסים לכך, האם ואילו התערבויות ניתן לאחר קיסרי, במה מתבטאת התמיכה בלידה טבעית בבית החולים ומה הם אחוזי ההצלחה, תגלי שהמנעד הוא מאוד מאוד גדול ויש בתי חולים בהם אחוזי ההצלחה גבוהים מאוד, ולעומת כאלה עם נתונים יותר נמוכים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> שאם יהיה צורך להפעיל לידה - לא כל האפשרויות פתוחות. </strong> <span>   לרוב לא יהיה שימוש בתרופות (כולל פרופס / ציטוטק) ופיטוצין ללא צירים, זה חשוב אם הלידה מתחילה בירידת מים ללא צירים, אז יעמדו בפנייך בעיקר כלים טבעיים והמתנה להתפתחות לידה תוך כדי מעקב. כן ניתן לעשות שימוש בשיטות מכניות כמו בלון או "סטריפינג" - בתנאים מסוימים ובהתאם לנהלי בית החולים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> שלא כל ציר הוא מסוכן. בכללי צירים אינם מסוכנים והגוף שלנו מספיק חכם כדי לעבוד גם עם צלקת בשריר. </strong> <span> <span>   הצירים ברחם במהלך לידה עובדים בתנועת סחיטה אלכסונית מלמעלה (הפונדוס בחלקו העליון של הרחם) כלפי מטה, לכן צלקת ניתוחית לרוחב בחלקו התחתון של הרחם, היא הדרך הכי טובה לצמצם סיכון לרחם במהלך צירים. בעבר היו עושים צלקת אורכית שאכן הייתה מושפעת מאוד מצירים - הסיכון לקרע במקרה כזה הוא סביב 10%. היום מרבית הצלקות הן בחלק הכי נמוך של הרחם (סגמנט תחתון) שמעורבותו בצירים היא שולית. הסיכון לפרימת הצלקת נובע בעיקר מעוצמת הציר שמופעלת על צוואר הרחם הסמוך אליה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> שלידה לאחר קיסרי היא בניטור רציף. </strong> <span>   בכל בתי החולים הנוהל הוא לנטר את הלידה לכל אורכה, במטרה לזהות תסמינים חריגים. בשונה מלידה בסיכון נמוך, תתבקשי להיות כל הזמן עם מוניטור, ואולי גם יומלץ לך לקחת אפידורל כדי שהמעבר לחדר ניתוח יהיה מהיר יותר. הניטור הוא אכן מחייב (ככל שבחרת ללדת בבית חולים, זו עסקת חבילה) והאפידורל הוא עניין של השקפה. לעתים הוא נדרש ולעתים הוא מעכב לידה, תקבלי את ההחלטה לפי ההתקדמות ולפי איך שתרגישי. בכל מקרה יש מוניטור נייד שיאפשר לך לשמור על תנועה. גם זה אחד השיקולים בבחירת בית חולים - שיש בו מוניטורים ניידים, תקינים ובכמות מספקת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> שניתן לקבל פיטוצין במינון נמוך לאחר קיסרי אחד. </strong> <span> <span> לפעמים הפיטוצין מסייע לסדר ולשפר את הצירים ולקדם לידה. אנחנו בטח לא שואפות אליו בכל לידה אבל לפעמים יש צורך כזה, שממש יכול "להציל" לידה מלהסתיים בניתוח. בבתי חולים יש נהלים שונים, תשאלי היכן כן ניתן לקבל פיטוצין לאחר ניתוח קודם. לאחר שני ניתוחים לא ניתן פיטוצין - לא להשראת לידה ולא לזירוז. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> שאין מניעה ללדת גם אם עברו פחות משנה וחצי מהניתוח, אם את עם סכרת הריון, הריון תאומים או עובר עם הערכת משקל גבוהה. </strong> <span> <span> סביר להניח שההמלצה תהיה קיסרי חוזר, אבל זוהי רק המלצה. מחקרית ההשפעה על הסיכונים היא נמוכה מאוד, והערכת משקל גבוהה עד 4.5 ק"ג אינה מבוססת כנתון שמעלה סיכון לקרע ברחם, היא כן מורידה מעט את סיכויי ההצלחה. יצא לי ללוות בויב"ק נשים עם סכרת הריון, לאחר ניתוח קודם יחסית קרוב ואני עצמי ילדתי תינוק במשקל מעל 4 ק"ג לאחר שני ניתוחים, בלידה טובה. זו ההזדמנות להזכיר שהערכת משקל היא רק הערכה ויש לה סטיה גדולה יחסית - כדאי להעדיף הערכה במישוש או לבחון את פרופורציות העובר, עוברים ארוכים למשל יכולים להיות עם הערכת משקל גבוהה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כשאת מקבלת המלצה - תשאלי שאלות, בעיקר לגבי מה האפשרויות הנוספות בפנייך, על מה ההמלצה מתבססת, מה הם הסיכונים המוחלטים (לא - פי 2 סיכון אלא ההבדל בין 0.5 ל-1, שהוא אכן פי שתיים אבל נמוך מאוד). </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> שאם ילדת פעם אחת בקיסרי - את נחשבת תמיד לאחר קיסרי. </strong> <span> <span> כן, גם אם ילדת מאז שש לידות רגילות, הצלקת ברחם עדיין שם ואפילו הסיכוי לפרימה ברחם וולדנית (לאחר מספר רב של לידות) עולה קצת. אז אם חשבת שלאחר לידה רגילה אחת הלידות הבאות יתנהלו אחרת - זה לא מדויק. תמיד ההתייחסות תהיה כלאחר ניתוח קיסרי, יחד עם זאת - ככל שיש לך כבר לידות רגילות, הסיכונים יורדים וסיכויי ההצלחה עולים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> שניתן להתכונן ללידה אחרי קיסרי. </strong> <span> <span> זוהי לידה ככל הלידות, אבל כדאי להגיע עם ידע רלוונטי, לבחור היטב בית חולים, להכיר את הנהלים, הסיכונים, המחקרים - כדי לקבל החלטות טובות. ניתן לעשות הכנה גופנית - איזון אגן, דיקור, צמחי מרפא והומאופתיה, כדי להכין את הרחם ללידה. ליווי של דולה הוכח מחקרית כמשפר את הסיכוי בלידה לאחר קיסרי ואת שביעות הרצון של היולדות, כדאי לבחור דולה עם ידע רלוונטי וכמובן שאת מרגישה בטוחה איתה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> שניסיון לידה רגילה שהסתיים בקיסרי אינו כשלון. </strong> <span> <span> לידה בה אנחנו מביאות חיים, בין אם מהנרתיק או מהבטן, לא יכולה לקבל הגדרה של כשלון, זהו לא מבחן ולא נכשלנו בו. לידה היא תהליך בו אין לנו שליטה מלאה - יש גם עובר בתמונה, ומעבר לגוף שלנו גם לעובר תפקיד בלידה. לעתים יש מצבים בהם לעובר נכון יותר להיוולד בניתוח, סיבוכים שמתפתחים תוך כדי, קושי בהתברגות או כל סיבה אחרת שלא תלויה בנו בהכרח. </span> </span> <strong> גם אם עשית הכל, למדת, בחרת, לקחת מיילדת ודולה וילדת בתנועה מלאה בלידה פעילה - יכול להיות שהלידה תסתיים בניתוח, וזה בסדר, ממש בסדר ומזל שיש ניתוח למצבים כאלה. </strong> <span> <span>   תפקידנו לעשות את ההשתדלות אבל לדעת שלא הכול בידינו. עצם זה שניסינו, הענקנו לעובר שלנו את הבחירה מתי להתחיל לידה, עברנו צירים, היינו בנוכחות - זה כבר יותר מחצי דרך. נכון, יש אכזבה ולפעמים ממש תסכול וכעס, גם זה ממש בסדר, </span> </span> <strong> אבל המילה כישלון לא שייכת לפה. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Fri, 23 May 2025 14:16:37 GMT https://www.helena-doula.co.il/לידה אחרי קיסרי thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/תקופת אחרי הלידה <div data-rss-type="text"> <p> <strong> מזל טוב! ילדת. </strong> </p> <p> <span> <span> תשעה חודשי הריון הסתיימו, הלידה מאחורייך ואת חובקת תינוק חדש או תינוק לראשונה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כמה אנחנו משקיעות בתקופת ההיריון, הבדיקות והמעקבים, רכישה של ציוד, הכנה ללידה, אנחנו מחכות ללידה ותוהות איך היא תהיה ומה נחווה בתוכה, הגוף שלנו עובד כל כך קשה - לפעמים כואב וכבד ואת רק מחכה להיות אחרי: אחרי הלידה, אחרי הדאגות, החרדות, ההתרגשות, פשוט להיות אחרי. </span> </span> </p> <p> <strong> תקופת ה-אחרי, לא מדוברת מספיק. </strong> <span> <span>   השליש הרביעי, ה-פוסט-פרטום (אחרי לידה) היא תקופה הנמשכת כשישה שבועות ויש המתארים אותה גם כשלושה חודשים. קורים בה המון דברים - הגוף שלך מתחיל להשתקם מתקופת ההיריון, את מחלימה פיזית ונפשית מהלידה, בין אם הייתה טובה או טראומטית. ההורמונים שלך משתנים בצורה קיצונית - את נמצאת ממש ברכבת הרים רגשית, ביחד עם כל זה את מטפלת בתינוק שרק נולד - מניקה או מאכילה, ערה בלילות, מנענעת, מרגיעה ונותנת מעצמך מעל ומעבר. </span> </span> </p> <p> <strong> מה שקורה לאישה בתקופה שאחרי, לא מדובר מספיק. </strong> </p> <p> <span> אנחנו מגיעות ללידה עם כזו ציפייה והתרגשות - מחכות לרגע הזה שנחזיק את התינוק שלנו לראשונה, שכל מה שקורה אחרי לא באמת נמצא אצלנו במודעות. אחרי הלידה יש גם לא מעט קושי - עייפות, כאבים, הצפה רגשית, תחושת ריקנות - כי בכל זאת לידה היא גם פרידה מהיריון וממי שהיית לפני שהפכת אמא, או אמא לשניים או לשלושה והלאה. </span> </p> <p> <span> <span> הסביבה ואנחנו איתה מצפה מאיתנו לכל כך הרבה - "לחזור לעצמנו" - להיכנס לג'ינס, לטפל בתינוק, לטפל בבית ובמשפחה שכבר יש לנו, להיות מאושרת! </span> </span> <strong> הרי ילדת ויש לך תינוק חדש - איך את לא מאושרת? </strong> </p> <p> <span> <span> כשהאושר הזה לא מגיע, או כשאת כל כך עייפה שאין לך זמן או רצון לאכול או להתקלח או סתם לדבר עם מישהו על נושא שלא קשור לתינוק או ללידה, מגיעות רגשות אשם והשוואה לאחרות שגורמות לזה להראות כל כך קל. ולפעמים זה הופך לדכדוך אחרי לידה ("בייבי בלוז") ואפילו דיכאון אחרי לידה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז הנה, שמנו את זה על השולחן. רוב הנשים חוות מנעד גדול של רגשות סביב לידה, החל מזה שהן ממש לא מאושרות או מאוהבות בתינוק שלהן ועד לאשמה, אפאטיות, עייפות וריקנות גדולה, שינויים במצבי הרוח וחוסר חשק לעסוק במה שאהבו עד עכשיו. הרבה פעמים זה יתבטא במה שקורה בפנים, כאשר כלפי חוץ אנחנו יודעות להחזיק חזות מתפקדת ומחייכת.  </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בתור מי שחוותה דכדוך ואפילו דכאון אחרי הלידות, אני רוצה להאיר את החוויה הזו באור של נרמול - זה תקין לחלוטין, יש מה לעשות עם זה ובסוף זה עובר. אז מה בכל זאת אפשר לעשות אחרת ? </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> לדעת שאת בסדר. </strong> </p> <p> <span> <span> עצם זה שמה שאת חווה הוא נורמלי לחלוטין, מקורו בהורמונים ותהליכים שקורים בגוף לאחר הלידה, העייפות הגדולה והחוויה המטלטלת שעברת - זה ממש בסדר שתרגישי ככה. זה בסדר לאהוב את התינוק שלך אבל להיות מותשת, זה בסדר להיות מתוסכלת מחוסר השינה או הבכי, להרגיש עצובה או לבכות. המפל ההורמונלי המשמעותי ביותר הוא ביום השלישי אחרי לידה (בו לרוב מגיע החלב- למי שמניקה) והוא מאופיין ברגישות, שיניי מצב רוח והמון המון בכי. השבועיים הראשונים הם רגישים מאוד בגוף ובנפש ומרבית הנשים חוות תופעות הנעות ממצב רוח ירוד ועד לחרדה וקושי רגשי משמעותי.  אם את חווה את הרגשות האלה גם כעבור חודשים מהלידה ללא הטבה ואפילו עם החמרה - אולי מדובר בדיכאון אחרי לידה, תופעות הדכדוך לרוב חולפות תוך שבועיים - חודש. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> אל תישארי לבד עם התחושות שלך. </strong> </p> <p> <span> <span> הרבה פעמים שיתוף, הקשבה ועצם היכולת לפרוק - הם כבר חצי פתרון. דברי עם האנשים סביבך שאת מרגישה שיכולים לתת לך תמיכה ולהכיל את הקושי - בן או בת הזוג, אמא, חברה טובה, אולי זו אפילו אמא אחרת שאת מכירה שחוותה משהו דומה. העיקר לא להישאר לבד עם מה שאת מרגישה ולאפשר לסביבה שלך לעטוף אותך. יש לזה חשיבות גדולה אפילו יותר אם את חושדת שהדכדוך מחמיר והופך לדיכאון, הדימוי הכי טוב שלי לתחושה היא </span> </span> <strong> שקיעה </strong> <span> , אני הרגשתי שאני שוקעת - והיה מאוד חשוב שבן הזוג שלי יראה וישמע אותי בתהליך כדי שישים לב מתי צריך עזרה מקצועית. עצם זה ששיתפתי אותו וידעתי שהוא רואה אותי - נתן לי הרבה יותר ביטחון ביכולת לעצור את התהליך או לקבל עזרה במידה ואצטרך. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> תבקשי עזרה. </strong> </p> <p> <span> יש סוגים שונים של עזרה - החל מאוכל מבושל, עזרה בטיפול בתינוק כדי שתוכלי לישון, עזרה במטלות הבית, קניות ואפילו פשוט להיות איתך כדי שלא תתמודדי לבד עם הקושי. חוסר שינה ותזונה לקויה לאחר לידה הם גורם סיכון לדכדוך ודיכאון אחרי לידה. בתקופת שאחרי הלידה את צריכה לנוח, להחזיק את התינוק שלך, לקבל אוכל ועזרה בבית - כדי שתוכלי לנוח ולהחלים. במציאות ורודה זה אולי קורה, אבל אצל רוב הנשים זה ממש לא המצב. אנחנו טובעות בעבודות בית, טיפול בתינוק קטן ואולי גם טיפול בעצמנו. המחסור בשינה יכול לייצר הקצנה בתופעות ההורמונליות הטבעיות ולהביא אותך לסיטואציה של תשישות ועצב גדול. את יכולה להחליף מתנות פיזיות בעזרה. את יכולה לקבל עזרה בתשלום אם זה מתאפשר. אפשר להיות יצירתית מאוד - העיקר לא להישאר לבד. פשוט להגיד שקשה לך ואת צריכה עזרה, כל עזרה היא מבורכת. זה לא הופך אותך לחלשה, מפונקת או אמא ואישה פחות טובה - זה הופך אותך נורמלית. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> תצאי מהבית. </strong> </p> <p> <span> <span> הבית - שבו אנחנו נמצאות לפעמים רוב שעות היום, לרוב עסוקות בהנקה או טיפול בתינוק, עלול להפוך סוג של כלא. זה לא פשוט לצאת עם תינוק קטן - לארגן אותו ואת עצמך. את עייפה, לפעמים מרגישה שלא בא לך שמישהו יראה אותך, חוששת להתמודד עם בכי בחוץ או הלוגיסטיקה הכרוכה ביציאה מהבית. לפעמים פשוט אין לך כוח וגם אין עניין בעולם שבחוץ. תייצרי לך מוקדם ככל הניתן שגרת יציאה יומית, בה את אורזת את עצמך ואת התינוק ויוצאת החוצה. זה יכול להיות לפארק ליד הבית, לבית קפה, להליכה אם את מרגישה מספיק חזקה - את צריכה חשיפה לאור יום, לנשום אויר צח, לראות אנשים - להתלבש ואולי גם להתאפר אם היית רגילה, דברים קטנים שמחזירים לך את תחושת החיות והנורמליות. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> תחזרי לפעילות גופנית. </strong> </p> <p> <span> את לא צריכה להתאמץ מדי. התנועה צריכה להיות מותאמת להרגשה וליכולת שלך, אל תעשי הליכות של שעות או ריצה וכמובן לא פעילות עצימה עד 6 שבועות לאחר הלידה ולאחר שביקרת אצל רופא הנשים ופיזיותרפיסטית רצפת אגן. אבל אין שום מניעה לפעילות קלה ומתונה - תרגול תנועה על מזרן, יוגה עדינה ומותאמת, הליכות בקצב נוח ומרחקים שתואמים ליכולת שלך. העיקר להיות בתנועה - הפעילות הגופנית תורמת לשיפור מצב הרוח לא פחות מטיפולים תרופתיים ולפעמים אפילו יותר. הליכה עם העגלה תועיל לך ולתינוק שלך באותה מידה, שימי אוזניות ותהני ממוזיקה או פודקאסט טוב. ככל שתתרחקי מהלידה תוכלי לעשות הליכות ארוכות יותר ולחזור גם לפעילות גופנית עצימה יותר, יש לה אפקט מבריא על הגוף ועל הנפש. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> זמן לבד. </strong> </p> <p> <span> <span> מאז שהפכת אמא או הרחבת את המשפחה, נדמה שאין דקה שהיא רק שלך, אולי רק בשירותים ובמקלחת אם יש לך מזל. זמן מבוגרים - עם בן הזוג או חברה, ללא התינוק וללא הצורך הבלתי פוסק לטפל בעוד מישהו - עושה פלאים. צאי לקפה עם חברה, הופעה שאת אוהבת, סדנא של כמה שעות - כל מה שיחזיר לך טיפה שקט ויכולת להיות עם עצמך בשלווה. לפעמים שעה-שעתיים בשבוע הם הצלה עצומה, וזה ממש בסדר אם התינוק שלך עדיין קטן ואת מניקה או שהוא תלוי בך לשינה - מדובר בפרק זמן קצר בו את מתייחסת לעצמך בלבד, את תהיי עם יכולת הכלה וסבלנות גדולה בהרבה כשתחזרי. אם יש לך קושי להשאיר את התינוק בבית, תבקשי שבן הזוג/אמא / מטפלת ישמרו עליו ותזמיני חברה לביתך, או שבי לראות סדרה או לעשות אמבטיה ארוכה - העיקר שיהיה לך קצת שקט לסדר את המחשבות. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> מתי כדאי לבקש עזרה מקצועית? </strong> </p> <p> <span> <span> קושי לאחר לידה הוא נורמלי ומרבית הנשים חוות אותו ברמה כזו או אחרת. "בייבי בלוז" או דכדוך המאופיין בעצבות, רגשנות וחרדות הוא נורמלי בשבועיים עד חודש לאחר הלידה. הוא יכול להתאפיין בשינויי מצב רוח קיצוניים - אושר גדול ועצבות גדולה לאורך היום, תגובה קיצונית לאירועים שבעבר לא היית מגיבה אליהם, הרבה רחמים עצמיים ותחושת אשמה לצד עייפות גדולה, חוסר תיאבון ואנרגיה ירודה. לרוב התופעות חולפות מעצמן עם תמיכה מהבית וקבלת עזרה. אני תיארתי את זה בחוויה שלי כמו עננים אפורים שכיסו את השמים עד שבוקר אחד פתאום ראיתי קרן אור קטנה - ולאט לאט יותר ויותר אור חדר דרך העננים עד שהם התפזרו לגמרי - והרגשתי שוב עצמי, אחרת אבל עצמי. </span> </span> </p> <p> <span> אם את מרגישה שאין שיפור, שהחרדות והפחדים משתלטים עלייך, שאת מרגישה אטומה רגשית ומתפקדת כמו רובוט - גם חודשים לאחר הלידה, כדאי לפנות לעזרה מקצועית. רופא משפחה, מטפלת בנשים (יש מגוון, כמובן לוודא שמדובר באשת מקצוע מוסמכת) ואף פסיכיאטר - ידעו לתת לך מענה, להושיט יד ולעזור לך להתחיל בתהליך ההחלמה. תדעי שגם אם זה נראה שתישארי ככה לנצח - עם עזרה את תוכלי להחלים ולשוב להנות מהחיים, ואולי אפילו יותר מבעבר. דיכאון הוא מחלה ואת לא צריכה להתבייש בו - הפנמה של זה ובקשת עזרה היא הצעד הראשון לקבלת איכות חייך בחזרה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> יש לך חברה שילדה לאחרונה? שלחי לה את זה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> תעזרי לה להתכונן לרגשות ולחוויות שהיא עלולה לפגוש אחרי הלידה, לדעת שהכול בסדר איתה ושזו רק תקופה שעוברת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> תשאלי אותה - </span> </span> <strong> "איך את?" </strong> <span> <span> ולא "איך התינוק" או "איך הייתה הלידה", תשאלי אותה </span> </span> <strong> "מה את צריכה עכשיו?" </strong> <span> <span> ובעיקר תהיי שם כדי להקשיב. </span> </span> </p> <p> <span> זו המתנה הגדולה ביותר לאישה אחרי לידה. </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Mon, 19 May 2025 18:30:17 GMT https://www.helena-doula.co.il/תקופת אחרי הלידה thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/הריון עודף <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אני בכוונה לא משתמשת במושג "הריון עודף" כי לא בהכרח יש משהו עודף בהריון שמסתיים בלידה בשבוע 41, 42 או 43. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הריון תקין נמשך בממוצע בין 37 ל-42 לשבועות, כאשר רק כ-4% עד 6% אחוזים מהעוברים נולדים במועד המשוער. רובן המוחלט של הנשים ילדו לפני או אחרי, כמה אחרי ? בהתאם למצבן הרפואי והחלטתן האם להמתין להתפתחות לידה טבעית או להתחיל את הלידה בהשראת לידה. </span> </span> </p> <p> <span> המנגנון להתחלת הלידה לא ידוע עד היום, אך יש השערה מרכזית שהעובר כאשר הוא בשל, שולח מסר למוחה של האם שניתן להתחיל תהליך של לידה. המסר מפעיל תהליך שמנוהל ע"י הפרשת הורמונים - בעיקר אוקסיטוצין, האחראי על הצירים. העובר יודע מתי זמנו להיוולד על פי בשלות המערכות בגופו - והיכולת שלו למעשה להתקיים בעולם שמחוץ לרחם בבטחה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז הגיע שבוע 40 ועוד לא ילדת. </strong> </p> <p> <span> <span> זה לא אומר דבר על הגוף שלך, על העובר שלך או על מועד הלידה שלך. יכול להיות שתלדי מחר, לכל המאוחר שבועיים ואולי אולי במקרים מסוימים שבועיים וחצי. עברת 40 שבועות, גידלת אדם ברחם שלך, עברת את כל אי הנוחות שמלווה הריון, את הכובד, אולי כבר יש לך צירים ואולי לא, ואת כנראה כבר ממש רוצה ללדת. </span> </span> </p> <p> <span> משפחה וחברים שואלים (מתוך כוונה טובה כמובן) מה איתך? עוד לא ילדת? כל יום שעובר את צריכה להודיע חגיגית - כן, אני עדיין בהריון. </span> </p> <p> <span> <span> בשלב זה כבר מומלץ להגיע למעקב צמוד יותר בקופת החולים או במיון יולדות - לניטור, מעקב אחר כמות המים ונתונים נוספים שמלמדים על בריאותך ובריאות ההיריון. את מתחילה לקבל הצעות לבצע השראת לידה ואולי גם את כבר היית רוצה להיות אחרי - "להפעיל" את הלידה, ללדת ולהפסיק את ההמתנה המורטת הזו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> למה בעצם היריון אחרי שבוע 40 מוגדר "עודף" ודורש מעקב צמוד יותר? </strong> </p> <p> <span> <span> כי במערכת הרפואית צריכות להיות נורמות להכול, זו הדרך לתת מענה למספר גדול מאוד של אוכלוסייה שצריך לדאוג לבריאותה. מערכת הבריאות שלנו אינה אישית אלא ציבורית, והיות וסטטיסטית יש נטייה מוגברת לסיכונים לאחר שבוע 40, מבקשים לנטר מקרוב יותר את קבוצת הנשים הזו כדי לאתר מקרים בהם נדרשת התערבות. אלה מקרי הקצה ולא הממוצע. רוב רובן המכריע של הנשים ילדו בלידות מצוינות תינוקות בריאים גם בשבוע 41 ו-42, אם זה אכן השבוע של ההיריון שלהן כי קביעת גיל ההיריון אינו מדע מדויק. גם הבשלות להיוולד משתנה מעובר לעובר, הכנסת הנשים כולם למסגרת נועדה לתת מענה למערכות בריאות ציבורית. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> מנקודת מבט רפואית - כמה דאגות מרכזיות. </strong> </p> <p> <span> <span> תפקוד שילייה - לוודא שאינה "מזדקנת" וממשיכה לתפקד בצורה טובה ולתת מענה לעובר שלך. </span> </span> </p> <p> <span> <span> משקל עובר - כשמדובר בעוברים גדולים מאוד (4.5 ק"ג) ויש חשש שיעלו במשקל כך שלידתם תהיה קשה יותר. בשבוע העלייה הממוצעת היא סביב 200 גר, ולקראת הלידה פוחתת ככל הנראה, גם כמות המים פוחתת מעט לקראת הלידה. זה הזמן כמובן להזכיר שהערכת משקל היא הערכה בלבד ויש לה טווח סטיה די גדול - של 15% עד 20%. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מצבי זיהום והתפתחות רעלת היריון - מסיבה זו את צריכה להיות ערנית גם לבריאות הכללית שלך, החמרה בבצקות, עליה בלחצי הדם ונוכחות חלבון בשתן. </span> </span> </p> <p> <span> ישנו נתון סטטיסטי מאיים המצביע על עליה במקרי מוות עוברי ברחם לאחר שבוע 42 - זו הסיבה המרכזית לכך שמרבית בתי החולים ממליצים על השראת לידה החל משבוע 41+3 וחלק ב-41+5, גם ללא מדדים המצביעים על צורך בכך. <br/> </span> <strong> אני לא כותבת את זה כדי להבהיל אלא כדי להבהיר - </strong> <span> <span> הסיכון המדובר הוא זעום ואין שום הוכחה לסיבתיות, כלומר ששבוע ההיריון המאוחר הוא שגרם לתוצאה הקשה. מדובר בקשר נסיבתי (לא ידוע ש-א' גורם ל-ב') ולפי מחקרים עדכניים, הסיכון לתמותת עובר בשבוע 41 נמצא בין 1 ל-3 מקרים מתוך 1,000 הריונות. בשבוע 42, הסיכון עולה ל-5–7 מקרים מתוך 1,000. עובדתית, הסיכון מוכפל, במציאות - מדובר בסיכון זעום בשני המצבים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אם זה המצב, למה פשוט לא "להפעיל" לידה? </strong> </p> <p> <span> <span> המנגנון העתיק ביותר בגוף שלנו הוא זה האחראי על הלידה. לידה היא שימור המין האנושי, הדרך להמשיך את קיומנו, והגוף שלנו בנוי לעשות הכול כדי להגן על העובר שלנו. אם את גם ככה קרובה ללידה, העובר שלך ממוקם טוב באגן, הגוף שלך מוכן להפעלת המערך ההורמונלי והעובר שלך בשל להיוולד - סביר שתגיבי טוב להפעלת לידה, אפילו לפעולות ה"קלות" ביותר כמו יחסי מין,  דיקור, רפלקסולוגיה ואולי גם "סטריפינג" ובלון להרחבת צוואר הרחם.  במקרה כזה התערבות קלה תוביל ללידה שמתפתחת טוב בשיתוף פעולה בינך לבין העובר, כמעט כפי שהייתה ללא כל ההתערבות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל, בהרבה מקרים זה לא המצב. הגוף והעובר עדיין לא מוכנים למרות שבאופן שרירותי נקבע שזה מועד הלידה. במקרה כזה העובר לא בהכרח ממוקם טוב, אינו בשל בהכרח להיוולד, הגוף שלך לא מוכן ללידה - ויותר מזה, במטרה להגן על העובר שעדיין צריך זמן ברחם (שכאמור זו המטרה הראשונה להמשך השושלת..)  פשוט לא יגיב להתערבויות או יגיב בצורה שתייצר לידה ארוכה יותר, כואבת יותר, לא מאוזנת עם הרבה התערבויות כולל לידה מכשירנית או ניתוח קיסרי.  הגוף שלנו הוא לא מיכל שדופקים עליו (סליחה על ההשוואה) כדי להוציא את מה שיש בפנים, הלידה היא מערך הורמונלי שלם עם שיתוף פעולה בין האם לעובר - בגוף ובנפש.  אחד הדברים שהכי מעכבים לידה הוא סטרס - האוקסיטוצין שמייצר ציר והאדרנלין מתחרים ביניהם על הקולטנים ברחם. נוכחות של אדרנלין לא מאפשרת קליטת אוקסיטוצין והתחלת צירים  - גם זה מנגנון עתיק שנועד להגן על העובר ולמנוע לידה בסביבה שאינה בטוחה ומבטיחה את הישרדותו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אז את בסטרס כי עוד לא ילדת, בסטרס כי מתחילים לדבר איתך על השראת לידה ("זירוז") בסטרס מזה שזה לא בהכרח עובד, ונלווה להמון לחץ, שהות בבית חולים ותחושת חוסר אונים כללית. אלה התנאים המדויקים לכך שלא תתפתח לידה, ואם תתפתח היא תהיה חוויה של התנגדות הגוף והעובר. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> האם יש דרך אחרת ? כן. </strong> </p> <p> <span> אין סיבה לחשוב שהלידה תקרה במועד המשוער ואפילו להתייחס אליו - למעט הצורך במעקב צמוד יותר ו-ערנות רבה יותר מצידך. </span> </p> <p> <span> <span> אפילו כדאי לא למסור את המועד לסביבה הקרובה כדי להימנע מהשאלות שמייצרות לחץ מיותר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> את עושה מעקב מדי יומיים-שלושה על פי המלצת הרופא ואם הכול תקין, את ממתינה ללידה שוודאי תבוא. את ההמתנה כדאי להעביר בנעימים - אלה הימים האחרונים שלך בהריון, יש בהם התרגשות לקראת האימהות ופרידה מההיריון, מהזמן הכי קרוב והכי אינטימי שלך ושל התינוק שלך. </span> </span> </p> <p> <span> <span> את יכולה לנוח, לקנן בבית, לעשות טיפולים מרגיעים - טיפול מים, עיסוי, דיקור, רפלקסולוגיה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> את יכולה לתכנן זמן זוגי כי בקרוב יצטרף תינוק (אולי נוסף) למשפחה ויהיה לכם פחות זמן יחד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> את יכולה לעסוק במלאכה שתנקה את הראש - יצירה, אפייה, גינון, זמן איכות עם הילדים שכבר יש לך. </span> </span> </p> <p> <span> <span> את יכולה להגיד לעצמך מדי יום שאת סומכת על הגוף שלך והתינוק שלך שיודעים מתי נכון שהלידה תקרה - את מתמסרת לזה ומשחררת לגמרי את הניסיון לתכנן ולתזמן אותה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> את אחראית, שומרת על מעקבים, מגיעה לכל מעקב אחרי שנחת, אכלת ושתית כראוי - וכמובן את קשובה לגוף שלך. </span> </span> </p> <p> <span> <span> גם אם בבוקר הרגשת כאילו בחיים לא תלדי כבר, בערב את יכולה להחזיק תינוק בידיים. מניסיון. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אם החלטת ללכת להשראת לידה - איך אפשר לעזור ? </strong> </p> <p> <span> <span> לפעמים, יש סיבה אמיתית להפעיל את הלידה - כשהעובר או הגוף מאותתים שהמשך ההיריון מייצר סיכון. </span> </span> </p> <p> <span> <span> במקרה כזה חשוב מאוד לתת תמיכה לגוף בתהליך השראת הלידה - רוגע ככל שניתן, ליווי תומך, שילוב של כלים משלימים כמו דיקור ורפלקסולוגיה, הומאופתיה ואפילו שילוב של רובד רגשי בתהליך - כדי לעודד את הגוף להצטרף ולהפוך את הלידה לזורמת ורכה יותר. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> החלק האחרון של ההיריון והמועד בו תתחיל הלידה - הוא אחד המותחים, יש בו הכי הרבה אי ודאות וכך גם הלידה, אנחנו מנסות לתכנן, לצמצם כמה שניתן את ה"הפתעות" וההמתנה היא קשה, אין ספק. אם מנטרלים מראש את המחשבה שצריך ללדת סביב שבוע 40 ואת ההפחדות סביב "הריון עודף", הימים האלה הופכים למרגשים ומלאי חיבור לגוף ולתינוק. </span> </span> </p> <p> <span> <span> דמייני שמראש היית מתכננת ללדת בשבוע 41 או 42, כל עוד הכול תקין - היית פשוט ממשיכה לעוד שבוע באפליקציה :) </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה המצב ברוב ההריונות התקינים. תזכרי שהגוף שלנו חכם מאוד (ברמה שחלק גדול ממה שקורה בו עדיין לא מוסבר מדעית) הדברים לא קורים בצורה אקראית אלא לטובתך ולטובת התינוק, ובמקרים שבהם משהו לא הולך טוב, מזל שיש רפואה מתקדמת שיודעת גם לעזור. </span> </span> </p> </div> Sat, 17 May 2025 19:28:45 GMT https://www.helena-doula.co.il/הריון עודף thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/היפרדות שיליה <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> מה זה היפרדות שיליה? </span> </span> </p> <p> <span> <span> היפרדות שליה היא התנתקות חלקית או מלאה שלה מדופן הרחם לפני יציאת העובר לאוויר העולם. היא מתרחשת ב-10-2 לידות מתוך 1,000. מבדילים בין היפרדות שליה אקוטית לבין היפרדות שליה כרונית. </span> </span> </p> <p> <span> בהיפרדות שליה אקוטית מופיע דימום וגינלי פתאומי ועשויים להתלוות לו כאבי בטן וגב וצירים תכופים. בהיפרדות שליה כרונית מתרחשים דימומים חוזרים, איטיים וממושכים (לעתים כוללים דם קרוש), וייתכן שטף דם שלייתי שנצפה באולטרסאונד. </span> </p> <p> <strong> באופן תקין השיליה נפרדת מהרחם רק בשלב השלישי בלידה לאחר יציאת התינוק וסיום תפקידה, </strong> <span> <span> היא נפלטת בציר של הרחם עד כ-45 דקות מיציאת התינוק. הפרדות השיליה מקיר הרחם לפני יציאת התינוק (חלקית או באופן מלא) עלולה להיות מצב שמסכן את האם והעובר. <br/> <br/> </span> </span> </p> <p> <strong> מה הם התסמינים? </strong> </p> <p> <span> התסמין הבולט של היפרדות שליה הוא דימום וגינלי. הוא עלול להיות פתאומי ומלווה בהתכווצויות חוזרות ונשנות של הרחם וכאבי בטן. עם זאת, לעתים לא יופיע דימום וגינלי (כיוון שהוא נשאר כלוא מאחורי השליה), והביטויים העיקריים יהיו כאבי בטן, התכווצות מוגברת של הרחם ושינויים בקצב לב העובר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> מה הם גורמי הסיכון? </strong> </p> <p> <span> 1היפרדות שליה בעבר (גורם הסיכון המשמעותי ביותר) אצל נשים שהייתה להן הפרדות שיליה, יש סיכוי פי 5 להפרדות שיליה גם בהריון הבא (עד 3.5% באחד המחקרים), ריבוי מי שפיר שמייצרים עומס על הרחם, רעלת הריון, יתר לחץ דם הריוני ויתר לחץ דם כרוני,  ירידת מים מוקדמת, זיהום תוך־רחמי, טרומבופיליה (קרישיות יתר), הריון מרובה עוברים, יציאת העובר הראשון בלידת תאומים (ירידת לחץ פתאומים ברחם) , ניתוחים קיסריים בעבר - גורם סיכון משמעותי לשיליית פתח, שיליה נעוצה והפרדות שיליה, הסיכון עולה עם מספר הניתוחים בגלל הרקמה הצלקתית ברחם ותופעות של השתרשות לא תקינה של השיליה, עישון ושימוש בסמים במהלך ההריון, חבלה בבטן </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> מה הם הסיבוכים? </strong> </p> <p> <span> מידת ההשפעה על האם והעובר תלויה בחומרת היפרדות השליה וגיל ההריון שבו היא מתרחשת ובמהירות האבחון והטיפול. </span> </p> <p> <span> סיבוכים אפשריים אצל האם: </span> </p> <p> <span> איבוד דם משמעותי וירידה בנפח הדם בגוף (הלם תת-נפחי) – מצב מסכן חיים שעלול לגרום גם להפרעה בקרישת הדם ולהצריך מתן מנות דם ומוצרי דם רבים. קשיים בהתכווצות הרחם (אטוניה של הרחם) לאחר הלידה בשל הסננת דם לתוכו, שעלולים להחמיר את הדימום ולעתים נדירות להסתיים בכריתת רחם. ניתוח קיסרי בהול בהרדמה כללית. </span> </p> <p> <span> סיבוכים אפשריים אצל העובר: </span> </p> <p> <span> פגיעה באספקת החמצן, מצוקה עוברית, פגות, ולעתים אף מוות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> כיצד מאבחנים? </strong> </p> <p> <span> רוב המקרים מאובחנים קלינית בעקבות תסמינים כגון דימום וגינלי וכאבי בטן פתאומיים או לידה מוקדמת/ פקיעה מוקדמת של קרומי מי השפיר. הרופא בוחן בעיקר את עוצמת כיווצי הרחם ושינויים בקצב הלב של העובר. לעתים רחוקות האבחון נעשה באולטרסאונד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> כיצד מטפלים? </strong> </p> <p> <span> <span> אם ההיפרדות קלה וחלקית, הדימום חלש, מצבה הבריאותי של האישה תקין ואין סימני מצוקה עוברית, נדרשים מעקב רפואי והשגחה עד שהעובר מגיע לבשלות וניתן להגיע ללידה. אם ההיפרדות גדולה, הדימום משמעותי ובלתי נשלט, ויש סימני מצוקה אימהית/ עוברית – ממליצים ליילד בדחיפות. הצוות הרפואי ימליץ לפי התנאים אם אפשר לנסות ללדת וגינלית או שנדרש ניתוח קיסרי בהול. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> כיצד מונעים? </strong> </p> <p> <span> מכיוון שלרוב לא ידוע מה גרם להיפרדות השליה, קשה גם למנוע אותה. אולם ניתן להקטין את הסיכון במהלך ההריון, להימנע מפעילויות שעלולות לגרום לחבלת בטן. בנוסף להיות במעקב אם האישה עם היסטוריה של היפרדות שליה/ יתר לחץ דם/ רעלת הריון ולבחון את המועד המועדף ללידה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> הפרדות שיליה וניתוח קיסרי </strong> </p> <p> <span> ניתוח קיסרי הוא גורם סיכון להפרעות בתפקוד שיליה, שיליית פתח (חוסמת את צוואר הרחם - לא ניתן ללדת וגינלית) שיליה נעוצה (משתרשת בצורה לא תקינה ולא נפרדת מהרחם עם יציאת התינוק, לעתים משתרשת בצלקת, ההמלצה היא לניתוח קיסרי מתוך חשש לדימום וצורך לנתח לניתוק השיליה מקיר הרחם) והפרדות שיליה כאשר הסיכון עולה מניתוח לניתוח. </span> </p> <p> <span> <span> במחקרים (לא מהשנים האחרונות לצערי) עלה כי </span> </span> <strong> הסיכון להפרדות שיליה לאחר קיסרי עולה ב-30% ולאחר שני ניתוחים 40% ואף יותר </strong> <span> <span> , גם אם הסיכון המוחלט עדיין נמוך יחסית (אחוזים בודדים). לאישה שבעברה הפרדות שיליה יש סיכון פי 5 להפרדות שיליה גם בהריון הבא ולסיכונים נוספים כמו משקל לידה נמוך ולידה מוקדמת. הסיכון המוחלט הוא עדיין באחוזים בודדים. גם מרווח קצר בין הלידה להריון הבא (פחות משנה) מעלה את הסיכון להפרדות שיליה בהריון הבא. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> האם הפרדות שיליה שוללת ויב"ק - לידה לאחר ניתוח קיסרי? לא בהכרח. אצל כל אישה מתבצעת הערכה בהתאם להיסטוריה והמאפיינים שלה. כאשר יש ברקע שני קיסריים ויותר, ההמלצה הגורפת והמוחלטת תהיה קיסרי חוזר סביב שבוע 37-38 תוך מעקב, יחד עם זאת כל אישה זכאית לנהל את הסיכונים שלה ואת הבחירות שלה בהתאם לשיקוליה. חשוב להגיד שהסיכון אמנם עולה משמעותית, אבל הסיכון המוחלט עדיין לא מאוד גבוה, כשבהשוואה האישה צריכה לבחון את הסיכונים של קיסרי חוזר, שמעלה גם את הסיכון לה ולסיבוכים בהריונות הבאים. <br/> </span> </p> </div> Sat, 17 May 2025 16:23:27 GMT https://www.helena-doula.co.il/היפרדות שיליה thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/לידת בית <div data-rss-type="text"> <p> <span> לידות בית מקובלות מאוד במדינות רבות בעולם, יש מדינות בהן זו היא ההמלצה הגורפת עבור נשים בהריון בסיכון נמוך.  ישראל היא בין המדינות המערביות המפותחות הבודדות בה לא רק שלא מעודדים לידות בית, אלא מייצרים תנאים בהם לנשים יהיה קשה מאוד ללדת בבית. </span> </p> <p> <span> אין חוק האוסר על אישה ללדת בית. גם בהריון בסיכון גבוה. יש הנחיית משרד הבריאות (חוזר מנכ"ל לידות הבית) האוסרת על אנשי מקצוע לסייע לה, כך נולדות להן לעתים לידות "אנאסיסטד" – לידות ללא סיוע של אנשי מקצוע. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> מחקרים רבים שבחנו לידות בית מתוכננות, לעומת לידות בית חולים </span> </span> <strong> הראו כי הסיכוי ללידה תקינה בבית גבוה משמעותית. </strong> <span> <span> לשם השוואה, רק כ-5% מלידות הבית מסתיימות בניתוח, לעומת 15-20% מלידות בית החולים. אחוז זעום של לידות בית מסתיים עם התערבות מכשירנית (עד 3%) וחתך חיץ הוא נדיר מאוד, לעומת בתי חולים בהם זה מאוד נפוץ - בעיקר בלידה ראשונה. </span> </span> </p> <p> <strong> התוצאות האימהיות בלידות בית ולידות בית חולים דומות עם יתרון ללידות הבית </strong> <span> <span> בכל הקשור לחתך חיץ, זיהום, אשפוז ממושך, קרעים קשים וכדומה. כמובן יש משמעותית פחות לידות ואקום ומלקחיים ומתן אפידורל שיכול להוביל לתוצאות לוואי ארוכות טווח. </span> </span> </p> <p> <strong> התוצאות אצל תינוקות דומות גם הן בטווח הקצר. </strong> <span> <span> ישנם הבדלים מזעריים בין תוצאות לידות בית חולים ללידות בית, ללא עליה משמעותית בסיכונים לתינוק. בטווח הארוך ישנם יתרונות רבים, אחד מהם הוא הסיכוי הנמוך להיוולד בניתוח או לעבור לידה מכשירנית / עם חומרי הרדמה ופיטוצין. </span> </span> </p> <p> <strong> לידות בית אחרי קיסרי? </strong> <span> <span> מחקר אנגלי שפורסם ב- 2015 הציג נתונים מרשימים כשהשווה יולדות ויב"ק בבית ובבית חולים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> 87% מיולדות הבית ילדו בלידה תקינה נרתיקית לעומת 69% שילדו בבית חולים! </span> </span> </p> <p> <span> <span> אמנם היה 37% פינוי מהבית להמשך לידה בבית חולים, אך מרבית הפינויים לא בשלב הפעיל, הרקע השכיח לפינוי הוא חוסר התקדמות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> פינוי לאחר הלידה היה בעיקר לאור קרעים (לא על רקע מצבים מסכני חיים). </span> </span> </p> <p> <span> <span> אחוזי הפגיעה בעוברים היו דומים (1.57% בית חולים לעומת 1.87% בבית). במחקר בו בחנו לידות של כ-1,500 נשים היו 4 עוברים שלא שרדו בלידה – שניים בכל קבוצה. קבוצת יולדות הבית הייתה 239 והיתר היו לידות בית חולים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ארה"ב הנחשבת למדינה עם אחוז ניתוחים קיסריים מאוד גבוה, הציגה נתונים מפתיעים במחקר "צפון אמריקה" שכלל גם את קנדה ופורסם ב-2010 על בסיס נתונים מהשנים 04-09. </span> </span> </p> <p> <span> <span> 93% מיולדות הבית ילדו בלידה טבעית ללא כל התערבות. בקרב הויב"קיות (יולדות לאחר ניתוח קיסרי) נרשמו 87% הצלחה בלידה וגינלית. </span> </span> </p> <p> <span> <span> רק 12% פינוי לבית חולים (מרביתם הסתיימו בלידה תקינה) ו1.7% פגיעה בעובר, סביב הממוצע במחקרים קודמים. </span> </span> </p> <p> <span> למעשה ללא הבדל מלידות בית חולים. <br/> </span> </p> <p> <strong> מה התנאים ללידת בית? </strong> <span> <span> הריון תקין ללא גורמי סיכון (ללא סכרת, הערכת משקל עד 4 ק"ג, ללא מצבים רפואיים פעילים) </span> </span> </p> <p> <span> <span> ליווי של גורם מוסמך המגיע גם עם כל הציוד הרפואי הנדרש כולל ציוד למצבי חירום. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מרחק של עד חצי שעה מבית חולים במקרה הצורך לפינוי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לא כל מי שרוצה ללדת לידה טבעית חייבת ללדת בבית כדי למקסם סיכויי הצלחה. </span> </span> </p> <p> <span> שנים של הפחדה הטמיעו בנו פחדים עמוקים וזה מספיק כדי לא לאפשר את תחושת הבטחון הנדרשת ללידה. לכן, לא לכולן לידת בית תרגיש הדבר הנכון והבטוח וזה בסדר גמור. </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> <span> לידת בית הינה אפשרות לגיטימית אם כי לא פשוטה לביצוע, למי שמרגישה בטוחה ברצון שלה וביכולת שלה ללדת בסביבה ביתית. רצוי ליצור קשר עם מיילדת בית בשלב מוקדם יחסית (אין הרבה והן נתפסות מהר) ולהיערך לוגיסטית ללידה ולאחריה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> למרות שמדובר בלידה שדורשת מאיתנו יותר השקעה (כספית ולוגיסטית) מדובר בדרך מצוינת למקסם את הסיכוי שלנו ללידה בריאה וטובה, למי שבאמת מרגישה את הבטחון בבחירה הזו. </span> </span> </p> </div> Sat, 17 May 2025 16:16:41 GMT https://www.helena-doula.co.il/לידת בית thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/משאלת הלידה שלך <div data-rss-type="text"> <p> פ <span> <span> עם קראו לזה תכנית לידה, וגם היום נשים מגיעות לפעמים לחדרי הלידה כדי ללדת את התינוק.ת שלהן, עם מסמך המדבר על ההעדפות שלהן בלידה, הגבולות והצרכים - כדי שהצוות שלא מכיר אותן עדיין, יבין מי הן ומה חשוב להן.  היחס למסמך הזה משתנה ממקום למקום ומסיטואציה לסיטואציה ולא פעם, אין אליו התייחסות ממשית או אפקטיבית. אני מעדיפה לדבר על </span> </span> <strong> משאלת לידה </strong> <span> <span> , כך הדולה שלי (כן לכל דולה יש דולה) הגדירה את זה כשליוותה אותי וכך גם לימדה אותי בהמשך. </span> </span> </p> <p> <strong> משאלה היא דבר עוצמתי מאוד, אישי מאוד, פנימי מאוד - אך כזו שיש לה יכולת להתממש כלפי חוץ. </strong> </p> <p> <span> אנחנו צריכות לדבר על מה לבקש, בשונה מתוכנית - משאלה היא כללית יותר, לא בהכרח מתייחסת לפרטים הקטנים. </span> </p> <p> <span> <span> היא תמונת הלידה שלנו. הרגע הראשון בו אנחנו פוגשות לראשונה את התינוק או התינוקת שלנו. הריח בחדר, האורות, הצלילים, האנשים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> האם אנחנו שוכבות ? יושבות ? עומדות? האם אנחנו מרגישות בטוחות? אהובות? </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> בדרך לבנות משאלת לידה, אני שואלת את היולדות שאני מלווה כמה שאלות. </strong> <span> <span> אני מניחה אותן פה כדי שתוכלו לנסות לדמיין את משאלת הלידה שלכן, לסמן מה חשוב שלכן ולחשוב על תוכנית שתעזור לכן להגשים אותן. </span> </span> </p> <p> <span> אני לא מאמינה בזה שמישהי או מישהו (בין אם זה רופא, מיילדת, דולה) מגשימים לכן את הלידה. אתן ורק אתן הכוח הבורא בחדר, תזכרו את זה תמיד! ביכולת שלכן להגשים את משאלתן הלידה שלכן, היתר שם עבורכן ובשבילכן - כדי שתוכלו לזהור. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> איפה את רוצה ללדת ? </strong> </p> <p> <span> בבית או בבית חולים? בחדר טבעי או בחדר רגיל ? איך את מדמיינת את המקום הבטוח שלך ? יש נשים שירגישו מאוד בטוחות בחדר לידה בבית חולים ואחרות חרדות ומוצפות. אין בחירה טובה או לא טובה, יש מקום בו את מרגישה הכי בטוחה בעולם. זה יכול להיות האמבטיה שלך או חדר ניתוח. תחשבי איפה את רוצה ללדת. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> מי נמצא שם איתך ? </strong> </p> <p> <span> <span> אפשר ללדת לבד, עם מיילדת. אפשר בליווי בן זוג, חברה, אמא, דולה, כל אדם שאת סומכת עליו. האם כשאת רואה את הלידה שלך את מוקפת אנשים או לבד ? האם את אוהבת להיות בסביבה רועשת או שמעדיפה את השקט שלך בשגרה ? האם את מרגישה בנוח בסיטואציה אינטימית עם אמא, אבא, בני משפחה נוספים? נשים רבות אוהבות כמה שיותר אנשים סביבן, כן גם בחדר לידה. אחרות, צריכות שקט מוחלט, אינטימיות מלאה, כל נוכחות מפריעה להן. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> האם את רוצה מגע ? </strong> </p> <p> <span> מגע הוא כלי מדהים להקלה על כאב, הוא מרגיע, מאזן, מקרקע. אבל במצבים מסוימים מגע יכול להוציא מתוך בועת האוקסיטוצין, להפר את האיזון העדין שקורה בלידה, מגע יכול להרגיש כואב מהרגיל או חזק מהרגיל במהלך לידה - ולהיפך. אז האם בלידה שלך את רוצה שיגעו בך? יש מגע מסוים שאת צריכה או נרתעת ממנו ? </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> כאב - חבר או אויב ? </strong> </p> <p> <span> <span> ההתייחסות לכאב היא מרכזית בלידה. כאב אינו סבל בהכרח ולידה אמנם כואבת - אך לא חייבת להיות מלווה בסבל או רגשות שליליים. יש כאב שהוא טוב - הכאב שמביא חיים. נכון שברגע האמת קשה לנו להיות במחשבה הזו ואנחנו נוטות להתמסר (או להתנגד) לכאב, ברגעים אלה אין מחשבות - יש רק תחושות מאוד גולמיות ומאוד חייתיות, מי יכולה להתפלסף כשכואב לה? </span> </span> </p> <p> <span> תחשבי איך היית רוצה לפגוש את הכאב בלידה שלך. האם את מעוניינת בכך. זה בסדר גמור אם לא, אז נתכנן להגיע לקבלת אפידורל בתחילת הלידה הפעילה ונוודא שאכן תוכלי לקבל אותו. אם את סקרנית לגבי היכולת שלך להכיל את הכאב ואולי להתחבר - תמיד אפשר לנסות טבעי ולשנות דעה אחרי זה. את תחליטי כמה כאב וכמה חיבור את מעוניינת לחוות. מי שבוחרת בכאב היא לא מזוכיסטית, פשוט יש בה לרוב סקרנות לגבי הדבר ולפעמים פשוט אין ברירה - במקרה כזה אנחנו רוצות לבוא במיינד-סט של סקרנות ואתגר, ולא פחד וחרדה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> מים או אדמה ? </strong> </p> <p> <span> <span> לידה במים נשמעת כמו חלום, אבל תתפלאו - יש מי שזקוקות ליציבות של הקרקע, להתנגדות ולשיכוך כאבים תרופתי, והמים לא מדברים אליהן. אם את אוהבת מים, מרגישה שהם מרגיעים ומרפים אותך ואת רוצה לידה טבעית - זו משאלה שתתאים לך. אין הבטחות שתלדי במים בסופו של דבר (אלא אם תבחרי לידת בית וגם זה לא ודאי) אבל ניתן לשהות במקלחת למשך זמן ארוך בצירים. כל זמן שתרגישי שזה עושה לך טוב. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> הכול בקצב הנכון. </strong> </p> <p> <span> <span> מה מקצב הלידה שאת היית רוצה לחוות ? לידה איטית וסבלנית או לידה מהירה - כזו שתתחיל מהר ותסתיים מהר. בספרה "מיילדות רוחנית" אינה מיי גסקין מדברת על צירים כעל גלים (rushes באנגלית) ואני מאוד מתחברת - דמייני שאת יוצאת להפליג בים. האם הגלים גבוהים וסוערים? או שהם שקטים ונמוכים? האם את רוצה הפוגות גדולות או מקצב שישאיר אותך עירנית? זה נכון שזה לא באמת בשליטתנו, אבל למשאלה יש כוח ולהורמונים יש השפעה גם על זה - אז תחשבי מה היית רוצה והגוף שלך כבר ידע לפרש את זה. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> כמה התערבות ומתי ? </strong> </p> <p> <span> במשאלה שלך האם את רוצה להרגיש מענה רפואי - עירוי, ניטור, הצעה לעזרים מלאכותיים, או שאת רואה את עצמך ואת הגוף שלך עושים את כל העבודה? תמיד ניתן לסרב להתערבויות, לא תמיד זה נכון לסרב אבל בהחלט תמיד זה מותר. סמני לעצמך את גבולות הגזרה במשאלה שלך - איזו התערבות היא נוחה לך ואיזו מייצרת אי נוחות. האם במצב מסוים זה ישתנה ? כלומר לא תרצי עירוי אבל אם תרצי אפידורל זו עסקת חבילה. רובנו לא רוצות חתך יזום - אבל אם הוא נדרש ואת מרגישה את זה (בגוף או מהשיח עם המיילדת שלך) איך היית רוצה שזה יקרה? כמה תרצי להרגיש וכמה שיעבור לידך מתוך ההתערבויות המבוצעות? הגעה לחדר לידה צריכה להיות פרקטית, הבנה שיש העדפות שנוכל לשמר ועם חלק אולי נצטרך להתגבש. במשאלה שלך נסי למפות את הקצוות - את מה שיהפוך את הלידה מחוויה חיובית לטראומטית. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> איך את והגוף שלך בתהליך ? </strong> </p> <p> <span> האם את רוצה לידה פעילה - לנוע, לשנות תנוחות, לתרגל, להיות בריקוד עם הלידה. או שאת רוצה למצוא תנוחה שבה כואב פחות ולשהות בה. לא תמיד תדעי, אם ילדת בעבר - תדעי כנראה לסמן מה יותר נכון לך. לידה פעילה לא חייבת להיות כזו שבה את "פעילה" - אלא זו לידה שהגוף שלך מנהל אותה. הכוונה היא שאת לא חסרת אונים או יכולת לזוז, לקבל החלטות או להיות גורם פעיל בלידה שלך. אפשר להיות פעילה עם אפידורל. אפשר להיות מאוד לא פעילה גם בלי אלחוש, תחשבי כמה את מחוברת או רוצה להיות מחוברת לחוויה בגוף שלך, כמה את רוצה להרגיש, לראות, להיות נוכחות במלוא מובן המילה. אני כבר אומרת שאם יש בך פחד, חרדה ורצון שזה פשוט יעבור בלי שתרגישי יותר מדי, זה ממש בסדר. אפשר להבין אותך. במשאלה שלך יכול להיות כל דבר שמתאים לך. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> רגעי השיא - מי את ברגע מהחשובים בחייך ? </strong> </p> <p> <span> <span> האם את רוצה לקבל את התינוק שלך לידייך? האם את רוצה לראות את הרגע שבו הוא מגיח לעולם ? האם תרצי שיצלמו ויתעדו לך אותו? </span> </span> </p> <p> <span> מה הריחות בחדר, איזה אור ואיזה צלילים נשמעים בו ? האם את מכוסה או עירומה ? דמייני בפרטים את הרגע שבו אתם נפגשים ומה צריך להתקיים שם. האם את כאובה או שפתאום הכאב נעלם ? עייפה ? נמרצת? האם האושר שלך מהול בכאב וקושי מהלידה ? האם את מוצפת מעוצמת החוויה? זהו רגע בחייה של אישה שבאמת קשה לתאר אותו, והוא רגע שונה מאחת לאחת. לא פעם ראיתי אימהות מדהימות שברגע יציאת התינוק שלהן היו כל כך עייפות וכאובות - שהקסם הזה לא קרה להן, אבל הוא קרה גם קרה אחרי. גם אם הרגע הזה לא מלווה בזיקוקי דינור דמיוניים מעל ראשך - תדעי שאת אמא נהדרת, פשוט כל אמא חווה את הלידה אחרת. </span> </p> <p> <strong> תני מקום גם לרגע הזה בכתיבת המשאלה שלך. </strong> </p> <p> <strong> <span>  </span> </strong> </p> </div> Sat, 17 May 2025 16:07:08 GMT https://www.helena-doula.co.il/משאלת הלידה שלך thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/הכנה ללידה <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> לידה טובה מתחילה בהכנה טובה ללידה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אתן לא חייבות להוציא כספים, לעשות את כל הטיפולים האפשריים ולאזן את עצמכן לדעת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הכנה ללידה עבורי מורכבת מידע רלוונטי, כלים פרקטיים והתאמה לצרכים האישיים של כל אחת. </span> </span> </p> <p> <span> החלק המשמעותי בהכנה הוא החיבור לגוף שלנו, תיאום ציפיות עם מה שיפגוש אותנו בלידה ויצירת התנאים המיטביים לגוף ולנפש שלנו כדי ללדת ברכות ובבריאות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> פעילות גופנית - </strong> <span> <span> כבר מתחילת ההריון משמעותיים מאוד לתחושה הכללית ומצב הרוח. לקראת סוף ההריון זה עוד יותר חשוב, כשהכוונה היא לא להתאמץ מעבר ליכולת אלא להיות פעילה בגבול היכולת, עם התאמה לצרכי הגוף המשתנים. כדור פיזיו יעזור לכן מאוד לתרגילים בבית ועבודה עם האגן, ישיבה על פיתה בלאנס מומלצת גם למי שעובדת מול מחשב / נוהגת הרבה. תרגול יוגה בהריון, פילאטיס וגם אימוני כח למי שהייתה רגילה - יביאו אתכן עם גוף חזק ובריא ללידה.  ואם לא הייתן פעילות לפני ? השינוי יכול להיות גם קטן מאוד. תנועה על מזרן בבית, תרגול מתיחות, הליכה מתונה, כל דבר שישאיר אתכן בתנועה. </span> </span> </p> <p> <strong> תזונה - </strong> <span> <span> אני יודעת שזה מורכב, כי הריון הוא לא תקופה פשוטה - יש בחילות, הקאות, חשקים, דברים שדוחים אותנו פתאום. הכוונה היא תזונה נקייה ככל שניתן מפחמימות ריקות וסוכרים. הרבה חלבון, שמנים בריאים, פירות וירקות. הגוף שלכן עובד מאוד קשה בלייצר חיים, תנו לו את הכי טוב. </span> </span> </p> <p> <strong> ביקור אצל פיזיו רצפת אגן - </strong> <span> <span>   לעיסוי, תרגול, עזרה בכאבי גב ואגן וקבלת הנחיות לעיסוי פרינאום למי שרוצה. הביקור יאפשר לכן ללמוד קצת יותר על שרירי האגן שלכן  והרפייתם במהלך הלידה. </span> </span> </p> <p> <strong> צמחי מרפא - </strong> <span> <span> חליטות סרפד עוזרות להפחית נפיחות ומעלות ברזל. משבוע 36 תוספת של עלי פטל שחור מכינה את הרחם ללידה ומחזקת את טונוס השריר. יש השותות תערובת עם צמחים נוספים להכנת הרחם ללידה. </span> </span> </p> <p> <strong> תוספי תזונה מומלצים - </strong> <span>   אני בדעה של התאמה אישית לצרכים של כל אחת, אבל ברור לגמרי שגם מולטי-וטמינים למיניהם יכולים לעשות את העבודה.  המומלצים שלי מניסיון - מגנזיום (250 מ"ג לפחות), קומפלקס ויטמין בי, תוסף יוד ואומגה 3 ממקור איכותי - מעבר להיותו תוסף בריא, אומגה 3 מסייעת בשיפור מצב הרוח ומחזקת קרומים - כדי שהלידה לא תתחיל בירידת מים לפני הצירים. **כמובן שלפני כל נטילת תוסף תתייעצו עם אשת מקצוע ואם יש לכן מצב רפואי פעיל, זה ממש הכרחי** <br/> </span> </p> <p> <strong> הומאופתיה - </strong> <span> <span> דרך נהדרת להכנה עדינה ללידה, אני ממליצה על התמציות של דר קיי וראיתי (גם בלידות שלי וגם אצל יולדות שאני מלווה) שהיא מסייעת בשלב שני קצר יותר של הלידה - שלב הלחיצות ויציאת התינוק. </span> </span> </p> <p> <strong> דיקור ורפלקסולוגיה - </strong> <span> <span> כלים תומכים מדהימים לאיזון הורמונלי והכנת הגוף ללידה. לא להשראת לידה בהכרח,  ולא זה לא מתייחס רק לרחם. אלא כל הגוף ולא מעט הנפש. גרסאות לביצוע עצמי - הליכה על חול. לישת בצל. צחוק. גינון ושתילת צמחים. יצירה. אמבטיה לאור נרות עם ספר טוב. </span> </span> </p> <p> <strong> טיפול מים </strong> <span>   - עוד כלי תומך מדהים בכל שלבי ההריון. מאזן ומרגיע. מפיג עומס וכאבים. אמבריו בלאנס, ווטסו וג'הארה הם טיפולים שעובדים על חיבור גוף ונפש ומתאימים לנשים בהריון. </span> </p> <p> <strong> איזון אגן </strong> <span>   - הכוונה לכל מה שיסייע לכן לעבור את ההריון עם מינימום כאב ואי-נוחות, יפיג את המתח ברקמות וברצועות המחזיקות את הרחם, יוביל לשרירים מאוזנים ורפויים במידה. אם את חווה הריון נוח וקליל לא בטוח שיש צורך, אבל אם את סובלת - נסי להגיע לטיפול עיסוי באחת השיטות לאיזון אגן, זה יקל עלייך וגם יאפשר מרחב לעובר שלך לקראת הלידה. </span> </p> <p> <strong> הפרשת אוקסיטוצין - </strong> <span> <span> כל מה שמשחרר את ההורמון הזה הרי הוא משובח! אני קראתי סיפורי לידה וראיתי סרטי לידות טובים, שבוכים בהם והכל נעים ויפה. לא קראתי סיפורי לידה קשים ובכלל נמנעתי מכל מה שיכניס בי פחד או חרדה וחוסר בטחון בדרך שלי. כל אחת תבחר את הדרך שלה להפריש אוקסיטוצין - עם בן הזוג, משפחה, חברות, ילדים שכבר יש לכן - המטרה היא להיות בטוב, זה מדעי. </span> </span> </p> <p> <strong> קריאת חובה - </strong> <span> <span> "לידה פעילה". אני לא אוהבת את המילה חובה, אבל באמת שזה ספר שמסדר את הראש ואת הלב. נותן ידע וכלים, גם אם אתן ממש לא מתכננות לידה טבעית כדאי שתדעו איך המערכת ההורמונלית שלכן עובדת בלידה, מה ניתן לעשות בכל מצב ובעיקר איך לעבור את הלידה בטוב. </span> </span> </p> <p> <strong> עיבוד לידות קודמות - </strong> <span>   יש מגוון שיטות ונשות מקצוע. חשוב בעיני לעשות.  לפעמים משהו נשאר תקוע מהלידות הקודמות ועלול ממש לעכב אתכן. מפגש או סדרת מפגשים יעשו לכן סדר בראש. </span> </p> <p> <strong> לדעת את מי לשתף בתוכניות הלידה - </strong> <span>   תקיפו את עצמכן באנשים שגורמים לכן להרגיש טוב עם ההחלטות והתוכניות ללידה, וצמצמו את הקשר עם מי שלא. גם אם זה לתקופה. לכולם יש דעה, סיפורי לידה זוועתיים שאתן ממש לא צריכות לשמוע. זה עובד לכל הכיוונים. אם את יודעת שאת רוצה לידה מאולחשת מהרגע הראשון את ממש לא צריכה לשמוע על זאת שילדה טבעי ונהנתה מכל רגע. כל בחירה  טובה ובלבד שהיא נכונה לך, אל תחפשי ערעור או רגשות אשם. אם בכל זאת הסתקרנת וזה פתח לך את החשיבה, זה משהו אחר. </span> </p> <p> <strong> לדמיין את הלידה - </strong> <span> <span> תחלמו עליה. תכתבו אותה. תחשבו מה יהיה ואיך תרגישו. נסו כמה שיותר חי ובפרטים. לא להאמין כמה זה ממלא ומייצר תחושת מסוגלות. עוד יותר מדהים כשאתן מגשימות אותה! </span> </span> </p> <p> <strong> בחירת בית חולים - לעשות סקר שוק - </strong> <span> <span> בין אם בחרתן בבית או בבית חולים , תעשו סקר שוק לבחירת המקום התואם לצרכים שלכן והצוות הנכון ללידה.  אל תתפשרו על מה שהכי חשוב לכן, תתפשרו רק על מה שבאמת ניתן לוותר עליו. הקשיבו הרבה לאינטואיציה. אם משהו לא בא לכן בטוב - תוותרו עליו. היום יש המון מידע ולכל בית חולים גם סטטיסטיקות. באפליקציית יולדות תוכלו לראות דירוגים וחוות דעת של יולדות, ואל תוותרו על סיור כדי לראות את המקום ולשמוע על הגישה של הצוות. </span> </span> </p> <p> <strong> להיות מוכנות לכל אפשרות - </strong> <span> <span> זה החלק הקשה. התכוננו והשקענו. דמיינו. אכזבה בהגשמת החלום היא קשה. לכן הכינו עצמכן גם לזה  בהשלמה שעשיתן הכול! ואם זה קרה אחרת כנראה שזה היה גדול מכן. וזה בסדר. כל חוויה היא הזדמנות לצמיחה ולמידה, עצם העובדה שהבאתן חיים - אתן כבר מדהימות, גם אם לא עשיתן שום דבר או עשיתן הכול :) </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Fri, 16 May 2025 13:11:40 GMT https://www.helena-doula.co.il/הכנה ללידה thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/רפלקס פליטת עובר <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> זו מחשבה שלקח לי זמן לרדת לעומקה, אבל בלידה הרחם שלנו - שגידלה את העובר בתוכה, למעשה פולטת אותו בהתכווצויות חזקות. הצירים והצורך ללחוץ את העובר החוצה - הם למעשה תהליך טבעי שיקרה גם במינימום הפעלת מאמץ שלנו כיולדות. למעשה אם לא נתאמץ כל כך קשה, לגוף שלנו יהיה קל יותר להשלים את הפעולה. מה אם - כל מה שהיית צריכה לעשות הוא להרפות ? </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> בלידות טבעיות בהן היולדת מרגישה </span> </span> <strong> בטוחה לגמרי </strong> <span> <span> מתרחש "רפלקס פליטת העובר". </span> </span> </p> <p> <span> <span> למעשה מדובר בסדרת התכווצויות מאוד חזקות ותכופות של הרחם הגורמות לפליטת העובר מגוף האישה, **ללא כל פעולה מצידה** ובלי "ללחוץ".  הרפלקס תואר לראשונה בשנות ה-60 של המאה הקודמת על ידי חוקרת בשם ניילס פרגוסון שחקרה לידות בעכברי מעבדה. פרגוסון הבחינה שבמצב של איום או פגיעה בפרטיות, רמות הורמוני הסטרס בגופם של העכברים עלו והלידה פסקה - כאשר מדובר בשלביה המוקדמים.  לעומת זאת, אם הלידה הייתה בשלב מתקדם אירע בדיוק ההיפך והעובר היה נפלט במהרה מגוף האם. </span> </span> </p> <p> <strong> מדובר סביר להניח באינסטינקט הישרדותי, שאמור להגן על האם והעובר. </strong> <span> כאשר האם חשה סכנה הלידה מזורזת במטרה לאפשר לה להגן על עצמה ועל התינוק שלה. צריך להגיד שלעכברים פעילות מוחית שונה בהרבה משלנו והם מונעים מאינסטינקטים. בדומה לכך, בלידה של אישה הפעילות של הנאוקורטקס (החלק "החושב" במוחנו) יורדת משמעותית ומאפשרת לאינסטינקטים להשתלט ולאפשר לידה מהירה וטובה. זו הסיבה שאחד הכלים לזהות אישה בלידה פעילה זה מצבה התודעתי והיכולת שלה להפעיל את ה"מוח החושב". </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> מישל אודנט, רופא צרפתי עשה שימוש במונח זה בהקשר של לידות נשים החל משנות ה-80. </span> </span> </p> <p> <span> לדבריו, רפלקס פליטה אמיתי יכול להתרחש </span> <strong> רק בלידה ללא כל התערבות והפרעה </strong> <span> <span> , בכלל זה נוכחות רופא או אפילו בן זוג. לידה כזו היא הלידה הנכונה ביותר לגוף, מהירה ובריאה ולמעשה לא דורשת מהאישה כל מאמץ בשלב הסופי. במחקרים שלו גם נאמר שנדיר בלידות כאלה שיהיו קרעים רציניים היות ותנוחת הלידה הייתה כה נכונה ליולדת ולגוף שלה שגרמה מינימום נזק פיזיולוגי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> התיאור של רפלקס הפליטה הוא מעניין ומזכיר את </span> </span> <strong> שלב המעבר </strong> <span> <span> . אם בשלב הראשון של הלידה אנחנו רוצות אוקסיטוצין - הרפיה, רוגע, בטחון, אז לקראת סופה מגיע פרץ אדיר של אדרנלין. בתחושה של האישה הוא מלווה בהתעוררות חושים, פחד עד פחד מוות - וזה גורם להתכווצויות חזקות מאוד של הרחם ופליטת העובר - בלי לחץ מצד האישה! </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה כמו התעטשות, מרגע שהתחילה לא ניתן לעצור אותה ;) </span> </span> </p> <p> <span> <span> אודנט מתאר גם מצב שבו הרפלקס מופעל מעצם תחושת הבטחון של האישה, ולא רק מתחושה גדולה של פחד. בדומה לחיה היולדת לבד בפינה חשוכה או כל מקום שמשרה עליה בטחון. תחושת הבטחון חייבת להיות **מוחלטת** על מנת לאפשר לגוף לעשות את שלו. מילה לא במקום, אור, מגע - כולם יכולים לקטוע את התהליך. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> כשהיולדת חווה את שלב המעבר / הפחד ("פחד מוות") למלווים יש נטייה להרגיע אותה. לדברי אוטדנט, זה הדבר הלא נכון לעשות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> פניה לוגית / שכלית ליולדת מגרה את פעילות הנאוקורטקס שלה וקוטעת את המצב ה"חייתי" בו היא נמצאת. </span> </span> </p> <p> <strong> שלב הפחד הוא שלב שיש לתת לאישה להיות בו ולקבל אותו, הוא נמשך זמן קצר מאוד, הוא הכרחי, ומשמעותו שהלידה קרבה. </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> עוד סיבה לכך שהלידה מסתיימת בפרץ אדרנלין היא הצורך של האם לקבל את תינוקה. זוכרות את העירנות המופלאה אחרי הלידה? כולם מצפים שתלכו לנוח אבל גופכן וגוף התינוק מוצף אדרנלין ואוקסיטוצין - הכל כדי שתהיו עירניות ותתחברו לתינוק החדש שלכן. </span> </span> </p> <p> <span> <span> רפלקס פליטת עובר לא קורה בלידות בית חולים (אלא אולי במקרים נדירים) בגלל ההפרעות הרבות ליולדת, פרטיותה והסביבה בה היא נמצאת. המצב שמאפשר את הרפלקס הוא כל כך עדין שגם אור חזק מדי או אדם זר שנוכח לא יאפשר אותו. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> למרות ששמענו את זה כנראה מאז היותנו קטנות, בלידה לא אמורים בהכרח ללחוץ.  זהו תוצר של החברה בה אנו חיות ואבדן החיבור שלנו למקום הפרימיטיבי / חייתי שנדרש בלידה.  לידה היא לא תהליך מחשבתי אלא פיזי טהור, מי שמצליחה לייצר סביבה בטוחה וניתוק מהשכל - חווה אותה כמו שהטבע תכנן, פשוט בפליטה עצמית של הרחם את העובר לאוויר העולם! </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אם הלידה היא לידה עם אלחוש (אפידורל) או התערבויות, עדיין כדאי לעבור לפניה אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן שתנחה אתכן לעבוד עם נשימה והרפיה, כדי שהעבודה שלכן בשלב הלחיצות תהיה אפקטיבית ומודעת יותר - ללידה קצרה יותר ועם פחות נזקים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Fri, 16 May 2025 12:47:36 GMT https://www.helena-doula.co.il/רפלקס פליטת עובר thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/ניתוח קיסרי <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כשהלידה הראשונה שלי הסתיימה בקיסרי, אפילו לא עברה לי בראש המחשבה שמעבר להחלמה הקשה והצלקת בבטן יש לכך משמעות נוספת לבריאות שלי.  בתהליך הכניסה להריון השני נתבשרתי על ידי הרופאה שלי שבגלל הקיסרי הגיוני שיש קשיים להיקלט להריון ואפילו סיכון גבוה יותר להריון חוץ רחמי וסיבוכים נוספים.  ממרומי הקיסרי השני גיליתי את ההידבקויות, ולמידה נוספת פתחה בפניי עולם של סיכונים שלא מובא בצורה יזומה לידיעת הנשים היולדות, לפני או אחרי הניתוח. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> סיכונים בניתוח עצמו או מיד אחריו </strong> <span> <span> - קיסרי אינו ניתוח קל ופשוט כמו שנוטים לפעמים להציג. כמו כל ניתוח בטן גדול, הסיכונים כוללים: סיכוני הרדמה ספינאלית וכללית (עולם שלם! הכולל נכות תמידית) זיהום (אחריו : חום, אשפוז) דימומים ואובדן דם במהלך הניתוח ולעתים גם אחריו (עלול לגרום התערבות ניתוחית נוספת) ועירויי דם.  התפתחות קרישי דם ותסחיף ריאתי (נדיר).  כריתת רחם (נדיר, הסיכון עולה מניתוח לניתוח ומגיע לסיכון גבוה משמעותית בניתוח 3 ומעלה).  פגיעה באיברים סמוכים בזמן הניתוח. </span> </span> </p> <p> <span> גורמי סיכון בניתוח אצל האם - עישון, קרישיות יתר או חסר בגורמי קרישה בדם , סכרת, עודף משקל, ניתוחי בטן קודמים, מחלות רקע ומצב גופני ירוד - כולם מעלים את הסיכון לסיבוכים. </span> </p> <p> <span> מוות אימהי בניתוח - נדיר אך קורה, מדובר ב- 2 עד 15 נשים לכל 100,000. לרוב כתוצאה מדימום או קרישים.  </span> </p> <p> <span> <span> סיבוכים אצל התינוקות - בעיות נשימתיות (ניתוח אלקטיבי לפני שיש בשלות, ריאות שלא "נסחטו" בלידה) אפגר נמוך בלידה, אשפוז כולל אשפוז ממושך, פגיעה במהלך הניתוח עצמו מהסכין או מהחילוץ אם הוא מורכב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> סיכוי גבוה יותר לאסתמה (לרוב חולפת בבגרות) סכרת נעורים, השמנה, פגיעה במערכת החיסון. </span> </span> </p> <p> <strong> היום מוערך שהסיכונים האלה הם תוצאה מפגיעה ב"מיקרוביום" - </strong> <span> <span> אוכלוסיית החיידקים במעי המהווים את הבסיס למערכת החיסון של התינוק. תינוק שעובר בתעלת הלידה מקבל את אוכלוסיית החיידקים הזו מאמו, תינוק שנולד בקיסרי נמצא ב"חוסר". צגם ללחץ המופעל על מערכת העצבים וסחיטת הריאות במעבר בתעלת הלידה, יש ערך משמעותי לבריאות התינוק. </span> </span> </p> <p> <strong> סיכונים לאחר הניתוח: </strong> <span>   כמובן זיהום, שיכול להוביל לאשפוז ממושך. בטווח הארוך - הידבקויות. הידבקויות. הידבקויות. נוצרות לאחר כל ניתוח בטן בדרגת חומרה שונה. מדובר בתגובה הטבעית של הגוף וניסיון "לרפא" או "להדביק" לאחר החיתוך.  עלולות לגרום לכאבי בטן כרוניים, הדבקות עד חסימה במעיים, פגיעה בשלפוחית השתן, אנדומיטריוזיס, קושי בכניסה להריון כתוצאה מכך או מהדבקות ברחם / חצוצרות עד חסימת החצוצרות. כ-80% מהנשים אחרי שלושה ניתוחים יסבלו מהידבקויות בדרגות חומרה שונות. </span> </p> <p> <strong> סיכון בהריון ולידה הבאים: </strong> <span> <span> הסיכון המשמעותי ביותר הוא שיליה נעוצה - השתרשות העובר על הצלקת הניתוחית וקושי בהפרדות השיליה מהרחם במהלך הלידה. אירוע בעל פוטנציאל סיכון- דימום משמעותי, כריתת רחם ואף מוות אימהי. </span> </span> </p> <p> <span> הריון חוץ רחמי, בגלל הידבקויות. </span> </p> <p> <span> שיליית פתח - שיכולה לסכן את ההריון ואינה מאפשרת לידה רגילה. </span> </p> <p> <span> היפרדות שיליה - מניתוח לניתוח הסיכון עולה ונמצא קשר מובהק לניתוחים קיסריים. </span> </p> <p> <span> דימומים במהלך הריון והפלות. </span> </p> <p> <span> <span> מצגים פתולוגיים - עכוז ורוחבי, שאינו מאפשר לידה רגילה, כנראה כתוצאה משינויים ברחם בגלל הניתוח. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לידות מוקדמות, משקל לידה נמוך, מוות עוברי ברחם (נדיר מאוד מאוד אך הסיכון לכך גדול פי 2 ואף 3 מזה שבהריון ללא קיסרי ברקע). </span> </span> </p> <p> <span> <span> סיכון להתפתחות קרע ברחם בזמן ההריון (נדיר מאוד) ובמהלך הלידה (0.5% עד 2% לערך, תלוי במספר הניתוחים. בחתך אורכי עד 10%). יש אפשרות לפרימה של הצלקת (מלאה או חלקית) או התפתחות קרע במקום אחר ברחם, שיכול להתרחש בעקרון גם בלידה ללא קיסרי ברקע. קרע לא מאובחן עלול לסכן את האישה והעובר ודורש ניתוח מיידי. </span> </span> </p> <p> <strong> ניתוחים חוזרים - </strong> <span> <span> כרבע עד מחצית מהנשים ילדו בניתוח נוסף לאחר הניתוח הראשון. יותר מ-80% ילדו בניתוח שלישי וקרוב ל-100% בניתוח רביעי והלאה.  כל ניתוח נוסף מכפיל את הסיכונים של זה שלפניו ומעלה סיכון לסיבוכים משמעותיים. </span> </span> </p> <p> <span> זה מתחדד לאור העליה בגיל האם מניתוח לניתוח והעובדה שהבטן והאיברים הפנימיים דבוקים אחד לשני- עולה הסיכון לפגיעה באיברים סמוכים וקושי בחילוץ העובר. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> מסיבה כזו או אחרת עליכן לעבור ניתוח, מה עושים כדי לצמצם סיכונים? </strong> </p> <p> <span> <span> הרדמה ספינאלית במקום כללית, בהתאם למצב הבריאותי ברקע. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שימוש בחומרים למניעת הידבקויות (יריעות קולגן למיניהן) הנמצאים בשימוש אצל חלק מהמנתחים הפרטיים. </span> </span> </p> <p> <span> מריחת נוזלים מהנרתיק על פני התינוק ליצירת אפקט "מיקרוביום" (כן זה נשמע לא וואו אבל נמצא כמשפר את אוכלוסיית החיידקים, נשים לרוב משתמשות בפד או גאזה) </span> </p> <p> <span> הנקה כחיזוק למערכת החיסונית של התינוק. </span> </p> <p> <span> <span> הימנעות מקביעת מועד לאלקטיבי וניתוח לאחר תחילת צירים (אינדיקציה לבשלות ריאות) במידה ואין מצבים רפואיים ברקע. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שיקום פיזיותרפי לאחר הניתוח וטיפול בהדבקויות ובצלקת, עיסוי הרחם לשיפור זרימת דם. </span> </span> </p> <p> <span> בחירה בבית חולים המאפשר אפס הפרדה בקיסרי או מינימום הפרדה בין האם לתינוק, התאוששות משותפת ועידוד מהיר לחזרה לפעילות. </span> </p> <p> <span> הניתוח הצרפתי שנוי במחלוקת ולא אמליץ עליו אבל כן שווה לקרוא ולהעמיק כדי להבין אילו יתרונות יש בו למול הסיכונים. </span> </p> <p> <span> תמיכה חשובה גם בניתוח - אפשר דולה לאחר הלידה או מישהי שתבוא להיות איתכן בלילה או בלילות שאחרי, הכנת מעטפת תמיכה משפחתית שתאפשר לכן להתרכז בימים הראשונים בהחלמה ובונדינג עם התינוק. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> כמה ניתוחים אפשר לעבור? </strong> </p> <p> <span> <span> יש נשים שיסבלו מהידבקויות קשות אחרי ניתוח אחד ויש כאלה שהגוף שלהן מתמודד עם זה טוב יותר וגם אחרי 3-4 ניתוחים יהיו הידבקויות קלות בלבד. בכל ניתוח מעריכים את המצב ויש לקחת בחשבון שעם כל ניתוח הסיכון עולה- בכלל זה הסיכון למוות אימהי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כיום אחרי 3 ניתוחים מדברים על קשירת חצוצרות, אחרי 5 ימליצו מאוד, יש נשים שלוקחות את הסיכון ועוברות גם 8 - תלוי מאוד באישה ומצב הבטן שלה. </span> </span> </p> <p> <strong> ידע הוא כוח, כשאתן מקבלות החלטה תדעו את הסיכונים לכאן ולכאן ותחליטו מה נכון עבורכן. לעתים (כ-5% מהמקרים לערך) הניתוח הוא הכרחי, גם אז כדאי לדעת מה ההשלכות שלו ולהתמודד איתן טוב ככל שניתן. </strong> </p> <p> <br/> </p> </div> Fri, 16 May 2025 12:38:44 GMT https://www.helena-doula.co.il/ניתוח קיסרי thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/לידה אחרי שני ניתוחים קיסריים <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> לפני עשר שנים כשהייתי בהריון השלישי שלי לאחר שני ניתוחים קיסריים קודמים, פתחתי גוגל והקלדתי - "לידה אחרי 2 קיסרי". </span> </span> </p> <p> <span> <span> יצאתי לדרך, עם מעט מאוד מידע שהיה בזמנו, קראתי כל מחקר וכל נייר עמדה, השוואות סיכויים וסיכונים, הרוב באנגלית כי המידע בעברית היה הרבה פחות נגיש - אבל הבנתי מהר מאוד, </span> </span> <strong> שזו אפשרות. </strong> <span> <span> לא נטולת סיכונים, אבל גם ניתוח שלישי אינו נטול סיכונים. הסיכויים לעומת זאת דיברו אליי ממש - לסיים לידה בריאה, ללא פתיחת בטן נוספת, החלמה פשוטה יותר, יכולת לטפל בתינוקת שלי ובשני הילדים הקטנים בבית, לא להיפרד ממנה, להתחיל את האימהות השלישית שלי אחרת - והכי חשוב, לתת לי ולה בריאות בטווח הקצר והארוך. </span> </span> </p> <p> <span> יצאתי לדרך, היא הייתה לא פשוטה ומלאת רגעי שבירה, היו לי שליחות ושליחים מדויקים בדרך - ורגע הלידה, שינה את חיי מקצה לקצה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אם הגעתן עד לפה או הגעתן לפה, אתן כנראה שוקלות את האפשרות. אנסה למפות לכן איך יוצאות לדרך. </strong> </p> <p> <span> תחנה ראשונה לפני הכול - להחליט שאתן רוצות את זה, או שוקלות לרצות את זה - להבין טוב טוב מה זה אומר ולהיות מוכנות לכך שאתן הולכות לשחות נגד הזרם. זה לא אומר דבר על הבחירה שלכן חוץ מזה - תמיד קשה יותר לשחות נגד הזרם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> דוחות הניתוחים הקודמים - </strong> <span> <span> לא טפסי שחרור או אשפוז אלא דו"ח בו מתואר מהלך הניתוח שלכן. את הדוחות ניתן לבקש ממחלקת רשומות רפואיות בבית החולים בו נותחתן.  יש לכן כמה אפשרויות - לבקש מהרופא שיזמין עבורכן ואז זה בלי תשלום. או לפנות ישירות למחלקת רשומות רפואיות ולבקש. יבקשו מכן להציג תעודה מזהה ולשלם אגרה.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> יש דוחות- אז מה כתוב שם? צריך להסתכל על מהלך הניתוח. מיקום החתך ברחם (אנחנו שואפות לחתך רוחבי נמוך) בכמה שכבות הרחם נתפרה, האם תועדו הידבקויות או קושי בחילוץ. האם היו אקסטנציות (הארכת החתך הניתוחי), אורכן יתועד בס"מ וכיוון - לרוחב או לאורך. וכל פרט נוסף שעלול להעיד על סיבוך במהלך הניתוח. </span> </span> </p> <p> <strong> למידה - </strong> <span> <span> מה הם הסיכונים בלידה לאחר 2-3 ניתוחים ולעומתם מה הסיכונים בניתוח חוזר? יש כאן באתר מאמר שעוסק בלידה רגילה לאחר שני ניתוחים קיסריים, מוזמנות לפנות אליי ואשלח לכן חומרים נוספים, מאמרים, מחקרים. יש כמה אתרים מצוינים המרכזים את כל המידע סביב לידה לאחר קיסרי, ממליצה מאוד על - www.vbacfacts.com. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בסיום תהליך הלמידה שלכן חשוב שתבינו לעומק את הסיכונים בכל אפשרות ומה אתן באופן אישי תופסות כמתאים יותר לכן - למצבכן הבריאותי, אורח החיים, תפיסות בנוגע ללידה. כמה פחד האפשרות של לידה מעוררת בכן או כמה התרגשות ? זוהי לא הבחירה הנכונה לכל אחת, אבל מי שזו הבחירה הנכונה עבורה - תדע את זה. </span> </span> </p> <p> <strong> גיוס תמיכה - </strong> <span> <span> זהו תהליך לא פשוט לעבור לבד, האחריות בהחלטה שלכן גדולה מאוד, בעיקר כשאתן הולכות נגד הזרם והוא לפעמים אכזרי ומחליש. אז שתפו בן זוג, חברה טובה, אמא או דולה,  ייצרו לכן מעגל תמיכה. זה המקום להגיד ששיתוף בן הזוג במידע, כולל מחקרים ונתונים סטטיסטיים, יחזק אתכן ויעזור לגייס את התמיכה הנדרשת. </span> </span> </p> <p> <strong> איפה ללדת? </strong> <span> <span>  אתן לא חייבות להחליט מיד. תמיד אפשר לשנות דעה, כולל ממש לפני הלידה ואפילו במהלכה. </span> </span> </p> <p> <span> בכל בית חולים מחויבים לקבל את הסכמתכן לניתוח ולא ניתן לנתח אתכן ללא הסכמה - כך גם לא ניתן למנוע מכן ללדת. יחד עם זאת, לנהל מלחמה על הצוות המטפל בכן (ושכפוף לנהלים ומגבלות ולא יכול להמליץ בהכרח על דעתו האישית) להתנגד לניתוח בתוקף (גם אם הוא נדרש) או להתעקש על לידה - אינה הדרך הבריאה ללדת, לדעתי. תעדיפו בית חולים שבו מכירים היטב לידות ויב2"ק (לניאדו ותל השומר בעיקר) תקיימו פגישה מקדימה לתיאום ציפיות והצגת הסיכונים לכאן ולכאן, היו קשובות אך החלטיות ובעיקר - תמנעו מללכת ראש בראש. בפועל, כשתתפתח לידה ספונטנית ותגיעו ללדת, יעשו הכל כדי שתצליחו כי הצוות קודם כל רוצה בטובתכן. </span> </p> <p> <strong> דולה - </strong> <span>   דולה היא תמיכה משמעותית בלידה. הוכחה כמשפרת את חוויית הלידה, פחות קיסריים והתערבויות. היא איתכן ובשבילכן באופן רציף - להקלה בכאב, תמיכה רגשית, תיווך מול הצוות הרפואי, התייעצות, לליווי גם במהלך ההריון, אפילו להחזקת המוניטור והנעת האגן או ניעור הגון כשיש צורך! תעשו לעצמכן טובה ואל תבואו בלי תמיכה. </span> </p> <p> <strong> הכנה טובה ללידה - </strong> <span> <span> קריאה רלוונטית ("לידה פעילה", "מיילדות רוחנית"), תזונה ופעילות מתונה, למידת שלבי הלידה ולמה לצפות, טכניקות התמודדות עם צירים. ככל שתכינו ארגז כלים ללידה - יהיה לכן קל יותר להתמודד. </span> </span> </p> <p> <strong> את מי כדאי לפגוש בדרך? </strong> </p> <p> <span> <span> אשת מקצוע לעיבוד לידה - תהליך חשוב שינקה אתכן מהחוויות של הלידות הקודמות, ייתן תובנות ושקט נפשי ללידה הקרבה. יש כמה שיטות, כל אחת שתבחר לה מה מדבר אליה. </span> </span> </p> <p> <span> פיזיותרפיסטית רצפת אגן - להדרכה לגבי עיסוי פרינאום, נשימה ולחיצות בלידה. </span> </p> <p> <span> כירופרקט/מטפלת באיזון  אגן (אקווליבריו, אמבריו בלאנס, פמה, סובאדה - יש מגוון גישות) לסובלות מסימפיזיוליזיס  או למי שהיה לה קושי בהתברגות בלידות קודמות. </span> </p> <p> <span> <span> מדקרת/רפלקסולוגית שתהיה לכן גם להכנה ללידה וגם לטיפול תומך לפני ותוך כדי הלידה. </span> </span> </p> <p> <span> רופאים תומכים - גם אם לא ילוו אתכן בלידה. לשמוע חוות דעת תומכת עושה המון. </span> </p> <p> <strong> אינכן חייבות לזרז דבר </strong> <span> . גם עם הערכת המשקל גבוהה או שיש לכן היסטוריה של הריונות ארוכים. לידות אחרי קיסרי לא אוהבות התערבות עוד יותר מלידות "רגילות", אין מה למהר רק כי אתן אחרי קיסרי, הלידה תגיע כשהיא תגיע - תהיו אחראיות, תבצעו מעקב ובעיקר היו קשובות לאיתותי הגוף והעובר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אחד השירותים שאני מציעה הוא ייעוץ בדרך לקבלת ההחלטה - סיוע בשלבים בדרך, הפניה לחומרי מחקר, עמדות מקצועיות, למידת הסיכונים והסיכויים וכמובן כל שאלה נוספת שתהיה לך. אם את מתלבטת או זקוקה להכוונה, אל תהססי לפנות. </span> </p> </div> Fri, 16 May 2025 12:27:04 GMT https://www.helena-doula.co.il/לידה אחרי שני ניתוחים קיסריים thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/סכרת הריון <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> סכרת הריון בפני עצמה זה נושא מאוד רחב, השתדלתי לתת את הדגש על לידות ויב"ק לסכרתיות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> סכרת הריון מאובחנת בכ-5% מההריונות כיום, והיא למעשה סכרת רק במהלך ההריון ולרוב חולפת לאחר הלידה. נשים הנמצאות בסיכון מוגבר הן נשים עם סכרת במשפחה (תורשתי) סכרת הריון בהריונות קודמים ונשים בעלות משקל עודף.  אבחון סכרת הריון מתבצע בשבוע 24-28 להריון באמצעות בדיקת סקר (העמסת 50 גרם סוכר) ובמידה והיא לא תקינה ביצוע העמסה מלאה של 100 גרם סוכר בה מודדים ערכי סוכר בצום, לאחר שעה, שעתיים ושלוש. </span> </p> <p> <span> ערך תקין עבור בדיקת סקר – עד 140. ערך מעל 200 מאבחן סכרת ללא צורך בהעמסה "מלאה". </span> </p> <p> <span> <span> אבחון סכרת בהעמסה מלאה מתבצע על בסיס שני ערכים לא תקינים מבין הארבעה. </span> </span> </p> <p> <span> <span>  למרות מה שנכתב למעלה, זה לא כזה חד משמעי. ארגוני בריאות ואיגודים מקצועיים ואף רופאים על דעתם האישית משנים את דרכי האבחון וההגדרות תדירות. היום למשל עולות המלצות כלל לא לבצע העמסה של 50 גרם אלא 75 גרם (כהעמסה מלאה) או לבצע את הבדיקה רק למי שנמצאת בקבוצות הסיכון. חלק מדברים על מדד אחד חריג כמספק לאבחון וחלק  מאבחנים "סכרת הריון לא מאובחנת" כי לדעתם יש סכרת אך הבדיקות לא מצליחות לגלות אותה. הפרמטרים לאבחון סכרת מורכבים יותר מהבדיקות של ההעמסה ולפעמים סיפור ההריון והעובר יצביעו לנו שאכן יש סכרת - גם אם הבדיקות הצביעו אחרת. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> חשוב לדעת שבדיקות העמסת סוכר, יש בהן גם פוטנציאל מסוים לנזק. מדובר בכמות גדולה מאוד של סוכר לגוף שגם ככה עמוס מעל ומעבר, הבדיקה יכולה להוות טריגר להתפרצות מצבים רפואיים, הרגשה כללית רעה מאוד, בחילות והקאות. רוב הנשים אמנם לא נהנות ממנה, אבל עוברות אותה בצורה טובה. </span> </p> <p> <span> <span> זה לא אומר שלא חשוב לאבחן סכרת, נהפוכו! זה חשוב מאוד, ויש עוד דרכים.  חלק מהנשים בוחרות בבדיקת גליקומטר כחלופה בריאה יותר, ומבצעות ניטור ערכי סוכר עצמאי במשך שבועיים - דרך מדויקת לאבחון.  </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> סכרת הריון לאחר אבחון יכולה להיות מאוזנת עם תזונה בלבד (לערכי סוכר תקינים) מאוזנת עם אינסולין / טיפול תרופתי או לא מאוזנת כלל. כאשר היא מאוזנת בתזונה לא תהיה לכך כמעט שום השלכה על ההריון והלידה למעט מעקב צמוד יותר. סכרת המאוזנת עם אינסולין וסכרת לא מאוזנת ידרשו מעקב יותר משמעותי במרפאות הריון בסיכון. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> איך סכרת הריון משפיעה על הלידה? </strong> <span>   <br/> </span> </p> <p> <span> החששות המרכזיים הם השפעה על תפקוד השיליה לקראת סוף ההריון, ריבוי מים ומשקל העובר - וליתר דיוק, פיזור המשקל בגופו. בעוד שאיגוד הגניקולוגים ממליץ על לידה וגינלית עד משקל של 4.5 ק"ג, במקרה של סכרת הריון ההמלצה היא עד 4 ק"ג היות ועוברים סכרתיים נוטים לגדול באזור הבטן והכתפיים מה שעלול להקשות על לידתם.  חשש נוסף הוא ירידה בתפקוד השליה החל משבוע 38 (ואף תמותת עוברים ברחם במקרים נדירים מאוד מאוד).  כל האמור מתייחס לסכרת שאינה מאוזנת בתזונה או תרופתית. ההתייחסות לסכרת מאוזנת אמורה להיות שונה היות ולמעשה לא מתקיימים התנאים המלאים לסיכונים הללו. </span> </p> <p> <span> במחקרים ההמלצה היא לא ליילד מוקדם מדי במקרה של סכרת הריון היות וריאות העוברים הסוכרתיים עלולות להתפתח פחות טוב מומלץ להמתין לשבוע 39 לערך על מנת להתניע לידה - כמובן שבהתאם לנתונים נוספים של הריונך. </span> </p> <p> <span> במידה והסכרת מאוזנת אין המלצה גורפת או תמיכה מחקרית בהשראת לידה! בסכרת מאוזנת תרופתית, ימליצו על השראת לידה סביב שבוע 38 - 39, בכל בית חולים הנוהל מעט שונה. <br/> <br/> </span> </p> <p> <strong> ויב"ק - לידה לאחר קיסרי עם סכרת הריון? </strong> <span>   באופן מפתיע היו מחקרים שבחנו את הסיכוי ללידה וגינלית לאחר קיסרי עם סכרת הריון. אחד מהם שפורסם בשנת 2011 בחן 600 יולדות עם סכרת הריון שבחרו ללדת ויב"ק ואמנם מצא הבדלים בסיכויי ההצלחה (75% לעומת 63% ) אך אלו לא היו מובהקים סטטיסטית. המחקר כן הראה שלא היה כל הבדל בתוצאות בדגש על הסיכונים לאם ולעובר. כלומר, ויב"ק עם סכרת הריון או בלי היה עם תוצאות דומות לאם ולעובר ולא גרר סיכונים נוספים. <br/> </span> </p> <p> <span> הקושי המשמעותי להשוואה בין לידה עם סכרת הריון ללידה בלי, נעוץ בכך שסכרת הריון לא עומדת בפני עצמה. לעתים היא קשורה באורח חיים, הסביבה של האישה ההרה המייצרת לחץ והפחדות יכולה להקשות עליה בלידה טבעית, לצד התערבויות המומלצות באופן תדיר - שלא מאפשרות ללידה טבעית להפתח, כך שאין לנו דרך באמת לדעת מה היו התוצאות. זהו אחד האתגרים בכלל במחקר סביב הריון ולידה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בשורה התחתונה, סכרת הריון לאחר שאובחנה נמדדת במצבה.  אם היא מאוזנת למעשה מדובר בהריון תקין ולידה תקינה עם תשומת לב ומעקב צמוד יותר. משקל העובר בפני עצמו אינו סיבה להשראת לידה או ניתוח. אלא יש צורך להסתכל על פרופורציות העובר לצד ההערכה הכללית ואף לבצע הערכה ידנית במישוש שהיא מדויקת יותר.  גם בספרות הרפואית זוהי אינה סיבה לניתוח אלא מעקב צמוד יותר. <br/> </span> </p> </div> Fri, 16 May 2025 11:50:01 GMT https://www.helena-doula.co.il/סכרת הריון thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/לידת עכוז <div data-rss-type="text"> <p> <span> מה זה בכלל? מצג עכוז מתאר את החלק של עובר שנראה ראשון עם לידתו ("מציג"), למעשה העובר נמצא ברחם כאשר עכוזו או רגליו מופנים כלפי פתח האגן, במקום המצב השכיח שבו ראשו של העובר הוא החלק שפונה לכיוון האגן ותעלת הלידה. העובר מתהפך ברחם אימו לאורך ההריון, ולרוב בין שבוע 32 ל-34 הוא יסתובב עם ראשו למטה (החלק הכבד ביותר בגוף וככזה - גם מושך את העובר למטה). אם כי ישנם עוברים המתהפכים בשבועות מאוחרים יותר ואפילו בסמיכות ללידה עצמה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> יש הבדל בן מנח ומצג? </strong> <span> <span> בוודאי! כשמדברים על מיקום העובר ברחם מתייחסים לשני מרכיבים: הראשון:  מנח - מתאר את כיוון גופו של העובר ביחס לגוף האם,  אורכי (ראש או ישבן כלפי מעלה), רוחבי (תנוחת שכיבה) או אלכסוני. והשני: מצג- פירושו כיון העובר אל תעלת הלידה (מצג ראש- השכיח, ומצג עכוז, השכיח פחות) - החלק הראשון שיגיח מתעלת הלידה. <br/> ברוב המקרים לא ברורה לנו הסיבה להתמקמות העובר במצג עכוז, אך ישנן סיבות פיזיולוגיות שעשויות לגרום לו להישאר כך: ריבוי מי שפיר, הריון מרובה עוברים, צורת אגן של האם, שרירים רפויים של הבטן או הרחם ועוד. מצבה הרגשי של האם עשוי להוות פקטור גם הוא. חרדות, מתח, ופחד גורמים לכיווץ החלק התחתון של הרחם. השכיחות של לידת עכוז בקרב אם חרדה גבוה יותר בהשוואה לנשים אחרון בהריון. <br/> <br/> </span> </span> </p> <p> <strong> מה אומרת הסטטיסטיקה? </strong> <span> <span> 3%-4% מן העוברים אינם מצליחים להתהפך למצג ראש, ונשארים במצג עכוז. התופעה נפוצה יותר בלידה מוקדמת, אצל פגים, הריון מרובה עוברים, בלידה שניה וכאשר ישנם מומים ברחם או אצל העובר. </span> </span> </p> <p> <span> מצג עכוז היא תופעה ייחודית. בזמן הלידה קיים סיכוי מאוד קלוש של כליאת ראש העובר באגן האישה. מבחינת מספרים מדובר על לידה אחת לאלף, אשר בה נראה מצב של נזק ממשי. חשוב לדעת כי אחוז זה יורד באופן משמעותי כאשר ישנה לידה נרתיקית בעברה של האישה. במצג עכוז יתכן מצב של שמט חבל הטבור. כאשר סיבוך זה מתרחש בשלבי לידה מתקדמים, עדיין ניתן ליילד נרתיקית מפני שהלחץ אינו משמעותי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לא תמיד הייתה קיימת רתיעה מיילוד עכוזים, ועד לפני כ-25 שנים מדובר היה באופציה סבירה לחלוטין, שלא דרשה התלבטויות ולא נתפסה כמסוכנת. אז מה קרה בדרך? פרסום של מחקר קנדי (אשר הופסק באמצע) אשר הצביע על סיכונים בלידות עכוז. למרות שהמחקר זכה לביקורות נוקבות ותוצאותיו אינן מדויקות כלל, הוא השפיע באופן ניכר על בתי חולים ברחבי העולם. אנשי המקצוע איבדו את המיומנות ליילד תינוקות עכוז בלידה נרתיקית. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> ומה כיום? בשנים האחרונות נושבות רוחות של שינוי. אנו עדים לכך כי יותר ויותר רופאים יוצאים בהצהרות כי לידת עכוז הינה לידה רגילה, ואינה כרוכה בשיעור קרעים גבוה יותר, או בבעיה מובהקת אחרת לעומת לידה במצג ראש. נייר עמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה ממליץ לאפשר לידת עכוז למי שרוצה בכך (גם אצל יולדת שזהו הריונה הראשון) בהערכת משקל עד 3800 ק"ג. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> היפוך עובר ממצג עכוז לראש - כאשר האלטרנטיבה הינה ניתוח קיסרי, מומלץ לבחון את זה, היום קיימות שיטות רבות. החל מטבעיות ללא מגע או לחץ ועד היפוך חיצוני. היפוך חיצוני ייעשה ע"י רופא בעזרת לחץ פיזי מתון. ניתן לנסות דיקור סיני ומוקסה שזוהי קטורת העשויה מצמח הלענה. תנוחות שונות (הקלידו spinning babies בגוגל), ניתן לנסות היפוך במים: טיפול בו מגרים את המערכת הוסטיבולרית של התינוק ע"י התנועה והציפה במים. בבריכה נוצרת מעטפת לחץ הידרוסטאטי על הגוף היוצר לחץ של 60% יותר מאשר בסביבה יבשתית, ומאפשרת מצד אחד ציפה, ומצד שני לחץ בלתי מורגש אותו יכול המטפל לנצל להיפוך העובר. היפוכים אלו ניתן לבצע אצל מטפלות מים מוסמכות, מטפלות אמבריו-בלאנס, פיזיותרפיסטיות ולעתים גם מטפלות אקווליבריו. את כל ההיפוכים מבצעים בדרך כלל בחודש התשיעי. אחוזי ההצלחה לכל השיטות נעים בין 50% ל- 70% שזה ממש לא מעט. <br/>   </span> </p> <p> <strong> עברת קיסרי או שניים.. האם תוכלי ללדת עובר במצג עכוז באופן טבעי? </strong> <span> <span> בעיקרון, רוב בתי החולים לא ממליצים על לידות עכוז בכלל ולידות עכוז לאחר קיסרי בפרט. תמיד כדאי לבקש את חוות דעת ולקרוא מחקרים בתחום, ישנן לידות עכוז לאחר קיסרי וזה אפילו נחקר, אך בהיקפים מאוד נמוכים שלא מאפשרים המלצות רוחביות. יש אפשרות לבצע היפוך (לא חיצוני) גם לאחר שני ניתוחים, כמובן ללא הפעלת לחץ על הרחם. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 15 May 2025 16:06:21 GMT https://www.helena-doula.co.il/לידת עכוז thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/הידבקויות אחרי קיסרי <div data-rss-type="text"> <p> <span> הידבקויות הן למעשה רקמת צלקת שנוצרת לאחר פציעה של רקמה ואיברים פנימיים בגוף. מדובר במנגנון הגנה והחלמה שאמור להגן על האיברים לאחר פגיעה בקרומים העוטפים אותם ובאיזון העדין בין האיברים בחלל הבטן. תוצר הלוואי של תהליך טבעי זה, הוא הדבקות בין אברי הבטן כתוצאה מרקמת הצלקת ("דבק") המשפיעה באופן עקיף גם על מערכות אחרות בגוף. </span> </p> <p> <span> <span> גוף שנחתך לא ישוב להיות כפי שהיה, גם אם ההשלכות לא תמיד זהות בחומרתן. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לאחר כל ניתוח עלולות להיווצר הידבקויות. בדגש על ניתוחי בטן ובכלל זה ניתוח קיסרי. לא בהכרח תרגישו בנוכחות שלהן (למרות שיש בעיות שעלולות להופיע בחלוף השנים הקשורות בהדבקות) או תחוו תופעות לוואי.   </span> </p> <p> <span> <span> הנתונים לא אחידים אך בהערכה כ-20-30% מהנשים אחרי ניתוח אחד יהיו עם הידבקויות, 50% אחרי שני ניתוחים ו-80% אחרי שלושה. חומרתן (כמות ומיקום) עולה מניתוח לניתוח. הידבקויות חמורות יכולות לגרום לכאבים קשים וחסימת מעיים למשל, כמו גם אי פריון. </span> </span> </p> <p> <span> <span> למרכיבים הגנטיים (איך אנחנו מצטלקות) יש השפעה גם על ההידבקויות. יש אישה שאחרי 3 ניתוחים יהיו לה מעט הידבקויות ואישה שאחרי אחד הבטן שלה תהיה כולה דבוקה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> איך מאבחנים הידבקויות? בפועל הדרך המדויקת היא פתיחת בטן והסתכלות בעין. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לפני פתיחת בטן יש תלונות אופייניות להידבקויות (כאבי אגן, כאבי ביוץ, כאבים בקיום יחסי מין) וכן אפשר למשש חלק בבדיקה חיצונית. </span> </span> </p> <p> <span> <span> באולטרסאונד ניתן להעריך את קיומן אך לא לאבחן או לשלול ודאית. הידבקויות בחלל הרחם עצמו (אחת הסיבות לאי פריון אחרי קיסרי) ניתן לאבחן ואף לפתוח באמצעות צילום רחם והיסטרוסקופיה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> האם ניתן למנוע הידבקויות? לא. מי שעוברת ניתוח נמצאת בסיכון. מה שכן אפשר זה לנסות לצמצם. טכניקות ניתוחיות, חתך נמוך כלל האפשר, יש האומרים הנחת שכבת קולגן (שעוטפת את האיברים ומונעת את ההדבקות) אך זה לא הוכח כמונע ולכן לא נמצא בשימוש גורף אלא אצל מנתחים פרטיים. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> איך מטפלים בהידבקויות? ניתן לעשות טיפול בהידבקויות החיצוניות יותר באמצעות עיסוי רחם,  דיקור ואולטרסאונד טיפולי. הידבקויות באיברים עצמם לא ניתנות לרוב לטיפול וניתן להפרידן בניתוח. מה הבעיה? שמרגע סגירת הבטן ייווצרו סביר להניח הידבקויות חדשות ואף קשות יותר. טיפול לפרוסקופי (ללא פתיחת בטן) יכול לתת מענה חלקי. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> למה זה חשוב בעצם? יש פה כמה סוגיות. </strong> </p> <p> <span> <span> אם יש הידבקויות בבטן וצריך לבצע ניתוח חוזר, עלול להיות קושי בחילוץ העובר מהרחם היות וצריך להפריד את "הדבק" בין האיברים בדרך ולהיזהר מאוד לא לפגוע בהם. זהו ניתוח ארוך ומורכב יותר.  שמעתי פעם תיאור של בטן אחרי שלושה ניתוחים מהרופאה שלי- "כאילו שפכו דבק לתוך הבטן, כל האיברים דבוקים ומעורבבים אחד בשני". </span> </span> </p> <p> <strong> ייתכן שנצטרך מתישהו בחיים לעבור ניתוח בטן שאינו קשור בלידה. </strong> <span> <span> ניתוח זה יהיה מורכב יותר ומסוכן יותר עבורנו בגלל ההדבקויות הקיימות. הרבה פעמים בכלל לא לוקחים את זה בחשבון כשממליצים על קיסרי, כאילו כל מה שחשוב לאישה זה הילודה שלה ולא בריאותה בהמשך. בנוסף, ברגע שתועדו הידבקויות בדו"ח הניתוח (השני לרוב, בראשון זה עוד לא רלוונטי) ממליצים על ניתוח חוזר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה נשמע סותר, וזה באמת ככה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ההגיון העומד מאחורי ההמלצה : במקרה של ניתוח חירום אנחנו צופים קושי בחילוץ העובר בגלל ההידבקויות וסכנה לפגיעה באיברים סמוכים. אז לא נרצה להגיע לניתוח חירום (אחרי 2 קיסרי יש 20-25% סיכוי לניתוח חירום) ולכן נתכנן ניתוח אלקטיבי. <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אך מה הבעיה? </span> </span> </p> <p> <span> <span> נכון. יש אישה שצריכה לחיות בגוף הזה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אחרי שלושה ניתוחים הסיכון להידבקויות חמורות שיגרמו לבעיות כרוניות, עולה. מה עוד בעייתי בהגיון הזה? שיש נשים אחרי ניתוח אחד יסבלו מהידבקויות קשות, ועדיין היות וזה לא אובחן חד משמעי (לא פתחו להן את הבטן) ההמלצה הזו לא תהיה תקפה לגביהן. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> מה הסטטיסטיקה אומרת? </span> </span> </p> <p> <span> שיש לכן סביב 70-85% הצלחה ללידה רגילה אחרי, כן גם אחרי 2 ניתוחים קיסריים. משמע תמנעו מניתוח נוסף ואפילו אולי תשפרו את מצב ההידבקויות הקיימות, כי במהלך ההריון כאשר הרחם גדלה, חלק מההידבקויות נפתחות (אפילו ניתן לחוש בזה, מדובר בכאב נקודתי וקצת שורף שעובר די מהר).  במידה ויש צורך בניתוח – לא חייבים להגיע למצוקה וניתוח חירום, יש הרבה שלבים בדרך להערכת המצב והנוחות והבריאות שלכן היא החשובה, לא רק הנהלים הקשיחים. הרי גם בניתוח מתוכנן עלולים להיות לא מעט סיבוכים. תשאלו את השאלות, תבדקו מה גבולות ההתגמשות ותנהלו יחד עם הצוות את הלידה שלכן - כך שהבריאות שלכן נלקחת בחשבון גם בראיה ארוכת טווח. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 15 May 2025 15:48:12 GMT https://www.helena-doula.co.il/הידבקויות אחרי קיסרי thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/דולה בלידה <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> לקחת דולה ללידה היא לא חובה.  כלומר ממש אפשר בלי!  רק צריך לדעת שליווי דולה הוכח כמשפר את חווית הלידה, מפחית התערבויות וניתוחים קיסריים ומייצר תנאים הרבה יותר טובים ליולדת ולמלווה שלה – להתמקד בלידה, לתקשר טוב יותר מול הצוות, לקבל מידע מקצועי בזמן אמת ובעיקר להיות מלווה כל הזמן כשהמיילדות רוב הזמן לא נמצאת בחדר כי הן נותנות מענה לכמה יולדות בו זמנית. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> אז מה הסיבות לא לקחת דולה? </strong> <span>   <br/> <br/> </span> </p> <p> <strong> עלות כספית. </strong> <span> <span> מחיר של דולה נע ממאות ש"ח למתלמדות ודולות בתחילת הדרך ואלפי ש"ח לדולות מנוסות. במסגרת סל ההריון בקופה ניתן לקבל החזר על דולה, בהתאם לתנאי הקופה וניצול הסל בהריון הנוכחי.  אתן קצרות בכסף? דולות צעירות ובתחילת הדרך הן מענה טוב לא פחות ולפעמים יותר! הן מלאות רצון, "רעננות", פתוחות ללמידה והתנסות ולפעמים גם בעלות רקע מקצועי רלוונטי (מטפלות, אחיות, מיילדות). כן כדאי לדעת שייתכן שהדולות הצעירות ואלה בהתלמדות לא ילוו לידות לאחר קיסרי בגלל חוסר ניסיון בתחום. בכל מקרה, כל אחת תחליט בהתאם ליכולתה אבל באמת שזו הסיבה האחרונה בעיניי – יש לזה המון פתרונות יצירתיים. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> אישה זרה ברגע אינטימי. </strong> <span> <span> לא פשוט להכניס לחיים שלנו ולרגע הכי קדוש אישה זרה. הרבה מעדיפות את החוויה הזו זוגית, פרטית ובלי אדם זר בחדר. אלא ש...היא לא חייבת להיות זרה. כשתהליך הליווי הוא נכון, יש היכרות מקדימה לפני זה, לפעמים של חודשים ארוכים שבהם יש מפגשים, שיחות, היכרות עמוקה ובעיקר – חיבור. מכירות את זה שאתן פוגשות מישהי ואומרות איך לא היינו חברות עד עכשיו? </span> </span> </p> <p> <span> <span> השיחה זורמת, ההומור משותף, יש הרגשה של חברות ותיקה למרות שרק נפגשנו, יש מבט שמבין בדיוק מה אני חווה, יש הקשבה ואפילו אהבה מהירה. המפגש הראשון עם דולה הוא ממש דייט! לא רומנטי אבל דייט של חברות, אם אנחנו יושבות לקפה והזמן עף והכל מרגיש כל כך נוח, עד שנגיע לחדר לידה תהיה פה חברות אמיתית, היא לא זרה אבל היא כן נכנסת לחיים שלכן כשצריך אותה ויוצאת כשחלקה מסתיים. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> אין הבטחות בחיים. </strong> <span> <span> גם אם לקחתן דולה, לפעמים תסיימו לא בלידה שרציתן. אם זה התערבויות, ניתוח קיסרי נוסף או פשוט חוויה לא טובה. דולה לא קוסמת, לא עושה עבורכן את מה שאתן צריכות לעשות, היא גם לא מבטיחה דבר. אלא ש...גם חוויות קשות הן פחות קשות כשאתן לא לבד. כשיש עוד מישהי שעוברת את זה איתכן, יודעת בדיוק מה אתן מרגישות, יודעת להרים ברגע הנכון וגם להיות איתכן למטה לפעמים. אנחנו לא לוקחות דולה בשביל התוצאה הסופית, אלא כדי שתהיה מישהי שתצעד איתנו בדרך. הדרך היא לפעמים חשובה פי כמה מהתוצאה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> השתכנעתן והחלטתן לקחת דולה,  איך בוחרים? </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> חיבור אישי. חיבור אישי. חיבור אישי. </strong> <span> <span> חייב להיות שם קליק! היא יכולה להיות חברה ואתן יכולות לדבר על הכול! ממש לא על לידות. אתן מרגישות בנוח איתה. היא מבינה אתכן. היא לא שופטת. אין לה אג'נדות והמטרה היחידה שלה זה שאת תהיי בטוב. זהו. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> ניסיון. </strong> <span> <span> אני מאוד אוהבת דולות צעירות, אבל כמי שעוסקת לא מעט בויב"ק, ללידות האלה צריך ניסיון וידע רלוונטי. כמה שיותר, יותר טוב. מי שלא מכירה את זה תתקשה מאוד לספק את התמיכה והידע, זה לא כמו כל לידה גם אם בהיבט הפיזי זה כן, הלידות הקודמות נוכחות בלידה הזו. יש אירוע שלם מול הצוות והמערכת, קבלת ההחלטות של היולדת היא אחרת. היא לא חייבת להיות מאסטר ויב"ק אבל כן להיות עם התנסות בחוויה וכזו שמבינה את המורכבות. וכן, יש כאלה שלא ילוו, תהיו מוכנות לזה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <strong> כלים. </strong> <span> <span> אתן אוהבות מגע? עיסוי? דיקור? שמנים? דולה שמדקלמת מחקרים מתוך שינה? נוכחות שקטה? יוגה? נשימות? תבדקו מה היא יודעת, עם מה היא עובדת, כמה היא גמישה בהתאמה לצרכים, האם היא יודעת לתת את מה שאתן צריכות ולא שולפת את כל הכלים בלי הבחנה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> ערכים. </strong> <span> <span> האם אתן רואות לידה באותה צורה? האם אתן מעריכות צניעות או נוכחות רועשת? האם דת ורוחניות או העדרן חשובה לכן? אם את נעולה על לידה בה תקחי אפידורל בציר ראשון פחות תתאים לך דולה שתפיסת עולמה היא לידה טבעית. אם היא יודעת להתאים את עצמה זה יכול לעבוד, אבל הרבה פעמים ההבדל בין התפיסות מייצר חיכוך לאורך כל הדרך. תראו שאתן באותה ראיית עולם או לפחות ששלה מתמקדת באישה ולא באמונות שלה. צניעות בעיני היא ערך חשוב. דולה היא קודם כל משרתת (זה פירוש השם אגב) ולא במובן המשפיל של המילה אלא דווקא במובן העילאי של נתינה טהורה. היא יודעת את מקומה ותפקידה והיא יודעת מי מלכת האירוע. היא תשים בצד את החיבוקים נישוקים עם הצוות ואת הסלפי לדף העסקי ופשוט תתרכז בעבודתה, לכל דבר יש זמן ומקום. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> שקיפות. </strong> <span> <span> תשאלו שאלות ותקבלו תשובות אמיתיות. אם היא לא יודעת היא תברר. אם היא לא זמינה היא לא תבזבז לכן את הזמן. אם היא מרגישה שהליווי לא נכון לה, היא תמצא דרך להגיד את זה בלי לפגוע. היא תהיה כנה ואמיתית גם אם זה לא בהכרח משרת אינטרס עסקי. כי אמנם זה עסק, אבל התחום הוא כל כולו חומר אנושי קדוש. שקיפות וכנות היא מעל הכל. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> אני </span> </span> <span> <span> מכירה </span> </span> <span> <span> הרבה נשים </span> </span> <span> שילדו ממש בסדר בלי דולה בסביבה (פחות כשמדובר בלידות לאחר קיסרי אחד או שניים) אבל גם לא מעט נשים ש </span> <span> התבאסו שלא לקחו דולה, יש גם כאלה שהרגישו שהיא לא הי </span> <span> י </span> <span> תה מה שציפו או ממש מיותרת. אני מאמינה שהכ </span> <span> ו </span> <span> <span> ל חוזר להתאמה, ממש כמו בזוגיות...אם את מעדיפה להיות לבד זה לא כי את לא צריכה זוגיות, זה כי הזוגיות שיש לך לא מתאימה לך. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> גם אם לקחתן ושילמתן ואתן מרגישות שזה לא היה הכרחי, זה עדיף על לרצות את הסיוע הזה ברגע האמת ולגלות שהוא לא שם. היא תמיד יכולה להיות בכוננות להגיע מתי שתצטרכו, יש המון גמישות! אבל בעידן בו אין לכל יולדת אשת מקצוע שמלווה אותה לאורך כל הלידה, אנחנו נזכרות שמאז ומעולם לידה הייתה אירוע נשי. נשים היו יולדות עם נשים, עם חברות, עם אימהות, עם שכנות...זו תמיד הייתה מהות התמיכה בלידה. </span> </p> <p> <span>   <br/> </span> </p> </div> Thu, 15 May 2025 15:37:03 GMT https://www.helena-doula.co.il/דולה בלידה thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/בדיקת פתיחה <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> רוב היולדות יעברו מספר בדיקות פתיחה (להערכת פתיחת צוואר הרחם)  במהלך הלידה שלהן. אחת עם הגעתן למיון יולדות ובהמשך מדי כשעה וחצי או לפי התקדמות הלידה.  רוב היולדות מכירות שיש צורך בבדיקות פתיחה במהלך הלידה. השאלה היא למה? האם באמת לא תלדו אם לא יבדקו לכן פתיחה? </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> הבדיקה מתכתבת לא מעט עם עקומת פרידמן, שגורסת בלידה תקינה הפתיחה אמורה להתקדם בערך בס"מ אחד כל שעה עד שעה וחצי ועם תחילת שלב הלידה הפעילה (פתיחה 4 או 6 ס"מ תלוי את מי שואלים) בקצב מהיר יותר. הבדיקה אם כך אמורה לתת לצוות אינדיקציה איפה אתן יחסית לעקומה.  </span> </span> <strong> אלא שהעקומה הופרכה כבר מזמן ויודעים שלידות ממש לא מתנהלות לפיה. </strong> </p> <p> <span> הבדיקה מתבצעת בהחדרת שתי אצבעות של הבודקת לנרתיק האישה ומישוש צוואר הרחם. המטרה היא להרגיש האם צוואר הרחם התרחב ועד כמה (מסגור ל-10 ס"מ או פתיחה מלאה) והאם הוא "מחוק" כלומר השתטח כך שאינו מורגש עוד. שני תהליכים שקורים די במקביל עם התקדמות הלידה.  הבודקת תרגיש גם את מיקום הצוואר - אחורי או קדמי (ככל שהלידה מתקדמת) ואת המרקם שלו - קשה או רך, עם התקדמות הלידה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> יכול להיות מצב של פתיחה בצוואר הרחם - אך את כלל לא בלידה. </strong> <span> <span>   בעיקר בלידות חוזרות מתגלה הרבה פעמים פתיחה פיזיולוגית של עד 3 ס"מ שאינה מעידה למעשה על לידה, בהעדר צירי לידה אפקטיביים. </span> </span> <strong> האם יכולים להיות צירים בלי פתיחה? בהחלט. </strong> <span> <span> כשהצירים הם בשלב הלטנטי  ועדיין לא גורמים לפתיחה משמעותית ומחיקה של צוואר הרחם, הקורית עם התבססות הראש באגן וירידת העובר לכיוון תעלת הלידה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> עבורך - בדיקת פתיחה לא תמיד נדרשת, מאוד תלוי איך הלידה מתקדמת - אבל את תלדי גם בלי זה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> היא מיועדת בעיקר לצוות הרפואי ולא לאישה, על מנת לאמוד את התקדמות הלידה ולקבל החלטה,  למשל האם להכניס את האישה לחדר לידה - היות וחדרי הלידה עמוסים ואין כוונה להכניס אליהם יולדות שאינן בלידה. הצוותים המיומנים יותר יסתפקו בשתי בדיקות- אחת בהתחלה כדי להבין האם מדובר בלידה פעילה ואחת נוספת כשיש לחץ המעיד על פתיחה מלאה. אחת המטרות היא להימנע מלחיצות כאשר הפתיחה אינה מלאה או שהצוואר אינו מחוק, כדי לא לפגוע בצוואר הרחם. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> ולמה בעצם לא? </strong> </p> <p> <span> בדיקת פתיחה היא הליך פולשני. מרבית היולדות נרתעות ממנו ומרגישות פגיעה בפרטיות ובהתכנסות שכה נחוצה להתקדמות טובה של לידה. זה עלול לעצור או להאט לידה. אצל יולדות עם וגיניסימוס למשל, זה עלול להיות מאוד קריטי, כך גם יולדות עם רקע של פגיעה מינית. </span> </p> <p> <span> <span> בדיקת פתיחה עלולה לייצר אכזבה. אישה אחרי שעות של צירים שמגלה שאינה מתקדמת כפי שחשבה עלולה ממש להתאכזב ולהיכנס למצב שיפגע בהתקדמות הלידה שלה! בעוד שבפועל לרוב זה שולי והפתיחה יכולה להתקדם תוך שעות ואף דקות. </span> </span> </p> <p> <span> תדעו שבדיקות פתיחה בתחילת הלידה כואבות בהרבה מאשר בלידה פעילה ולקראת סופה - הצוואר קדמי יותר ורך יותר. ביצוע בדיקות בלי צירים או בתחילת הלידה, משאיר בגוף חווית כאב מכווצת - וכך גם בהמשך הלידה הבדיקות מייצרות כיווץ. </span> </p> <p> <strong> יש גם דרכים אחרות לאמוד התקדמות של לידה. </strong> <span> <span>   התבוננות בהתנהגות של היולדת, תדירות הצירים ואורכם, התנועה שהגוף שלה מבקש, אופי הצירים שהיא מרגישה, מצבה התודעתי - וגם הפס הסגלגל המופיע מכיוון הישבן לגב. הפס נמצא אצל מרבית הנשים (לפי מחקרים) ואורכו נמצא קשור בהתקדמות הפתיחה. </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <strong> ובכל זאת, מתי כן חשוב לבדוק? </strong> </p> <p> <span> <span> כשיש צירים שנראים כצירי לידה (ארוכים ותכופים) אך אין התקדמות בפתיחה, ניתן לחשוד שהלידה לא מתקדמת טוב. אפילו, ניתן לחשוד שהצירים אינם אפקטיביים או שהעובר לא ממוקם נכון. במקרים מסוימים  בלידה לאחר ניתוח קיסרי, צירים ללא פתיחה עלולים להיות סימן להיווצרות פרימה של הצלקת או קרע ברחם. לכן בהתאם להתנהלות הלידה נכון לשקול בדיקת פתיחה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ליולדת יש את הזכות המלאה לסרב לבדיקה. כן, גם בלידה. נכון שכדי לקבל אתכן לחדר לידה ידרשו לפחות בדיקה אחת ואולי בהמשך נוספת כדי להעריך את המצב. אם תבחרו ללדת מחוץ לבית החולים היכולת שלכן לסרב או לשלוט בתדירות וכמות הבדיקות גדולה יותר. אך כמובן שגם בבית החולים זו עדיין זכותכן המלאה.  בחלק מבתי החולים יש גם אפשרות לבדוק באמצעות אולטרסאונד חיצוני, כמובן שאם יש לך רקע שהופך את הבדיקה למורכבת - עדכני את הצוות ועדיף מבעוד מועד, וכך גם המלווים שלך. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הרבה פעמים הבדיקה משמשת גם לביצוע סטריפינג - הפרדה ידנית של קרומי שק מי השפיר מצוואר הרחם,  במטרה לקדם את הלידה. ניתן לבצע סטריפינג רק כשיש פתיחה כלשהי שמאפשרת לבודק לעבור עם האצבעות את צוואר הרחם. יש לבקש אישור נפרד לביצוע הפעולה,  והיא התערבות לכל דבר בתהליך הלידה - שעלולה לפקוע את שק מי השפיר בשלב מוקדם. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> כמו כל דבר בלידה, בדיקת פתיחה היא עוד דרך, עוד מדד, לגבי ההתקדמות. </strong> </p> <p> <span> ישנם עוד מדדים (כמו להסתכל עליכן ולשמוע אתכן) אבל לפעמים היא באמת נדרשת - כדי לקבל החלטות מושכלות במהלך הלידה. תזכרו שמדובר בגוף שלכן, זכותכן לסרב, זכותכן לשאול שאלות ולבחון יחד עם הצוות חלופות - במידה ויש קושי ממשי או שלא השתכנעתן בנחיצותה. <br/> </span> </p> </div> Thu, 15 May 2025 15:22:42 GMT https://www.helena-doula.co.il/בדיקת פתיחה thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/השלב הלטנטי <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בעיני השלב הלטנטי הוא המלך (או המלכה) הבלתי מעורערת של הלידה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הוא לפעמים קורה בלי שאנחנו ממש מבחינות, ההתחלה שלו עדינה וחצי-סמויה, אבל קורית בו עבודת התשתית ללידה כולה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> "השלב הלטנטי" קרוי גם השלב הסמוי בלידה, או "שלב המנוחה". נהוג לתאר אותו כשלב בו צוואר הרחם נפתח עד 4-3 ס"מ, לפני שמתחילה הלידה הפעילה - גם היא חלק מהשלב הראשון בלידה. הוא מאופיין בצירים משתנים ברמת הכאב, לרוב לא כואבים מאוד, אינם סדירים ואינם מקדמים את העובר עדיין לכיוון התעלה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זהו השלב בו הגוף שלנו  "מתארגן" לקראת המופע המרכזי – הלידה עצמה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בספרות נהוג לתאר את השלב הזה כיממה – מספר ימים לכל היותר, עם התקצרות משמעותית מלידה ללידה. בלידה הראשונה הוא לרוב יהיה הארוך ביותר, ומשם קצר יותר בכל לידה נוספת. </span> </span> </p> <p> <strong> אלא ש- אין באמת אורך ידוע לשלב הלטנטי אצל כל אישה ואישה. </strong> <span> <span> בפועל, הוא יכול להמשך ימים ארוכים, עם צירים שבאים ונעלמים, ולעתים צירים קצרים ולא אפקטיביים שנמשכים זמן רב – אך לא מובילים לפתיחה. לכן אני ממש לא אוהבת את השם "שלב המנוחה" – הרבה פעמים זה מתיש, פיזית ונפשית, בעיקר כשיש לחץ שהלידה תתקדם כבר. <br/> <br/> </span> </span> </p> <p> <span> השלב הלטנטי בויב"ק (לידה לאחר ניתוח קיסרי) הוא מעניין – גם בלידות חוזרות, הוא נוטה להיות ארוך יותר, קצת כמו לידה ראשונה, ולעתים זו באמת לידה ראשונה לגוף שטרם חווה פתיחה מלאה. יש סברה, שאני מאוד מתחברת אליה, שהוא ארוך יותר כי הגוף שלנו חכם. השריר "פצוע" ומתפקד פחות טוב בחלקו, ולכן ישנו מנגנון פיצוי בכך שהעבודה איטית וזהירה יותר, על מנת להגיע לאותה אפקטיביות בצירים, מבלי לגרום למאמץ יתר או פציעה. ברמה הנפשית – הלחץ המופעל על יולדת ויב"ק, סוג של "חרדת ביצוע", יכול אף הוא לעכב התפתחות לידה ולהתבטא בשלב לטנטי ארוך מאוד. </span> </p> <p> <span> <span> פעם חשבו שלידה היא ליניארית, מ-0 ל-100 בכמה תחנות מובנות. </span> </span> <strong> היום אנחנו יודעות שכמו כל אישה, כל לידה היא אחרת </strong> <span> <span> . </span> </span> <strong> היא דומה יותר לגלים ופחות לקו ישר. </strong> <span>   לידה יכולה להתחיל די מהר ואז בפתיחה מתקדמת יחסית להאט, לחזור אחורה, ואז שוב להתקדם. או להתחיל לאט מאוד ואז להתפתח מהר עם דילוג על חלק מהתחנות. לא צריך להיבהל מזה כל עוד אין סימן אחר שמעיד על בעיה בתהליך. הגוף עובד עם העובר בתיאום מושלם – ולפעמים פשוט נכון יותר להאט או להאיץ, הסיבות לא תמיד ידועות וברורות לנו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> מה אנחנו עושות בשלב הלטנטי ? </strong> <span> <span>   בעיקר נחות. שותות המון ואוכלות מדי כמה שעות. נרגעות במקלחת או עם מוזיקה נעימה, ממשיכות בשגרת היום. כל עוד את מרגישה טוב, ללא סימני אזהרה, מרגישה תנועות עובר, אין סיבה להגיע למיון יולדות- את עדיין לא בלידה. את יכולה לגשת להיבדק למען השקט הנפשי אם זה מרגיש לך נכון, ולשוב לביתך להמשך התמודדות שקטה ונעימה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אפשר להיעזר בטיפול נעים להקלה – כמו רפלקסולוגיה או דיקור, לצאת להליכה על החול אם יש לך בסביבה או סתם הליכה נעימה. </span> </span> </p> <p> <span> לא להתאמץ ולא לעלות מדרגות בשביל "לקדם", זה יתקדם לבד. כן אפשר לשבת על כדור פיזיו ולהניע את האגן – יקל על הכאב ויסייע לעובר להתבסס ובהמשך להתברג. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אחת הסיבות להתערבויות בלידה וניתוחים מיותרים היא הגעה של היולדת לבית החולים כשהיא בשלב לטנטי, למעשה- לא בלידה (כן גם בפתיחה 3-4 ס"מ אפשר להיות לטנטית!) במקרה הטוב יבדקו וישלחו הביתה. אבל לפעמים בגלל נהלים כן ימליצו לך להתאשפז ולנסות לקדם או לזרז את הלידה– כל אלו עלולים לגרום לכך שהלידה לא תתקדם מעבר לשלב הלטנטי או תתקדם בצורה "עקומה" עקב ההתערבויות, זהו מפל ההתערבויות. </span> </span> </p> <p> <span> גם אם את אחרי ניתוח קיסרי אחד או שניים, עצם זה שיש צירים לא אומר שצריך להגיע למיון. צריך להיות קשובה, לשים לב לסימני האזהרה ואם הכל תקין - לחכות שהלידה תעלה שלב (אין הכוונה לחכות עד שאת בלידה פעילה ממש ברמה של צירי לחץ). </span> </p> <p> <span> הסיבה היא שהשלב הראשון לא מאופיין בצירים עוצמתיים, אלא צירי הכנה, החלק העובד הוא חלקו העליון של הרחם בתנועת סחיטה כלפי מטה, החתך שבוצע בניתוחים הוא בחלקו התחתון - הסיכון המשמעותי יותר לפרימה הוא בשלב הלידה הפעילה. </span> </p> <p> <span> כשאת בבית בשלב הזה, תהיי עירנית והכירי היטב את הסימנים המוקדמים לקרע ברחם (זה נכון לכל יולדת!). במקרה של דימום, חום, הרגשה כללית רעה – גשי להיבדק. כמובן שליווי דולה מאוד מסייע במצבים הללו כי יש לך אפשרות להתייעץ עם אשת מקצוע שתעזור לך להבין האם את עדיין לטנטית או שהגיע הזמן לצאת לבית חולים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז מתי בכל זאת את כן בלידה ? </strong> <span> <span> נהוג לסמן פתיחה של 3-4 ס"מ כהתחלת לידה. זה לא ממש מדויק, כי יש נשים שיש להן פתיחה פיזיולוגית של 2-3 ס"מ בלי שום צירים, לרוב בלידות חוזרות. לא נכון לזהות לידה ע"פ פתיחת צוואר הרחם בהכרח. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אז מה כן ? את תרגישי צירים סדירים יותר, מדי 3-5 דקות, באורך דקה לפחות, במשך שעה- שעתיים לפחות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> דרך נוספת ואמינה לזהות את המעבר ללידה פעילה– את תהיי מכונסת מאוד, לא מודעת לסביבה שלך, תתקשי לחשוב כהרגלך, אם ידברו אלייך או ישאלו שאלה תתקשי לענות, </span> </span> <strong> כאילו מישהו עטף אותך בבועה ואת חיה מציר לציר. </strong> </p> <p> <span> <span> נשים רבות, ואני ביניהן, לא הגיעו כלל לצירים סדירים או ארוכים. גם כאב הצירים משתנה בלידה פעילה – הם עוצמתיים יותר, הכאב הופך להיות אחר, יותר מורכב להתמודדות. בכל הנוגע לפתיחת צוואר הרחם – תהיה התקדמות, מדי שעה ואף פחות, בפתיחת צוואר הרחם. ממש לא הכרחי למדוד את זה!  </span> </span> <strong> את תדעי, והצוות שיסתכל עלייך ידע, שאת בלידה. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יש לעתים חשש של נשים שהמעבר מהשלב הלטנטי לשלב הפעיל יהיה מהיר מאוד והן לא יספיקו להגיע לבית החולים בו הן רוצות ללדת או לקבל אפידורל.  במידה והמקום בו בחרת ללדת רחוק או שאת מרגישה צורך לדעת מה השלב בו את נמצאת בלידה – תשקלי להגיע מוקדם יותר, אבל ערוכה מאוד לכך שאת צריכה לייצר לעצמך סביבה תומכת כדי שהלידה תמשיך להתפתח. במקרה של ספק – הכי טוב להתייעץ עם דולה / מיילדת / רופא מלווה. הם ידעו לפי התיאור שלך ואיך שאת נשמעת, מתי נכון לצאת לכיוון. <br/> </span> </p> </div> Thu, 15 May 2025 14:49:50 GMT https://www.helena-doula.co.il/השלב הלטנטי thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/השראה וזירוז <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> קודם כל צריך להפריד בין המושגים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> השראת לידה היא מצב שבו מנסים לייצר התחלה של לידה בלי שיש כל סימן ללידה. מאפס למאה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זירוז לעומת זאת, מבוצע מתוך לידה שכבר החלה אך לא מתקדמת כנדרש, כאשר האפשרות המובילה היא מתן פיטוצין. </span> </span> </p> <p> <strong> מתי מבצעים השראת לידה? </strong> <span> <span>   כשיש סיבה שבגללה נעדיף שהתינוק יהיה בחוץ מאשר בפנים, עם כל ההבנה שלי לקושי - רצון ללדת אינו אחת מהן, אם כי היום אפשר לבקש בחלק מבתי החולים השראת לידה ללא סיבה רפואית, לגבי ההסכמה - מאוד תלוי בנתונים שלך ובשבוע ההריון כמובן. </span> </span> </p> <p> <span> הסיבות המובילות להשראת לידה -  רעלת הריון, סכרת הריון לא מאוזנת, חשד לעיכוב בגדילת העובר ברחם, הערכת משקל גבוהה של העובר (לא בכל משקל ובכל מצב) מיעוט מים קיצוני, ניטור לא תקין - ומצבים רפואיים נוספים אצל האם או העובר. גם בהריון שנמשך מעבר ל-41 שבועות, גם אם הוא תקין, יציעו לבצע השראת לידה מתוך סטטיסטיקה של עליה בסיכונים לקראת שבועות מתקדמים יותר. </span> </p> <p> <span> מדובר בסיבה שכיחה להשראת לידה, אך כזו שאין לגביה הסכמה גורפת, לא לגבי המועד הקובע ולא לגבי הצורך. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> יש מגוון שיטות להשראת לידה - מכניות ותרופתיות.  </strong> </p> <p> <span> השיטות המכניות הן סטריפינג (הפשלת קרומי שק השפיר מצוואר הרחם בצורה ידנית) והחדרת צנטר בלון שמרחיב את צוואר הרחם. </span> </p> <p> <span> <span> השיטות התרופתיות הן שימוש בפרוסטגלנדינים סינטטיים להבשלת צוואר הרחם ויצירת צירים - באמצעות פרופס (טבליה המוחדרת לנרתיק) או כדור (ציטוטק). כמו כן נעשה שימוש בפיטוצין - אוקסיטוצין סינטטי, המייצר צירים בצורה מלאכותית לגוף. </span> </span> </p> <p> <span> מינון הפיטוצין מועלה בהדרגה בהתאם לתגובת היולדת והעובר - על מנת לייצר צירים סדירים ואפקטיביים, כאשר פעמים רבות התהליך שמתחיל באופן מלאכותי מפעיל לידה והאישה ממשיכה לייצר צירים עצמאית ללא סיוע תרופתי נוסף. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> חסרונות בהשראת לידה? </strong> </p> <p> <span> אומר מראש שהכול תלוי בסיבה לביצוע השראת לידה מלכתחילה. אם קיים מצב רפואי המסכן את העובר או היולדת, לעתים זה לא רלוונטי והמטרה שלנו תהיה לצמצם את הנזק הנלווה, פשוט כי התועלת במקרה הזו היא משמעותית יותר. לעומת זאת, במקרים בהם השראת לידה היא לא הכרחית וניתן גם לבחור באופציה של מעקב והמתנה ללידה - חשוב מאוד להכיר את החסרונות. <br/> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> השראת לידה אינה מתייחסת לבשלות העובר להיוולד- אנחנו לא יודעים עד הסוף מהו המנגנון המפעיל את הלידה, אך ההערכה המובילה היא שהועבר המגיע לבשלות מאותת לאימו שהוא מוכן להיוולד - מה שמפעיל את תהליך הלידה. הבשלות יכולה להתבטא במערכות שונות בגוף, בעיקר בריאות ובמערכת העצבים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הפעלת לידה אינה טבעית לגוף ולעתים מסתיימת בלידות ארוכות יותר, כואבות יותר, כמעט תמיד עם אלחוש והתערבויות, ופעמים רבות בלידה מכשירנית או ניתוח.  יולדות מתקשות להיות בתהליך לאורך הזמן, ללא שינה וללא מנוחה, ולידה היא משהו שדורש אנרגיה וכוח! </span> </span> </p> <p> <span> <span> שימוש בפיטוצין בלידה מעלה את הסיכון לקרע ברחם - עם או בלי קיסרי ברקע. עם ניתוח אחד או שניים הסיכון היחסי עולה. התפתחות קרע תהיה לרוב בצלקת (פרימה חלקית או מלאה) אך יכול להתפתח גם קרע קטסטרופלי בשריר בכל מקום ברחם.  </span> </span> </p> <p> <span> השראה וזירוז - אינם זריזים! מדובר הרבה פעמים בתהליך ארוך, לא כל אחת מגיבה לשיטות השונות ולפעמים נדרש שילוב על מנת להתניע לידה. איך בתהליך הזה בהכרח הסתכלות הוליסטית על העובר, איך והיכן ממוקם, האם המנח והמצב ברחם ובאגן הוא מיטבי ללידה. </span> </p> <p> <span> בשלב מתקדם של השראת לידה או כזירוז, עושים שימוש גם בפקיעת שק מי השפיר באופן מלאכותי. גם זו פעולה שיכולה לקדם לידה - אך גם מסכנת בשמט חבל טבור (חבל הטבור יורד לכיוון הנרתיק לפני ראש העובר) השפעה על הניטור העוברי ופוטנציאל זיהום ככל שהלידה מתארכות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> את אחרי קיסרי ? רוב הסיכויים שהיכולת לבצע השראת לידה ו/או זירוז היא מוגבלת. </strong> </p> <p> <span> בכלל הסיכון המוגבר לקרע ברחם, לא עושים שימוש בשיטות תרופתיות ופיטוצין ניתן (אם בכלל) במינון מאוד נמוך בהתאם לנהלים של כל בית חולים. ניתן לעשות שימוש מושכל בשיטות המכניות - סטריפינג ובלון. לאחר שני ניתוחים יש בתי חולים שלא יבצעו שום פעולה וימליצו להיכנס לניתוח קיסרי חוזר (זו ההמלצה ממילא למי שבעברה שני ניתוחים) גם אם היולדת תבקש השראת לידה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> השראת לידה טבעית. </strong> </p> <p> <span> <span> ישנן מלא שיטות- יחסי מין (בזרע יש פרוסטגלנדינים שמבשילים את צוואר הרחם, באורגזמה משתחרר אוקסיטוצין - הורמון האהבה שאחראי גם על הצירים, כך שזו שיטה די מדעית)  הליכה על החוף, דיקור, רפלקסולוגיה, לישת בצק, תנועתיות. בעיקר המטרה היא לשחרור אוקסיטוצין ובשביל זה צריך לעסוק בפעילות חיובית שעושה לנו טוב - זה אומר לצחוק, לאהוב, להנות,  ול-ה-ר-ג-ע. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כדי לפתח לידה רמות האדרנלין בגוף צריכות להיות נמוכות, באופן פרדוקסלי תהליכי השראת לידה וזירוז בבית חולים ובכלל מייצרים המון לחץ (בעיקר אם זה לא מצליח) מה שרק מעמיק את התסכול ומרחיק מאיתנו את הצירים המיוחלים. </span> </span> </p> <p> <span> נשים לאחר ניתוח קיסרי - אין מניעה לנסות להשרות לידה באמצעים טבעיים, למעט עיסוי פטמות (שגם הוא משחרר אוקסיטוצין) שעלול לגרום לצירים אגרסיביים ולא בטוחים לרחם עם צלקת, במידה ומחליטות ללכת על זה - בהשגחה וניטור. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> הוצע לך השראת לידה או זירוז, מה ניתן לעשות ? </strong> </p> <p> <span> אם יש סיבה רפואית מוצדקת, נכנסות לתהליך עם כמה שיותר רוגע ותמיכה בגוף - ובך. </span> </p> <p> <span> <span> אם יש מרחב והתלבטות וסיבה היא לא אקוטית ודורשת התערבות מיידית, כמה דברים. </span> </span> </p> <p> <span> קודם כל,  שמירה על הבריאות שלכן בהריון. מנוחה, שתיה, אכילה נכונה, פעילות מתונה, כך הסבירות שיהיה צורך בהשראת לידה תרד. </span> </p> <p> <span> זה בסדר גמור ואפילו מומלץ לבקשת חוות דעת שניה (ושלישית) לגבי ההכרח לבצע השראת לידה, יש נהלים שונים, גישות שונות וחוות דעת שונות לגבי אותה סיטואציה בבתי חולים שונים. לדוגמא, מיעוט מאובחן בבדיקת אולטרסאונד ויש טווחי טעות גדולים. מומלץ לבקש להמתין מעט, לנוח, להרגע ולבצע בדיקה חוזרת בהנחה שהמיעוט אינו קיצוני ודורש התערבות מיידית. </span> </p> <p> <span> במידה ויש סיבה - אבל גם מרחב המתנה, שווה לנסות קודם טבעי. אם התחברתן למשהו מהשיטות אפשר לנסות. </span> </p> <p> <span> <span> לא ציינתי שמן קיק, כי אני אישית פחות מתחברת לשיטה (שתיית השמן גורמת לפעילות מעיים אגרסיבית שיכולה גם להפעיל לידה) ובעיני היא מסוכנת לנשים - שעלולות להגיע ללידה מיובשות, מקיאות ומשלשלות. לאחר ניתוח קיסרי לא מומלץ. אבל זו אחת השיטות שמדוברת וקיימת - מילה ממני, תתייעצו לפני שאתן בוחרות בזה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם כבר הגעתן למצב שההשראה נדרשת וכלום לא עבד - תבחנו אפשרות של התחלה עם סטריפינג, השיטה ה"עדינה" מכולן לגוף ולפעמים מאוד יעילה, בעיקר בלידות חוזרות או כאשר כבר יש פתיחה קטנה של צוואר הרחם. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> העניין בהשראת וזירוז לידה, הוא שזה קצת מלכוד. לפעמים זה יעבוד - מתי? כשגם ככה היינו מאוד קרובות ובשלות ונתנו לנו "דחיפה קטנה". </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל לפעמים, בערך ברבע מהמקרים, זה יעבוד פחות טוב או לא יעבוד כלל. ואז אולי  נקבל לידה קשה, ארוכה, גוף ותינוק שלא היו מוכנים לזה בכלל והתוצאה בהתאם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> השאלה מתי כדאי לשלם את מחיר השראת הלידה ? כשיש סכנה אמיתית לכן או לעובר, או אפילו מצב שמייצר סכנה כזו. גם אז תזכרו לשאול את השאלות - למה מבצעים את זה, מה החסרונות ומה עוד אפשר לעשות ? </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 15 May 2025 13:27:57 GMT https://www.helena-doula.co.il/השראה וזירוז thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/אפידורל <div data-rss-type="text"> <p> <span> אפידורל הוא הכלי המרכזי היום לשיכוך כאב במהלך לידה, הוא נפוץ באחוזים גבוהים בכל בתי החולים בארץ וכמובן מהווה גם לא מעט פעמים סלע מחלוקת - האם הוא מעכב לידה? גורם ללידות קשות / ארוכות / עם יותר התערבויות ? ומי בכלל רוצה "לסבול" וללדת בלי אפידורל. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לרקע, הפעם הראשונה בה נעשה שימוש של אפידורל בלידה היה בשנת 1909, ע"י רופא גרמני בשם שטוקל. מדובר בשכלול שיטה ששימשה לביצוע ניתוחי גפיים. הוא נתן אפידורל ל-141 יולדות, והשמועה החלה להתפשט שאפשר ללדת ללא כאב. ב-1931 המציא רופא רומני בשם אבורל את הצינורית המוכרת, שמזליפה אפידורל לאורך הלידה לתוך החלל האפידורלי, ומשמשת אותנו עד היום. </span> </p> <p> <span> המילה "אפידורל" היא קיצור של "הרדמה אפידוראלית". למרות שמקובל לחשוב ש"אפידורל" הוא שמו של החומר המוזרק, השם ניתן בגלל מיקום ההזרקה בגוף היולדת: אזור בשם "החלל האפידורלי" שנמצא בעמוד השדרה. חלל זה מקיף את תעלת העצבים של חוט השידרה. הזריקה מרדימה את פלג הגוף התחתון, כולל הרגליים, כך שהיולדת מרגע קבלת האפידורל לא יכולה לנוע בחופשיות או לרדת ממיטת הלידה. האפידורל יכול להחליש את תחושת הכאב מהצירים ואף לשכך אותה לגמרי, יחד עם זאת השפעתו לא אחידה ויש נשים שחוות פחות הקלה או כלל לא, למרות קבלת ההרדמה האפידורלית. בכל מקרה האפקטיביות של ההרדמה היא בעיקר לצירים בשלב הראשון של הלידה, בצירי הלחץ בשלב השני, מרבית היולדות יחושו את הציר והלחץ החזק שנלווה אליו - בגלל ירידת העובר באגן לאזור שההרדמה פחות משפיעה עליו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אך ורק רופא מרדים מבצע את הפרוצדורה של מתן נרדמה אפידורלית. החומר המוזרק הוא בדרך כלל חומר הרדמה נפוץ בשם לידוקאין (נגזרת של קוקאין), המינונים גם משתנים מאישה לאישה. לרוב הזריקה תתחיל להשפיע תוך כ- 15 דקות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> מה צריך כדי לקבל אפידורל ? </strong> <span> <span> <br/> בכלליות כמה דברים - רמת טסיות מספיק גבוהה בדם (100,000 לפחות), 12 שעות או 24 מנטילת מדללי דם (למי שאובחנה עם קרישיות יתר, תלוי במינון שניתן לך) יכולת לבצע את הפרוצדורה בגב (פריצת דיסק, קעקוע על האיזור - תלוי מתי בוצע) ועירוי. האפידורל נוטה להשפיע על לחץ הדם של היולדת, לכן, לפני שנותנים זריקת אפידורל, האישה צריכה לקבל עירוי של ליטר נוזלים, כדי לשמור על לחץ הדם לאחר הזריקה. החדרת הנוזלים לוקחת כ-20 דקות (את העירוי משאירים לאורך כל מהלך הלידה). לכן היולדת תחובר גם לקטטר (לצורך מתן שתן). את הזריקה ניתן לקבל בין פתיחה 4-8 ס"מ אם כי ישנם מצבים בהם ניתנו זריקות בפתיחה קטנה או גדולה מזו - כיום ישנה גמישות גדולה במתן אפידורל בבית החולים.  מחקרים הראו כי מתן אפידורל בפתיחה קטנה מידי עשוי להאט את קצב התקדמות הלידה ולפיכך ישנה עלייה בסיכויים כי הלידה תסתיים בניתוח קיסרי, כלל הנראה בעיקר בגלל ההגבלה המשמעותית בתנועה של היולדת. </span> </span> </p> <p> <span> ישנם בתי חולים בהם נהוגה היום שיטת הרדמה בשם "אפיקל" / walking epidural- הזרקה של חומרי הרדמה לאותו אזור אך במינון נמוך יותר, מה שמאפשר ליולדת לא לחוש כאב במלוא עוצמתו,  ומצד שני להזיז את הרגליים, לתת שתן וללחוץ באופן יעיל יותר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> איך מתבצעת הזריקה? </strong> <span>   ניתן לבקש מלווה במהלך ביצוע אפידורל - לא בכל בתי החולים מאשרים, כדאי לשאול את השאלה בסיור בחדר הלידה בו את רוצה ללדת ואף להתעקש ככל שזה מתאפשר. היולדת תתבקש לשבת כפופה, או לשכב בתנוחת עובר, כאשר היא מפנה את גבה אל הרופא המרדים . הוא יחטא את האזור היטב, ואז יזריק אליו חומר הרדמה מקומית. </span> </p> <p> <span> זריקת האפידורל עצמה כוללת החדרה של מחט חלולה אל החלל האפידורלי בחלקו התחתון של עמוד השידרה, דרכה מוחדרת צינורית פלסטיק. המחט החלולה מוצאת מן הגוף, את הצינורית מקבעים והיא נשארת במקומה. דרך הצינורית מוזרק חומר מרדים החוסם את דרכו של הכאב מן החלק התחתון של הגוף אל המוח. כעת היולדת תתבקש לשכב על גבה כ- 15 דקות להתפזרות אחידה של החומר. מיילדת תגיע אחת לשעה או שעתיים לבדוק את קצב ההתקדמות. <br/> <br/> </span> </p> <p> <strong> מה הן תופעות הלוואי והחסרונות ? </strong> </p> <p> <span> <span> ירידה אפשרית בלחץ הדם האימהי, וכתוצאה מכך גם השפעה על דופק העובר שמקבל פחות חמצן. המוניטור יראה מצוקה עוברית, שכמובן יכולה להתאושש - אך ככל שלא תהיה התאוששות, עלול להיות צורך לסיים את הלידה בניתוח. ישנם גם מקרים בהן נשים מדווחות על כאבי גב או ראש חזקים מאד בשל ההזרקה, לעתים ימים ואף שבועות לאחר הלידה - אך לרוב לא מדובר בנזק קבוע. </span> </span> </p> <p> <span> <span> חסרונות? בעיקר, כל הנגזרות של חוסר תנועה. חיבור לקטטר או קטטר עיתי לריקון השלפוחית, ניטור רציף, אפשרות שהלידה תתארך, בעיה בהתברגות העובר באגן ועליה בסיכון ללידה מכשירנית או ניתוח קיסרי. יולדות רבות מדווחות על בחילות, רעידות, תחושת קור וגירודים עזים. <br/> לצד זאת שיכוך הכאב אינו מלא תמיד ובשלב השני - שלב הלחיצות, ייתכן שהיולדת תרגיש את כאב הצירים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הסטטיסטיקה מלמדת כי אפידורל מעלה סיכוי לחתך החיץ, לידה מכשירנית וניתוח קיסרי,  בעיקר גלל שכיבה ממושכת וחוסר תנועתיות ולידה על הגב.  ייתכן שהעובר יתקשה להתברג באגן, ולא יתקדם למטה בספינות- המקום הצר ביותר באגן. אפידורל גם עלול לדכא את רפלקס פליטת העובר. ישנם מקרים בהם נרשמת עליה בחום האימהי, ויידרש אנטיביוטיקה לאם ולתינוק מיד עם הלידה. בעקבות ריבוי הנוזלים שהיולדת מקבלת לווריד יתכנו בצקות. ולכך עלולה להיות השפעה על ההנקה. השד יהיה נפוח יותר, והפטמה של האם עלולה להיות בולטת פחות, ולתינוק יהיה קושי לתפוס. </span> </p> <p> <span> עוד סוגיה שכדאי להכיר זה שחרור אנדורפינים. ברגע שאת חשה את כאב הצירים הגוף שלך משחרר משככי כאבים טבעיים, שמכניסים אותך למצב "מעורפל" ומקלים על הכאב. האנדורפינים בזרם הדם שלך מגיעים גם לעובר ומקלים גם עליו את המעבר באגן ותעלת הלידה - שכרוכים גם הם בכאב עבורו. ברגע שהאם מקבלת אפידורל היא חשה פחות כאב ולכן גופה משחרר פחות אנדורפינים, כך שגם העובר מקבל פחות שיכוך כאב טבעי - אך בשונה מהאם האפידורל לא משפיע עליו. <br/> <br/> </span> </p> <p> <strong> אבל יש גם יתרונות! </strong> </p> <p> <span> <span> לא כואב או כואב פחות. </span> </span> </p> <p> <span> בלידות ארוכות מאוד האפידורל מאפשר מנוחה ואף שינה. כך שהאישה מגיעה עם אנרגיות לשלב השני של הלידה. היא עירנית ויש לה כוחות לשלב הכי משמעותי בלידה - לקבל את תינוקה.  ההרפיה בעקבות הזריקה מאפשרת לגוף לשחרר מתח ולחץ ובמקרים רבים הדבר מייצר דווקא התקדמות בלידה. הרבה פעמים הפחד מהצירים והכאב העוצמתי,  גורם לכיווץ (שרירים, רקמות) התחושה של השחרור מן הכאב מסייעת להתקדמות טובה של הלידה. ישנם גם מקרים שהפתיחה תתרחש בבת אחת! גם עם אפידורל אפשר להיות על 6 ובעזרת הצוות להניע אגן וללדת בתנוחות שונות, לא בהכרח על הגב. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> כשמדובר בלידת ויב"ק: </strong> <span> <span> לידות אחרי קיסרי נוטות להיות ארוכות יותר, בניטור רציף ומעקב מצד הצוות על כל שלב ושלב בלידה שאינו מתקדם כמצופה. מעבר לזה, נשים רבות הגיעו לקיסרי מראש גם בגלל השימוש בהרדמה אפידורלית שהפריעה להן לנוע במהלך הלידה ולקדם אותה,  סימן אפשרי לכך שעבורן זוהי אופציה פחות טובה בשלבים המוקדמים של הלידה. עוד שיקול להימנע מאפידורל, הוא הסיכון לפרימת צלקת והחשש שהאישה או הצוות לא יבחינו בסימנים המוקדמים בגלל השימוש בהרדמה - כאשר אחד התסמינים הוא כאב עז בבטן התחתונה. אני מסייגת את הנקודה הזו ומזכירה שיש תסמינים נוספים רבים, אך זו נקודה שכדאי לזכור כאשר אתן מקבלות החלטה לגבי אפידורל בויב"ק. </span> </span> </p> <p> <span> <span> <br/> חשוב לזכור שגם אם התכנון המקורי היה לידה טבעית ללא שום התערבות, ובסוף כן נעזרים באפידורל או כל אופציה אחרת שקיימת, זה בהחלט בסדר. לידה היא אירוע מתפתח ואנחנו לא יודעות מה יקרה ואיך נרגיש. </span> </span> <strong> בתפיסה שלי אפידורל הוא כלי בארגז הכלים שאיתו אנחנו מגיעות ללידה. </strong> <span> <span> זה טוב שהוא שם, שהוא בטוח במרבית המקרים ויודע לתת מענה לכאב הלידה. כמו בכל דבר צריך לעשות בו שימוש מושכל, בתזמון נכון ובתנאים נכונים. יש לידות בהן הוא נדרש פחות או רק לקראת הסוף, ויש לידות בהן יהיה צורך לעשות בו שימוש מוקדם. חשוב להבין ולשאול שאלות לגבי המשמעות של קבלת אפידורל בכל שלב ושלב. תמיד תקשיבי לעצמך ולמה שנכון לך כעת, גם אם זו לא התוכנית המקורית שאיתה הגעת ללידה. <br/> </span> </span> </p> </div> Thu, 15 May 2025 13:13:48 GMT https://www.helena-doula.co.il/אפידורל thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/קרע ברחם <div data-rss-type="text"> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> נשים לאחר ניתוח קיסרי אחד או יותר שומעות הרבה פעמים במהלך ההריון ולקראת הלידה שלהן על האפשרות של קרע ברחם, למעשה פרימה של הצלקת הניתוחית שלהן, מצב המסכן אותן ואת העובר שלהן. אני רוצה לעשות קצת סדר במושגים ובסיכונים סביב האפשרות של קרע ברחם בלידת ויב"ק / ויב2"ק - לידה רגילה אחרי קיסרי או לידה רגילה אחרי 2 קיסריים. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> קרע ברחם מוגדר כקרע בשריר הרחם, הקרע יכול להיות בחלקו העליון של הרחם (נדיר מאוד מאוד), או בחלקו התחתון - בצלקת.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> כאשר ישנה צלקת ברחם עלולה להיות פרימה שלה – זהו אינו "קרע" במובן המלא,  אבל נכנס תחת אותה הגדרה במחקרים. </span> </span> </p> <p> <span> פרימת הצלקת יכולה להיות מלאה או חלקית. לעתים היא מתרחשת בלי תסמינים כלל כל עוד חלק משכבות הרחם נשארות שלמות ושומרות על העובר שלא ייפלט לחלל הבטן. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> קרע ברחם יכול להתרחש גם בלי ניתוחים קודמים. </strong> </p> <p> <span> <span> אבל מרבית מקרי הקרע או הפרימה הם לאחר ניתוח קיסרי. הרחם היא שריר, ולאחר ניתוח אזור הצלקת אינו שריר שמתאחה אלא רקמה, הוא החלק החלש ביותר בשריר ו"פגיע" בעקבות מאמץ - כמו מתיחה של הרחם במהלך הריון (מאוד נדיר) או צירי לידה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ניתוח קיסרי בחתך רוחבי תחתון מעלה את הסיכון לפרימה/קרע לכ-0.2-0.7%, שני ניתוחים לכ-0.9-1.8%. כל ניתוח נוסף כנראה אינו מעלה עוד את הסיכון אך אין על כך מחקרים מספקים. חתך אורכי ברחם, מה שהיה מבוצע בעבר בניתוח קיסריים,  מעלה את הסיכון לעד כ-10%. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> קרע קטסטרופלי ברחם, כזה שבו נפער פתח והעובר נפלט לחלל הבטן הוא נדיר מאוד! <br/> </strong> </p> <p> <span> <span> מרבית המקרים אליהם מתייחסים כ"קרע" הם למעשה פרימת הצלקת ולא באופן מלא. </span> </span> </p> <p> <span> הסיכון המרכזי מאירוע כזה הוא למעשה סיכוני הניתוח הקיסרי המבוצע בעקבותיו, זאת בהנחה שהפרימה של הצלקת מזוהה בזמן והיולדת מקבלת מענה רפואי מהיר ומקצועי.  במחקרים שבוצעו על לידות שבהן התרחשה פרימה של הצלקת, נמצא כי פחות מ 6% מהמקרים הסתיימו בנזק משמעותי לעובר. אם מסתכלים על אחוז הסיכון המשוכלל (אחוז מקרי הקרע ומתוכם אחוזי מקרעי הפגיעה החמורה) מדובר בסיכון זעום אך קיים, שדורש עירנות והיכרות עם תסמינים מוקדמים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> לא ניתן לצפות מראש האם הצלקת תפרם או שיתפתח קרע, גם אצל אישה ללא ניתוח קודם. </strong> </p> <p> <span> עם זאת, לידה שמתחילה באופן טבעי, הפרש של יותר מ- 18 חודשים בין הלידות, לידה וגינלית קודמת,  מפחיתים סיכון באופן סטטיסטי, על פי מחקרים בתחום. על אותו משקל – השראת לידה, שימוש בפיטוצין (השראת לידה או זירוז), פרימה קודמת של הצלקת והפרש קטן בין הלידות מעלים סטטיסטית את הסיכון, עד כמה - לא נחקר מספיק לעומק כדי לגבש נתון מדויק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> הסימנים המקדימים לקרע </strong> </p> <p> <span> כוללים כאב חריג שאינו עובר בין הצירים, כאב חד בצלקת, דימום מסיבי, האצת דופק אצל האם וירידת לחץ דם, הפרעות בדופק העובר, צירים לא אפקטיביים שלא מקדמים פתיחה של צוואר הרחם, עובר שאינו יורד באגן למרות הצירים,  ככלל זו לידה שלא תתקדם ואף תואט משמעותית. הרבה פעמים בשלב מתקדם יזוהה שינוי בצורת הבטן - לצורת 8, שעון חול או דבשת. </span> </p> <p> <span> <span> צוות מיומן יודע להבחין בסימנים ולסייע ליולדת. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> הסיכון לפרע כתפיים, שמט חבל טבור, כריתת הרחם בניתוחים חוזרים - דומים ואף גבוהים מהסיכון לפרימת צלקת! </strong> </p> <p> <span> <span> מדידת עובי הצלקת - פרקטיקה שפחות נהוגה כיום, לא הוכחה כמנבאת פרימת צלקת ניתוחית. קיר רחם דק יכול להחזיק מעמד יפה בצירים בעוד שרקמת צלקת עבה ולא גמישה עלולה להיפרם - הדעות בנושא חלוקות. </span> </span> </p> <p> <span> ישנן עדויות שעובי צלקת של 2.5 מ"מ ומטה אחרי שבוע 37 מעידות על סיכון מוגבר לפרימת צלקת. מדובר בנתון שנוי במחלוקת וקשה למדידה שגם לא הוכח כמובהק מחקרית. יש הגורסים שגמישות הצלקת היא משמעותית הרבה יותר, לכן חשוב לטפל בה אחרי הניתוח – לפתוח הדבקויות ולהגמיש. <br/> <br/> </span> </p> <p> <strong> הרחבה של החתך הניתוחי (אקסטנציה) – </strong> <span> <span> למעשה מדובר בסוג של "קרע" ספונטני בהמשך לחתך שעושים על מנת לחלץ את העובר מהרחם, המתרחש באופן בלתי נשלט.  אקסטנציה יכולה להיות כלפי מטה (j) מעלה (t) או רוחבית.  בדוחות ניתוח נהוג לתאר כיוון ואורך. ככל שהיא רוחבית וקצרה יותר אין לה כמעט שום השפעה על הסיכוי שהצלקת תפתח - היא לא הוכחה מחקרית כמעלה סיכון בצורה משמעותית לפרימת הצלקת.  ככל שהיא כלפי מעלה היא מעלה את הסיכון לפתיחת הצלקת באופן יחסי. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בכל לידה, הסיכונים קיימים, לא כדי להפחיד אלא כדי לייצר תשתית ידע וכלים להתמודד עם מצבים שעלולים לקרות. נכון שפרימת צלקת ניתוחית הוא אירוע חירום ויש בו סיכונים - אך חשוב לזכור שמדובר בסיכון נמוך מאוד, גם לאחר ריבוי ניתוחים ושעם התנהלות נכונה ניתן לצמצם אותו - מינימום התערבות בלידה, ליווי מקצועי ומדויק, הגעה לחדר לידה בזמן לטובת ניטור ומעקב אחר הצירים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> מתן מענה על ידי צוות מקצועי והכי חשוב - הידע שלך והיכולת לזהות על פי סימנים מוקדמים שמשהו לא בסדר. זיהוי מוקדם ומודעות לכך שזה מצב שעלול לקרות, מצילים חיים. </span> </span> <strong> תזכרי שברוב רובם של המקרים נשים יולדות בלידות מצוינות ובריאות גם לאחר ניתוחים קיסריים, התנהלות אחראית ומודעת תוביל אותך ללידה בטוחה ובריאה. </strong> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 14 May 2025 20:49:27 GMT https://www.helena-doula.co.il/קרע ברחם thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/תנוחת לידה <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> עדויות מהתרבות האנושית הקדומה לאורך מרבית ההיסטוריה מלמדות אותנו שנשים היו יולדות בתנוחות זקופות. </span> </span> </p> <p> <span> כריעה, עמידה, ישיבה, על הברכיים – בווריאציות שונות ורבות – וכמעט אף פעם לא בשכיבה! </span> </p> <p> <span> מתחילת המאה השנייה לספירה ועד אמצע המאה ה-18 היה נפוץ מאוד השימוש בכיסא או שרפרף לידה והוא היה ציוד חובה בכל בית. שרפרף הלידה היה כמובן מיועד ללידה בתנוחות כריעה / ישיבה כולל בשלב השני של הלידה – עם יציאת התינוק.  </span> </p> <p> <span> <span> השינוי החל למעשה אי שם במאה ה-17 עם המצאת המלקחיים (שהשימוש בהם בלידה היה נח כאשר האישה שוכבת על גבה) יחד עם חיבתו של המלך לואי ה-14 לצפות בלידת נשותיו, ולשם כך היו נדרשות לשכב על הגב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בהמשך החלה האצולה של צרפת לקבל שיכוך כאבים בלידה (מתן כלורופורם) מה שדרש שכיבה של האישה היות והייתה מטושטשת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ככל שהלידות עברו מהבתים והמיילדות, לבתי החולים ולרופאים– השתרשו עוד יותר הלידות על הגב היות ותנוחה זו אפשרה לצוות הרפואי את הנוחות המרבית, והנשים החלו מחויבות ללדת אך ורק על הגב. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כבר שנים רבות ידוע כי אין ללידה על הגב שום הגיון פיזיולוגי או יתרון לאם או לתינוק (חוץ מהנוחות של הצוות והידע – שלאורך שנים עבר לקבלת לידות על הגב בלבד). יתרה מכך מחקרים רבים לאורך השנים הוכיחו את היתרונות המובהקים של לידה בתנוחה זקופה , והמגמה היום (בזכות הנשים!) מתהפכת לאט לאט. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> אז מה היתרונות בלידה זקופה? או לידה שאינה על הגב </strong> </p> <p> <span> <span> באופן כללי, ללידה בתנוחה זקופה נמצא קשר לשיפור בכל היבט בתוצאות הלידה במחקרים על פני שנים. פחות קרעים, חתכים, לידות מכשירניות, ניתוחים, מצוקות אמהיות ועובריות, שימוש באלחוש בלידה, לידות קצרות יותר ובדגש על השלב השני של הלידה ועוד ועוד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> למה זה קורה? </span> </span> </p> <p> <strong>  כח הכבידה – </strong> <span> <span> שימוש בכח הכבידה הטבעי של כדור הארץ, מסייע למאמצים של הרחם והיולדת, בדחיפת התינוק כלפי מטה. בשכיבה לעומת זאת הרחם והאישה צריכים להתמודד עם התנגדות (אין כוח נוסף שמושך למטה, העובר נדרש "לטפס" כנגד זוית הנרתיק ו"לזנק בעליה" מתעלת הלידה –מה שמביא איתו סיכוי גדול יותר ללידה מכשירנית (ואקום או מלקחיים) קרעים וחתכים ומאריך את משך הלידה. </span> </span> </p> <p> <strong> שריר הרחם מתאמצים פחות </strong> <span> – הרחם נוטה קדימה בעת התכווצות. כשהאישה היולדת נוטה אף היא קדימה בעת ציר, היא מסייעת לו לפעול בלי התנגדות. בשכיבה לעומת זאת – הרחם עובדת קשה יותר, כי כח הכבידה מושך אותה למטה בעת התכווצות ונסיון לנוע קדימה. שריר הפועל נגד כח הכבידה נוטה להתייעף ולכאוב יותר, כאשר השענות קדימה בתנוחה זקופה היא מקלה – גם על המאמץ וגם על הכאב! </span> </p> <p> <strong> כניסת ראש התינוק לאגן טובה יותר – </strong> <span> <span> האגן פונה קדימה, בקו אחד עם ציר הרחם, מוצא האגן (הפתח לכיוון רצפת האגן) פונה כלפי מטה ומאפשר לראש ירידה בזויות נוחה ונכונה יותר לכיוון תעלת הלידה, תוך הסתייעות בכוח הכבידה. </span> </span> </p> <p> <span>  בתנוחה זקופה ראש העובר מייצר לחץ רציף על צוואר הרחם – מה שמסייע לפתיחה יעילה ומהירה יותר של הצוואר. </span> </p> <p> <strong> אספקת החמצן לעובר טובה יותר – </strong> <span> השיליה המספקת את החמצן לתינוק, מקבלת אספקת דם בצורה טובה יותר כאשר האם זקופה ואין לחץ על כלי הדם המרכזיים שעוברים תחת הרחם הכבדה. לעומת זאת, שכיבה על הגב מפעילה לחץ על כלי הדם (זוכרות שבהריון אומרים להעדיף לשכב על הצד מסיבה זו?) ויכולה לפגוע באספקת הדם לשיליה – וכתוצאה מכך גם לעובר, ולירידה בלחץ הדם של האם ושל דופק העובר. בשכיבה ממושכת זה יכול להתבטא במצוקה אמהית ועוברית וכתוצאה מכך לידה מכשירנית / ניתוח. </span> </p> <p> <strong> תנוחה זקופה מפחיתה את עוצמת הכאב! </strong> <span> לאור מיקום העצבים באגן, כאשר היולדת זקופה לא מופעל לחץ ישיר על העצבים ולכן היא חשה פחות כאב. לעומת זאת, שכיבה על הגב והפעלת לחץ על האגן (בעיקר עצם העצה – הסקרום, דרכו עוברים העצבים מחוט השדרה) עם כובד משקלו של הרחם, מגבירה את עוצמת הכאב. </span> </p> <p> <strong> תנוחה זקופה מאפשרת פתיחה מקסימלית של האגן. </strong> <span> <span> במהלך הלידה לאגן יכולת להתרחב עד 30% יותר על מנת לאפשר את מעבר העובר. תנוחות זקופות מאפשרות למפרקי האגן לנוע בחופשיות ולהגיע לרוחב מקסימלי, בעוד ששכיבה והפעלת לחץ על עצם הזנב – לא מאפשרות למפרקי האגן להתרחב באותה צורה. </span> </span> </p> <p> <strong> הפחתה בנזקים לפרינאום (קרעים וחתכים) – </strong> <span> <span> כשהיולדת זקופה, רקמת הפרינאום (השכבה החיצונית של רצפת האגן שלנו, החיץ - האיזור שבין פתח הנרתיק לפי הטבעת) מתרחבת ונמשכת לאחור, על מנת לאפשר את מעבר הראש של העובר. כשהיולדת על גבה עם רגליים מפוסקות – נוצר מתח לא אחיד ברקמה, וגובר הסיכוי לקרע או צורך בחתך יזום על מנת לאפשר מעבר הראש. ישנה סברה שדווקא על הגב למיילדת יש יכולת טובה יותר לשמור על הפרינאום, אך זה נכון לגבי כל תנוחה בה למיילדת גישה טובה לפרינאום של היולדת. </span> </span> </p> <p> <strong> התנתקות ספונטנית וטובה של השיליה </strong> <span> – פוחת הצורך למשוך את החבל והשיליה באופן ייזום ופוחתים הסיכויים לדימומים וזיהומים חריגים. </span> </p> <p> <strong> העצמה של היולדת ותהליך הלידה שלה – </strong> <span> <span> אישה הנוכחת בלידה, בוחרת את התנוחה הנוחה עבורה, לא נמצאת בתנוחת "חוסר אונים" תחווה לרוב חוויה טובה ומעצימה יותר, והלידה היא הרי לא רק התוצאה אלא גם הדרך. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> בעידן המדיקליזציה של הלידה והשימוש בחומרי אלחוש וניטור האם עדיין ניתן ללדת זקופות? </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בהחלט!! אין שום קשר בין בחירת מקום הלידה, ניטור או קבלת אפידורל ליכולת שלכן להיות זקופות בלידה. יש לכך פתרונות רבים – החל ממוניטור אלחוטי או ניטור לסירוגין, מלווה שמחזיק את המוניטור, מינון נמוך של אפידורל או הפחתה שלו בשלב השני של הלידה, הסתייעות במלווה שיעזור לכן ועוד. גם עם אפידורל ניתן להיות על הצד ואפילו על שש במצבים מסוימים, ניתן להיות בחצי ישיבה בתמיכה של מיטת הלידה, ניתן להעזר בצוות ובמלווים שלך שיתמכו בך. </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> <br/> </span> </p> <p> <span> ולעתים הגוף שלך יבקש להיות על הגב, להיתמך - וזה ממש בסדר, לאורך הלידה ניתן לנוע ולשנות תנוחה (גם עם אפידורל בסיוע המלווים שלך) כדי לאפשר לגוף תנאים טובים יותר ללידה. זה בסדר גמור אם בחרת ללדת על הגב עבור הנוחות שלך, אך חשוב שתכירי את הפיזיולוגיה שעומדת מאחורי הלידה ותהיי קשובה למה שהגוף שלך מבקש.   <br/> </span> </p> </div> Wed, 14 May 2025 20:49:26 GMT https://www.helena-doula.co.il/תנוחת לידה thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/מוניטור וניטור בלידה <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> ניטור במהלך הלידה מתבצע על ידי מכשיר המוניטור, ומשמש למעקב אחר הצירים (תדירות ומשך, הניטור אינו מודד עוצמה)  ודופק העובר. הניטור מתבצע על ידי הצמדת שני המתמרים של מכשיר המוניטור לבטן היולדת באמצעות רצועה אלסטית. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ניטור יכול להיות רציף או לסירוגין. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> ניטור רציף משמעו שכל הלידה היולדת מנוטרת, לעומת ניטור לסירוגין – רק בחלק מהלידה. </span> </span> </p> <p> <span> יש נטייה לחשוב שניטור רציף = השארות במיטה. כיום ברוב בתי החולים ישנו מוניטור נייד/אלחוטי כך שהיולדת לא מרותקת למיטה ויכולה לנוע בזמן הלידה בצורה חופשית ואף לשהות עם המוניטור במים במידה והקריאה מתקבלת בצורה תקינה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כמו כן קיים ניטור פנימי שבו מצמידים מוניטור סיכה ('סקאלפ') לראשו של העובר לקבלת מידע מהימן יותר על מצבו. ניטור פנימי דורש פקיעת מים ויש לו פוטנציאל סיבוכים גדול יותר מהחיצוני (בעיקר זיהום), אך הוא מדויק בהרבה מהחיצוני. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בניטור תקין מצפים שדופק העובר יישאר בטווחי הנורמה (110-160) ויראה השתנות (וריאביליות) כמו כן עוקבים אחר האטות והאצות בדופק. במהלך ציר, שינויים (האטות) הם תקינים ואילו בין הצירים צריכה להיות התאוששות- האצה של הדופק חזרה לטווח התקין. </span> </span> </p> <p> <span> <span> המצב המדאיג הוא, כאשר יש האטות מתמשכות (או האצות) ואין התאוששות, אז חוששים שהעובר במצוקה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לעתים אפשר לנסות להאט את הצירים באמצעות תרופות הניתנות ליולדת או לשנות תנוחה כדי להפחית מהמצוקה, אם חושדים למשל שיש לחץ על חבל הטבור. </span> </span> </p> <p> <span> כאשר המצוקה מתמשכת נדרשת התערבות ויילוד. </span> </p> <p> <span> גם כשהצוות מזהה ומעדכן אותך שיש האטות דופק- אני ממליצה לך לשאול שאלות לגבי אופי ההאטות, חומרתן, ואילו דברים ניתן לעשות כדי לסייע לעובר שלך להתאושש, למשל באמצעות שינוי תנוחה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> יתרונות הניטור העוברי </strong> <span> – כיום הניטור הוא הכלי הטוב ביותר לקבלת מידע על מצב העובר שלך ואיך הוא או היא מתמודדים עם הצירים, הניטור מאפשר לזהות מצוקה אצל העובר ולבצע יילוד מוקדם יותר כדי למנוע נזקים, כולל נזקים קבועים כמו פגיעה מוחית כתוצאה מחוסר חמצן במהלך הלידה. לאור המרכזיות של המוניטור בהערכת מצב העובר - קיים היום נוהל של ניטור לסירוגין בלידות בסיכון נמוך וניטור רציף בלידות בסיכון גבוה במרבית בתי החולים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אלא ש... </strong> <span> <span> למרות השימוש בניטור בעשרות השנים האחרונות, לא נמצא שהוא הוריד את כמות הפגיעות בעוברים,  אך העלה את מספר הלידות המכשירניות והניתוחים. יתרה מכך, מעריכים כי מרבית מקרי שיתוק המוחין תוצאתם מחוסר חמצן עוד ברחם ולא במהלך הלידה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> גם במקורות הרפואיים אין נתונים שמוכיחים כי שימוש בניטור הוריד את הפגיעה בעוברים או את התמותה, אך אין כיום כלי חלופי שיודע לתת מענה טוב יותר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בנוסף, לניטור יש לא מעט תוצאות "false possitive” בהן יש אינדיקציה למצוקה, בעוד שבפועל העובר לא במצוקה. אז לרוב יוולד תינוק ללא סימני מצוקה בלידת וואקום או ניתוח (תינוק שהיה במצוקה משמעותית צפוי שיוולד עם אפגר נמוך וניתן יהיה להבחין במצוקה לפחות בדקות שלאחר הלידה).  מעבר לכך, לפעמים בעיות תקינות במכשיר עצמו או קושי בקריאת האות יכולים להוביל למסקנה שגויה שהעובר במצוקה. גם ההגדרה של "מצוקת עובר" אינה חד משמעית; למרות הקריטריונים הקיימים, עדיין קיים הבדל גדול בין המפרשים של הניטור. הניטור תלוי לא רק במכשיר הרושם את האות - אלא בתובנה של האדם הקורא את הממצאים. </span> </span> </p> <p> <span> שיעור ההסכמה הנמוך בין המפרשים יכול להגיע עד לכדי 29 אחוז בלבד! כמו כן, אותו מפרש יכול לחזור על החלטתו שלו לאחר פרק זמן (חודשים) רק ב-21 אחוז מהמקרים. כלומר, באותו רגע המפרש עלול להיות מושפע משיקולים נוספים, ואנשים שונים יפרשו את אותן תוצאות אחרת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> מה הם החסרונות של הניטור העוברי? </strong> </p> <p> <span> ישנה טענה כי השימוש הגובר במכשירים הופכים את תוצאות המכשיר לחזות הכול. אם פעם היו מעריכים את מצב העובר על בסיס מצב היולדת ושמיעת דופק באמצעות דופלר לסירוגין, היום היולדת כבר לא נשמעת ואין שימוש בכלים "ידניים" כמו דופלר. </span> </p> <p> <span> <span> ההצמדה של האישה למיטה בניטור רציף, מייצרת חוסר תנועתיות – מתכון להתברגות לא טובה, קושי להתמודד עם הכאב (ומשם אפידורל ומפל ההתערבויות) ולעתים גם מייצרת לחץ נפשי אצל היולדת, מה שעלול לעכב את הלידה. </span> </span> </p> <p> <span> עצם הדיבור ליד היולדת על האצות או האטות דופק, שמיעת המכשיר לאורך כל הלידה והלחץ שכל האטה מייצרת - עלולים להשפיע על הלידה. בנוסף, טעויות בהבנת רישום המוניטור, התייחסות מחמירה להאטות (מאוד תלויה בצוות, בוותק, בניסיון ובגישה ללידה) הם פתח להתערבויות לא נחוצות בלידה,  ולבסוף לידות מכשירניות וניתוחים. <br/> </span> </p> <p> <span> אין מספרים מדויקים אבל סביר כי ישנם מקרים רבים של ניתוחים מיותרים למול מקרים בודדים של מצוקה שזוהתה נכון, והיה צורך אמיתי ליילד באופן דחוף. זה תלוי הרבה בתפיסת העולם שלך ושל הצוות המלווה אותך וניתן לחלוטין להבין גישה שאומרת שעדיף להתערב מוקדם מדי ולשווא, ולא מאוחר מדי. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> ניטור בלידה לאחר קיסרי </strong> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בלידות ויב"ק מרבית בתי החולים יפעלו בנוהל של ניטור רציף, אחת הסיבות לכך היא שעליות (או האטות) בדופק העובר יכולות להוות סימן להיווצרות קרע או פרימה הצלקת הניתוחית. צריך לזכור, ישנם סימנים רבים נוספים, מוקדמים יותר ובעיקר אמהיים (כולל להקשיב ליולדת ותחושותיה, כאב חריג או לא אופייני בין הצירים ועוד). </span> </span> </p> <p> <span> <span> יחד עם זה חשוב להגיד שבמחקרים ישנן עדויות לכך שמעקב אחר צירי הלידה במוניטור לא הניב במחקרים מתאם חיובי לניבוי קרע ברחם.  כלומר, בהשוואת מוניטור של אישה עם לידה תקינה ואישה שהתפתח אצלה קרע לא נמצאו שינויים משמעותיים. יתרה מכך, במחקר שהשווה בין קבוצה מנוטרת של יולדות בסיכון גבוה לקבוצה לא מנוטרת, לא נמצאו הבדלים מבחינת בריאות העוברים. בקבוצה המנוטרת היה אחוז גבוה יותר של ניתוחים קיסריים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז מה האפשרויות? </strong> </p> <p> <span> <span> בלידות מחוץ לבית החולים המעקב מתבצעת עם דופלר ושמיעת דופק העובר לסירוגין, בין הצירים לאיתור האטות או האצות חמורות. ישנו קשב רב יותר ליולדת, קצב הצירים והתקדמות הלידה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בלידות בית חולים בהן את רוצה או צריכה להיות מנוטרת, ניתן לבקש מוניטור נייד (היכן שיש ופנוי) או ניטור לסירוגין במידה והנוהל מאפשר. דולה יכולה לסייע בהרבה בהחזקת המוניטור על הבטן כדי לאפשר תנועתיות עם ניטור רציף, לתווך לך את הממצאים במוניטור לאחר שמיעת הצוות הרפואי ולהסביר לך בשפה פשוטה את המדדים. </span> </span> </p> <p> <span> בכל מקרה כדאי לדעת שמצוקה עוברית אינה שחור ולבן ויש משמעות למיומנות הצוות, האופן בו מפרשים את המוניטור, וכי ניתן להשפיע באמצעות תנועה על הניטור - ככל שאינו מעיד על מצוקה חמורה.  </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם את רוצה ללמוד עוד על ניטור, ממליצה בחום על הפרק של </span> </span> <strong> ד"ר מתן אלעמי </strong> <span> <span> בפודקאסט שלו </span> </span> <strong> "לראות אותך" </strong> <span> <span> שעוסק בניטור עוברי בראיה ביקורתית ומעודכנת לפי המחקרים העדכניים בתחום. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> בשורה התחתונה, היות והיום מדובר בכלי המרכזי והמהימן ביותר, על אף המגבלות שלו, הניטור נמצא בשימוש בכל בתי החולים בארץ. ניתן לבצע ניטור בעמידה, על הצד ובכל תנוחה בה נוח לך והמכשיר קורא את הדופק העוברי. ניתן לבקש ניטור אלחוטי וכדאי להסתייע בדולה בלידה שלך שתתווך לך את המידע ותכין אותך ללידה - גם על הניטור העוברי. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 14 May 2025 20:49:25 GMT https://www.helena-doula.co.il/מוניטור וניטור בלידה thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/ירידת מים <div data-rss-type="text"> <p> <span> במהלך ההריון העובר שלכן נמצא ברחם בתוך שק עם מי שפיר. מי השפיר מגינים על העובר ומאפשרים את התפתחותו התקינה, השק האטום שומר על העובר מפני זיהומים - כאשר לקראת שבוע 38 כמות המים כ-ליטר עד ליטר וחצי, ופוחתת בהדרגה לקראת הלידה. </span> </p> <p> <span> המים עצמם מיוצרים על ידי האמניון בקרום מי השפיר ועל ידי העובר - שעושה פיפי ושותה את המים (וחוזר חלילה). <br/> <br/> </span> </p> <p> <span> "ירידת מים" או פקיעת קרומים, מוגדרת כמצב בו יש קרע/פתח בקרומים העוטפים את העובר ברחם ודליפה של מי השפיר מחוץ לרחם. </span> </p> <p> <span> <span> המים יכולים לרדת בטפטוף או בבת אחת. אם יש לך ספק  האם מדובר בירידת מים - לא ניתן להתאפק ו"לעצור" את הזרימה, מי השפיר צלולים וורדרדים ויש להם ריח המזכיר זרע. ישנם גם פדים ייעודיים לאבחון דליפת מי שפיר, כדי שתוכלי להבין בין זה לבין הפרשות רגילות בסוף ההריון. <br/>   </span> </span> </p> <p> <strong> למרות מה שרואים בסרטים, לידה לא תמיד מתחילה בירידת מים. </strong> </p> <p> <span> למעשה רק כ-15% מהלידות מתחילות בירידת מים ואפילו נעדיף שהלידה תתחיל מצירים ולא ירידת מים (לעתים ללא צירים כלל או צירים לא סדירים). מי השפיר מגינים על העובר מזיהומים ומלחץ הצירים וכן מגינים על חבל הטבור, בעיקר כדי שלא יישמט לכיוון פתח הנרתיק לפני יציאת ראש התינוק ( מצב חירום מיילדותי הנקרא "שמט חבל טבור"). </span> </p> <p> <span> <span> זיהום ושמט חבל טבור הם הסיכונים המרכזיים בירידת מים מוקדמת (שלא במהלך צירים ולידה פעילה) אם כי גם הם קורים במיעוט של המקרים. לעתים עלולה להתרחש גם היפרדות שיליה וסיבוכים נוספים נדירים יותר. <br/>   </span> </span> </p> <p> <strong> גורמי הסיכון המרכזיים לירידת מים מוקדמת - </strong> <span> <span> הם גיל האם (פחות מ-20 ויותר מ-34) לידות מרובות ותכופות, דלקות וזיהומים (למשל דלקת בדרכי השתן, לכן מאוד חשוב לא להזניח ולטפל) גם עישון במהלך ההריון נמצא כגורם משפיע משמעותי. </span> </span> </p> <p> <span> כמו כן – הפסקות הריון קודמות, אי ספיקה של צוואר הרחם, תת תזונה, ריבוי מי שפיר והריון מרובה עוברים נמצאו גם הם כגורמי סיכון. </span> </p> <p> <span> <span> עד שבוע 34-35 במידה וישנה ירידת מים ללא צירים ניתן להסתפק במעקב ושמירה קפדנית על היגיינה. בתנאי שהכול תקין ולא מתפתח זיהום, סביר שלא ימליצו על קידום הלידה. המים </span> </span> <strong> מתחדשים כל הזמן </strong> <span> <span> ולכן חשוב לשתות הרבה עם ירידת מים וניתן להיות במצב הזה אפיל תקופה ארוכה, בתנאי שהמדדים של האם והעובר תקינים. <br/> <br/> </span> </span> </p> <p> <strong> בירידת מים משבוע 36 והלאה ההמלצה היא לרוב לא להאריך את ההריון ולקדם לידה. </strong> <span> <span> ישנן שתי גישות מרכזיות בנושא – גישה פאסיבית של המתנה ללידה עם מעקב ומתן אנטיביוטיקה למניעת זיהום בלבד (וגם זה לא תמיד) לעומת גישה שמרנית – התערבותית יותר, של זירוז לידה או יילוד באמצעות ניתוח במידה ולא מתפתחת לידה.  כמובן שהגישה השמרנית מוגבלת כאשר יש ניתוחים ברקע, היות ולא מומלץ לבצע זירוז באמצעים מלאכותיים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> סטטיסטית – </span> <strong> מרבית הנשים יפתחו לידה תוך 24-72 שעות מירידת המים. </strong> <span> <span>   במים השפיר ישנם הורמונים המסייעים להבשלת צוואר הרחם ועידוד צירים, בדומה לנוזל הזרע (פרוסטגלנדינים) ריחם של נוזל הזרע ומי השפיר גם דומה מאוד. </span> </span> </p> <p> <span> במחקרים שבחנו השוואה בין שתי הגישות בירידת מים בשבוע מתקדם, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בסיכונים לאם וליילוד. לציין כי במחקרים לא נבחן מספיק הנושא הספציפי של ירידת מים במקרה של ויב"ק - לידה לאחר קיסרי. כאשר היולדת אחרי 2 קיסריים ויותר הגישה השמרנית היא למעשה לנתח, ולכן יש הבדל משמעותי בתוצאות ובסיכונים – בין לידה נרתיקית לקיסרית. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> במקרה של ירידת מים חשוב מאוד לשמור על היגיינה, היות והקרומים לא סגורים וישנו סיכון לזיהום. אסור לעשות אמבטיה או לקיים יחסי מין, יש לשטוף ידיים היטב לפני מגע באזור הנרתיק, מומלץ לא ללבוש תחתונים או להשתמש בפדים, לנגב בשירותים מכיוון הנרתיק ולא להיפך, לצמצם עד ללא לבצע בדיקות וגינליות ולא להחדיר דבר לנרתיק. </span> </p> <p> <span> אין הכרח להגיע מיד להיבדק אך מומלץ תוך שעתיים מירידת מים, גם על מנת לבצע מוניטור ובדיקת אולטרסאונד להערכת מצב העובר. </span> </p> <p> <strong> יש לשים לב לצבע המים - </strong> <span> <span> הם צריכים להיות צלולים, במידה והמים עכורים / צהובים או חומים, יש להגיע למיון יולדות. <br/>   </span> </span> </p> <p> <span> במקרה של ירידת מים אין תמיד הכרח להתאשפז (כאשר מדובר בשבוע 36 והלאה בהריון תקין). עם זאת; זו תהיה ההמלצה של כל בית חולים, מתוך העדפה להשגיח ולנטר מקרוב, לרוב תהיה גם המלצה להשראת לידה במידה ולא מתפתחים צירים, ובמקרה של לידה לאחר קיסרי או קיסריים מרובים, ניתוח. במרבית בתי החולים ההמלצה היא תוך 24 עד 48 שעות. אמנם האשפוז נותן מענה לצורך במעקב צמוד, אך הסיכון לזיהום עולה בסביבה שאינה סביבתה הטבעית של האישה בה יש חיידקים שהיא חיה איתם בשלום בשגרה (לעומת מגוון החיידקים הזרים לה בבית החולים). במקרים מסוימים ניתן בהחלט להגיע למעקב עיתי ולבצע שמירה קפדנית על היגיינה ומדידת חום בבית, כמו גם קבלת טיפול אנטיביוטי מונע. </span> </p> <p> <span> מומלץ גם לקחת ויטמין סי במינון גבוה על מנת לצמצם את הסיכון לזיהום. כמובן שאין זו המלצה גורפת ועלייך לבחון את האפשרויות שלך מול הצוות המטפל בהתאם למצבך ומצב ההריון. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אשפוז במצב של ירידת מים אינו מחייב זירוז לידה או ניתוח, ובלבד שמדדי האם והעובר תקינים. </strong> </p> <p> <span> כאמור, במרבית בתי החולים ימליצו על המתנה של 24 עד 48 שעות לכל היותר להתפתחות לידה. לאחר מכן ימליצו על יילוד. כמובן שאינך חייבת לעמוד בזמנים אלה ולאחר שהבנת את הסיכונים לכאן ולכאן, את מחליטה האם וכמה ברצונך להמתין. תשאלי את השאלות - האם המדדים תקינים, מה המשמעות של המתנה נוספת? מה המשמעות של יילוד? וקבלי החלטה שנכונה לך. </span> </p> <p> <span> בזמן זה ניתן לסייע לגוף להיכנס ללידה באמצעים טבעיים כגון דיקור, רפלקסולוגיה, הרפיה, תנועה (הליכה, עבודה עם האגן) ובעיקר רוגע ושחרור אוקסיטוצין. ניתן לעשות גם עיסוי פטמות אך לא בהכרח מומלץ למי שבעברה קיסריים היות ועלולים להיווצר צירים חזקים מדי שאינם טבעיים לרחם. <br/> </span> </p> <p> <strong> ניתן ואף רצוי לסייע לגוף ולחזק את הקרומים על מנת למנוע את הסיכוי לירידת מים מוקדמת ללא צירים. </strong> <span>   מומלץ לשתות הרבה (מים!) להרבות באכילת פירות וירקות (ויטמינים בדגש על ויטמין סי, פירות הדר לאכול עם הקליפה הלבנה) ובכלל תזונה בריאה עם מינימום סוכרים. </span> </p> <p> <span> לשתות חליטות עלים (פטל וסרפד, ניתן להוסיף אלפלפה) לקחת פרוביוטיקה (אסידופילוס) ותוסף של אומגה 3 שנמצא כמחזק את הקרומים. </span> </p> <p> <span> <span> תוסף של </span> </span> <strong> ביופלבונואידים </strong> <span> <span> או אכילתו באופן טבעי בפירות הדר או פירות אדומים יכול אף הוא לחזק קרומים. בנוסף מומלץ לשתות </span> </span> <strong> מי קוקוס </strong> <span> שעשירים באלקטרוליטים, ויטמינים ומינרלים כדי לשמור על כמות מי השפיר. <br/> </span> </p> <p> <span> לא פחות חשוב, במצב של ירידת מים ללא צירים בשבוע מתקדם ישנה חשיבות לסביבה תומכת ורגועה, על מנת לשמור על בריאותך ולאפשר לך להיכנס ללידה, מה שמאוד קשה לעשות במצב של סטרס. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בעיני, מה שחשוב לקחת מכאן הוא שירידת מים אינה בהכרח התחלת לידה ולא דורשת פעולות שיקדמו לידה. היא דורשת מעקב והמתנה סבלנית ללידה שבוודאי תתחיל, עם מינימום סטרס והמון רוגע. גם לידה שהחלה בירידת מים ללא צירים, יכולה להתפתח ללידה טובה ובריא - עם תמיכה, סבלנות, מעקב רציף והקשבה לגוף שלך. יש כלים טבעיים נהדרים לתמיכה ועידוד ובמידת הצורך גם כלים רפואיים להשראת לידה וזירוז - גם איתם הלידה יכולה להיות חיובית ומעצימה, כאשר את נוכחת ומקבלת את ההחלטות שטובות לך. </span> </p> <p> <span>   <br/> </span> </p> </div> Wed, 14 May 2025 20:40:43 GMT https://www.helena-doula.co.il/ירידת מים thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/לידה רגילה אחרי שני קיסריים <div data-rss-type="text"> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> למרות הנהלים ברוב בתי החולים בארץ, כשסוקרים את הספרות הרפואית עולה שמדובר באפשרות סבירה, אחראית, נתמכת על ידי איגודי גניקולוגים באירופה ובארה"ב. מדובר בלידה שאמנם יש בה סיכון מוגבר אך באופן מוחלט הוא נמוך מאוד ואינו שונה משמעותית מניתוח קיסרי חוזר, ובפרמטרים רבים אף בטוח ממנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אישה לא צריכה לידה וגינלית קודמת כדי ללדת ויב2"ק - VBA2C - לידה רגילה לאחר שני ניתוחים קיסריים. </span> </span> </p> <p> <span> נכון שסיכויי ההצלחה עולים והסיכונים יורדים מעט, אז אם ילדת בעבר בלידה וגינלית את מועמדת מובילה ללידת ויב2"ק. אבל גם אם לא, הסיכויים שלך להצליח עדיין גבוהים והסיכונים עדיין נמוכים יחסית. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> אז מה הם סיכויי ההצלחה? </strong> </p> <p> <span> <span> סיכויי ההצלחה הם גבוהים כמעט כמו בלידה ללא קיסרי או לידה לאחר קיסרי אחד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על סיכויי הצלחה בין 70 ל-76%. המחקרים בתחום נחשבים מוגבלים בגלל היקף הויב2"ק הנמוך יחסית וסוג המחקר, שצריך לקחת בחשבון המון משתנים משפיעים וכמובן, לא ניתן לבצע מחקר רנדומלי ולהתעלם מההיבטים הנפשיים והמאפיינים האישיים של כך אישה ואישה. </span> </span> </p> <p> <strong> ובכל זאת נמצאו מספיק מחקרים גדולים ואיכותיים כדי שההמלצה להציע ויב2"ק תאומץ על ידי איגוד המיילדות האמריקאי. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> הסיכונים ? </strong> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הסיכון לקרע ברחם הוא נמוך מאוד! קרע כולל בתוכו פרימה חלקית ומלאה של הצלקת הניתוחית. לרוב זו פרימה חלקית שמזוהה בזמן והאישה עוברת לניתוח קיסרי. במחקרים לא מבצעים הפרדה, מה שמוביל להצגת סיכון מוגבר, כאשר בפועל חלק גדול מהמקרים הינו פרימה חלקית בלבד. </span> </p> <p> <strong> נהוג לדבר על 0.7-1% של סיכון לקרע אחרי קיסרי אחד ו-1.4-1.9% סיכון אחרי שני קיסריים. </strong> <span> <span> יש מחקרים בהם הערך נמוך בהרבה סביב 0.9%. </span> </span> </p> <p> <span> מדובר במחקרים בהם כ-35% עד 50% מהנשים עברו השראה או זירוז לידה שידועים כמעלים סיכון לקרע ברחם. לכן הערכה סבירה שבלידה ללא התערבויות הנתון הזה נמוך עוד יותר. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> במחקרים עדכניים, בהשוואה בין לידת ויב"ק, ויב2"ק וניתוח קיסרי חוזר, </span> </span> <strong> לא היו הבדלים מהותיים בין הסיכונים לאם ולעובר. </strong> <span> <span>   אם כבר נשים שנחסך מהן ניתוח קיסרי נוסף היו בסיכון נמוך יותר לסבול מהתוצאות הקצרות וארוכות הטווח של הניתוח. </span> </span> </p> <p> <span> הסיכונים לתמותה עוברית ונזק לעובר כתוצאה מהלידה אמנם עולים מ-0.05% ל-0.09% אך מדובר בסיכונים מוחלטים כה נמוכים שהשוני ביניהם אינו מצדיק המלצה על ניתוח קיסרי חוזר בצורה גורפת. עוד אמירה מאוד חשובה היא שהנתונים האלה מבוססים על מחקרים בלידות מתחילת שנות ה-2000 ולא לוקחים בחשבון את ההתקדמות בטיפול הרפואי באמהות ותינוקות מאז. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ניתן לבצע השראה וזירוז בלידה לאחר שני קיסריים בצורה מושכלת ומותאמת. ההמלצה והנהלים בארץ כיום הם לא לבצע זירוז והשראה, ונשים רבות למעשה נותרות עם האופציה היחידה של קיסרי חוזר. המחקרים מצביעים כי גם עם השראת לידה וזירוז, הסיכונים דומים מאוד לאלו של קיסרי חוזר. יותר מזה,  רוב המחקרים בתחום מתבססים על לידות עם זירוז כך שהסיכון לקרע כבר משכלל בתוכו את ההתערבויות. ברוב בתי החולים בישראל לא יבצעו השראת לידה או זירוז, ברובם כן יהיה שימוש מדוד מאוד בפיטוצין במינון נמוך לאחר קיסרי אחד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> הסיכונים בניתוח חוזר </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ניתוח קיסרי הוא לא אופציה נטולת סיכון. בכל ניתוח יש סיכונים לטווח הקצר ולטווח הארוך לאם ולעובר. מניתוח לניתוח אישה מסתכנת בפגיעה באיכות חיים, פגיעה בפריון, סיבוכים בהריון הבא כולל שיליה נעוצה והפרדות שיליה ועוד ועוד. חשוב לזכור, כשמשווים ויב2"ק זה לא ללידה ללא קיסרי ברקע או ללידת ויב"ק! </span> </span> <strong> אלא לניתוח קיסרי שלישי </strong> <span>   כאשר הסיכונים מוכפלים מניתוח לניתוח. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> יש יתרון ללידה לא מאולחשת או לקיחת אפידורל בשלב מתקדם ככל שניתן, כמו בכל לידה אבל בלידה לאחר קיסרי במיוחד, בגלל הסיכון לקרע ובגלל המגבלה בשימוש באמצעים לזירוז. כמו בכל דבר גם לאפידורל יש יתרונות והוא יכול לקדם לידה בצורה נהדרת, אבל תזמון הוא הכל בחיים. סטטיסטית נשים שמגיעות לחדרי הלידה בלידה פעילה סביב פתיחה של 6 ס"מ בעלות סיכוי טוב יותר ללידת ויב"ק / ויב2"ק. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תמיכה של דולה, מיילדת או כל אשת מקצוע אחרת, בתהליך ההריון ובלידה עצמה, תורמת להצלחה שלך כיולדת יותר מכל היבט אחר. זה מאפשר הסכמה מדעת, תנועתיות, לקיחת אפידורל בשלב מתקדם או הימנעות ממנו, התנהלות בריאה מול הצוות, תמיכה רגשית והמון ידע קריטי למי שניגשת ללידת ויב2"ק. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> חשוב לזכור: את זו שמחליטה לגבי אופן הלידה שלך. גם אם קיבלת המלצה, תשאלי שאלות, תחקרי, תבדקי את האפשרויות העומדות לרשותך. ישנם בתי חולים שתומכים יותר באפשרות של לידה רגילה לאחר שני ניתוחים, את יכולה להגיע לפגישה עם דוחות הניתוח ותיעוד מהלך הלידות כדי לקבל המלצה מותאמת אישית, לצד הבעת הרצון שלך בלידה רגילה. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 13 May 2025 16:51:40 GMT https://www.helena-doula.co.il/לידה רגילה אחרי שני קיסריים thumbnail main image https://www.helena-doula.co.il/אגן צר <div data-rss-type="text"> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <span> <span> כל כך הרבה נשים שומעות היום שיש להן אגן צר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם זה לפני לידה בגלל מבנה גופן או אחרי לידה שהסתיימה בקיסרי כי העובר לא התברג באגן או לא הצליח לעבור את הספינות (החלק הצר ביותר באגן הגרמי, העצמות באגן). </span> </span> </p> <p> <span> <span> האבחנה של אגן צר לאישה שעברה ניתוח קיסרי בגלל "חוסר התקדמות" כל כך נפוצה, שלפעמים נדמה שזה נדיר כשאין לאישה אגן צר! </span> </span> </p> <p> <strong> חשוב לדעת, האגן הנשי מותאם ללידה והעובר יודע לעבור דרכו בצורה נהדרת כדי להיוולד. </strong> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> במקרים חריגים מאוד יש לאישה אגן שאינו מתאים ללידה, או שהאגן שלה נפגע בתאונה/כתוצאה ממצב רפואי וכתוצאה מכך אינה יכולה ללדת,  אבל אלה באמת המקרים החריגים. </span> </span> </p> <p> <strong> מתי מתעורר החשד שמדובר באגן צר? </strong> </p> <p> <span> 1.    אצל נשים בעלות מבנה גוף קטן/רזה מאוד או נשים שבן זוגן גדול משמעותית במבנה גופו והערכת המשקל של העובר גבוהה. אז החשד הוא שאין התאמת אם-עובר. </span> </p> <p> <span> <span> 2.    כשהלידה אינה מתקדמת בשלב הפעיל, כלומר יש צירים ויש פתיחה אך העובר לא מצליח לרדת ולהיכנס לתעלת הלידה,  לרוב מדובר ביולדות בלידה ראשונה, שלידתן "נתקעת" מבלי שהעובר עבר את הספינות ומבלי סיבה אחרת נראית לעין. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בואי נדבר על תפקוד האגן בלידה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> האגן הוא מבנה גרמי (עצמות) עטוף שרירים, רקמות ורקמןת חיבור, גם להן יש תפקיד חשוב ביצירת מרחב לעובר להתקדם דרכו לעבר תעלת הלידה. </span> </span> </p> <p> <span> בנוסף, בכל לידה יש מערכת יחסית בין האגן המאפשר את המעבר, לעובר דרכו-  העובר שלנו. גודל העובר ובעיקר היקף הראש שלו, ההתמקמות שלו באגן והתנועות שהוא מבצע להתבגרות – </span> <strong> משפיעות לא פחות מהאגן עצמו. </strong> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> חשוב גם לזכור, האגן הוא לא סטטי, במנחים שונים של הגוף שלך הוא מאפשר זווית כניסה ויציאה אחרת, העצמות שלו יכולות לנוע מעט, להתרחב ולהיפתח. </span> </span> </p> <p> <span> <span> במהלך ההריון האגן מתרחב, בזכות הורמון הרלקסין,  שמרכך את רקמות החיבור ומאפשר התרחקות של העצמות. בלידה עצמה האגן מתרחב עד כ-30%, מה שמאפשר את מעבר הראש של העובר- החלק הרחב ביותר בגופו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם כך - אגן צר הוא מצב נדיר, בו אין התאמה בין ראש העובר הספציפי, לאגן הספציפי של אימו במהלך הלידה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה יכול לקרות כתוצאה מבעיה מבנית באגן, בעיה הורמונלית בה אין מספיק ריכוך של הרקמות, סכרת הריון לא מטופלת (עובר גדול באופן לא מידתי לאם) ומצב בו בן הזוג שונה במימדיו מהאם – וכך גם העובר. </span> </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> איך מאבחנים אגן צר? </strong> </p> <p> <span> <span> בעבר היה נהוג לאבחן בבדיקה שנקראת </span> </span> <strong> פלבימטריה </strong> <span> <span> (צילום רנטגן) בה בודקים את רוחב האגן ומבנהו יחסית לראש העובר. את הבדיקה היו מבצעים לקראת סוף ההריון כשיש חשד לאי התאמה, על מנת להמליץ על אופן הלידה. מטבע הדברים, בגלל השימוש בקרני רנטגן לא מדובר בבדיקה שגרתית והיום נדיר שמבצעים אותה. </span> </span> </p> <p> <span> ישנם מקרים של מבנה אגן חריג, שאינו קשור ספציפית לגודל העובר. מרבית הנשים הן בעלות מבנה אגן תקין, אך ישנן מעטות מאוד עם בעיות מבניות כאלה ואחרות. האבחון של מבנה לא תקין (חוסר התאמה בין אגן לעובר– קרוי CPD) יכלול בדיקה חיצונית ולרוב צילום.  </span> <span> <br/> חשוב: בדיקה וגינלית, אולטרסאונד, ניתוח מהלך לידות קודמות - אינם כלים מהימנים לאבחון. </span> <strong> </strong> </p> <p> <strong> <br/> </strong> </p> <p> <strong> אז אם זה לא אגן צר, מה יכול להוביל לקושי בלידה? </strong> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> יש הרבה מאוד סיבות, המובילה – שכיבה על הגב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> תחשבי על זה.  המשקל שמופעל על עצמות האגן (הסקרום ועצם הזנב) כשאנחנו שוכבות, התנוחה עצמה- ממש לא מאפשרת לאגן לנוע ולהתרחב כדי לאפשר מעבר של עובר דרכו. זו מכניקה פשוטה. </span> </span> </p> <p> <span> תנוחות לידה מוצלחות יותר להיבט זה – על שש, בעמידה/כריעה, שכיבה על הצד וכל תנוחה שבה אין לחץ על האגן ועצם הזנב והוא חופשי לנוע. </span> </p> <p> <span> <span> סיבות נוספות – התברגות לא טובה של העובר, כניסה בזווית לא טובה של הראש לתעלה, שלא מאפשרת לו מעבר. יכול להיות כתוצאה מחוסר תנועתיות בלידה, תנוחת לידה, ולפעמים פשוט ביש מזל. אבל זה לא אבוד! שינוי תנוחה, הרמת הטוסיק כלפי מעלה וניעור הגון יכולים לעזור לעובר להתברג טוב יותר. </span> </span> </p> <p> <span> היום יש שיטות טיפוליות ותרגילים שיכולים לעזור לעובר להתמקם טוב יותר עוד לפני התחלת הלידה, לאזן את השרירים והרקמות סביבו כדי שיהיה לו מרחב להתברגות נכונה וגם תוך כדי הלידה יש טכניקות מצוינות לתנועה שעובדות עם העובר והאגן בכל שלב (חפשי עוד על "ספינינג בייביז", אקווליבריו, אמבריו בלאנס) </span> </p> <p> <span> <span> חוסר סבלנות במהלך ניהול הלידה והתערבויות – פרוטוקול זמנים, התערבויות כמו פקיעת מים, מתן פיטוצין, ולפעמים פשוט זה שלא ממתינים עוד קצת, לכולם פוטנציאל להוביל לקביעת אגן צר ללא סיבה אמיתית. חשוב לשים לב בכל התערבות מוצעת מה הם היתרונות והחסרונות ולשאול את השאלות הנכונות שיעזרו לך לקבל החלטה, בהתאם למהלך הלידה וכמובן שלומך ושלום העובר. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> פעם אגן צר תמיד אגן צר? </strong> </p> <p> <span> <span> ממש לא. מדובר בהתאמת אם-עובר. כל הריון וכל עובר הוא ייחודי. יכול להיות עובר שלא התאים מסיבה כלשהי לאגן (אם אכן מדובר בזה ולא אחת הסיבות מעלה), זה לא מחייב שיקרה שנית. יש סבירות גבוהה יותר, אבל ממש אין ודאות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לכן מתייחסים לכל לידה כאל אירוע נפרד ומעריכים את ההתאמה לפני הלידה על בסיס הנתונים של העובר הספציפי. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> נשים רזות או נמוכות יש להן בהכרח אגן צר? לא! </strong> </p> <p> <span> <span> למרות שפיזית הכי קל לחשוד בכך, ממש לא מחייב שלאישה רזה או נמוכה ואפילו רזה מאוד יהיה אגן צר.סביר להניח שתינוקה יהיה מותאם לגודלה (אלא אם האב הוא ענק) ושהאגן שלה יתרחב מצוין בלידה כדי להתאים למעבר העובר דרכו. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> את חושדת שיש לך אגן צר, מה אפשר לעשות ? </strong> </p> <p> <span> אני מציעה לך לשבת עם אשת מקצוע מתחום הלידה ולנתח את מהלך הלידה שלך, בה התעורר החשד לאגן צר.  אם שללתן גורמים נוספים שיכולים להסביר את חוסר ההתקדמות (תנוחה, תנועה, התערבויות וכן הלאה) שווה לפנות לבירור. </span> </p> <p> <span> הבירור אמור לכלול היסטוריה משפחתית, שלילת בעיות מבניות, סכרת הריונית, שלילת בעיות אורתופדיות. הבירור רלוונטי בהריון הנוכחי בלבד, כשיש עובר שמתייחסים אליו ולא רק את עצמך - כי לעובר יש השפעה על הלידה לא פחות מלאגן שלך, וכי האגן שלך משתנה בהריון וכמובן בלידה עצמה. </span> </p> <p> <strong> חשוד שתדעי - </strong> <span> גם אם הלידה לא התקדמה פעמיים ואף יותר, לא מדובר באבחון של בעיה מבנית או כרונית. נכון שזה מעורר שאלות, אבל לא מספיק כדי לאבחן ולקבוע שכך יראו כל הלידות שלך בעתיד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> טיפ ממני אם הלידות שלך בעבר לא התקדמו ונאמר לך שאולי מדובר באגן צר: </strong> </p> <p> <span> <span> הכנה טובה, כולל עבודה על רצפת האגן, איזון האגן - אצל מטפלת בנשים בהריון או אצל כירופרקט,  ולפעמים גם טיפולים משלימים ומאזנים, יכולים לעזור. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בלידה עצמה תעבדי עם הגוף שלך בצורה נכונה תוך תמיכה - תנוחות זקופות, שימוש במים להרפיה, הימנעות משכיבה על הגב (גם עם אפידורל זה אפשרי) ומינימום התערבויות בלידה ללא צורך רפואי ממשי. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 28 Mar 2022 13:38:08 GMT info@codenet.co.il (my target) https://www.helena-doula.co.il/אגן צר thumbnail main image